בנימין נתניהו מסתובב בזירת האגרוף הפוליטית הישראלית כשכול יריביו חובטים בו בעוצמה כדי למוטט אותו, אך הוא עדיין ניצב על רגליו. אומנם הוא נראה חסר שיווי משקל ועושה רושם שהוא קצת מטושטש אבל עדיין לא נפל. עם זאת כל מי שבוחן את הסיטואציה כבר יכול להעריך שההתמוטטות קרובה. בעולם האגרוף מוגדר המצב הזה בתואר "גרוגי" שהוא השלב לפני האחרון, בטרם קריסה. עוד מכת-מחץ אחת והסוף יגיע.
דוגמה טובה לערפול המחשבתי האופף את נתניהו ניתן לגלות בהצעתו לחוקק חוק לביטול מע"מ על מוצרי מזון בסיסיים, הצעה שאותה דחה בתוקף רב לפני כחודשיים ועתה הוא מציג אותה כ"רפורמה שתעשה טוב למיליוני אנשים". כנראה שהטשטוש שנוצר בעקבות המהלומות הבלתי פוסקות הנוחתות עליו בעוצמה מכול עבר, פוגע ביכולת החשיבה הממוקדת שלו ומוביל את המתאגרף החבוט לקושי מהותי בקליטת המשמעות האמתית של המציאות.
בעולם האגרוף זה בדיוק השלב שבו המאמן המנוסה מרים ידיים ומודיע שזה הסוף. עד כאן ולא יותר. אבל אצל נתניהו זה לא יקרה, כי בתור אדם ריכוזי, הוא גם המתמודד וגם המאמן והוא לא יחדל להיאבק עד שיפול חסר הכרה על הרצפה. מפלה מבישה כזו לא מגיעה לו. מישהו, אולי רעייתו שרה, צריך ללטף בחמלה את פניו החבולות ולומר לו: "די ביבי. די. עכשיו הולכים הביתה", לסייע לו לקום וללכת לעבר השקיעה.
נכון שנתניהו הוא האיש שהוביל את ישראל אל המדרון החלקלק - מדיני, כלכלי ובינלאומי - שעליו אנו גולשים למחוזות אין חפץ. נכון שהוא האיש שנמלט מפני הסכם עם הפלשתינים כמו ממגפה; נכון שהוא פיזר את הכנסת מסיבה בלתי ברורה; נכון שהוא נמנע מקבלת החלטות חשובות בזמן הנכון; נכון שהוא מורה על הזרמת עוד ועוד מיליארדים למערכת הביטחון כאילו אנו ניצבים על סף מלחמה עם אירן המתגרענת;
נכון שהוא שופך מאות מיליונים לטובת בני טיפוחיו המתנחלים; נכון שבימי שלטונו נמלטו מפעילות במחיצתו אישים רבים כמו
משה כחלון,
גדעון סער, בני בגין,
דן מרידור,
עוזי ארד ואחרים, כשאליהם נוספה עתה גם
לימור לבנת; ואולי הבא בתור להימלטות הוא שר הביטחון בוגי יעלון המוצא את עצמו ניצב מול סיטואציה מוזרה - נתניהו מבטיח את תפקיד שר הביטחון ל
נפתלי בנט, מתוך הנחה לא ודאית שיחזור לתפקיד ראש הממשלה.
הכול נכון. אבל חלק מן האשמה, יש להודות, מוטל גם על כל אלה שבחרו בו ואפשרו לו לשלוט ביד רמה, כמעט בלי חשבון, ולא אמרו לו "הרף". הכול נכון. ועל כן אין עכשיו הכרח לרמוס אותו. אם הוא לא מבין בעצמו צריך להתחשב במצב ה"גרוגי" שבו הוא נתון ופשוט להראות לו את הדרך החוצה, לטובתו ולטובת מדינת ישראל.
בספר תולדות העם היהודי יירשם נתניהו כמי שכיהן כראש ממשלת ישראל תקופת שיא. אין ספק שזה עדיף על ציון שמו כמי שהוביל את הדמוקרטיה היהודית ששבה לתחיה כמדינה עצמאית אחרי אלפי שנות גלות - עד אל המחוזות של דעיכת החלום.