את כל הזמן במחשבות שלי אבל בשישי בעיקר, בהכנות לקראת שבת.
את לא היית איזו דתיה אבל תמיד הדרת לקראת שבת.
תמיד טרחת, ניקית, אפית, טיגנת. לא רק בשבת... כמעט בכל יום. את הריחות אי-אפשר לשכוח.
יש ימים שאני בוכה מגעגועים כאילו היום נפטרת ויש ימים שבזכותך אני מחייכת כל היום. כשאני נזכרת בך יש לי רק הכרת תודה בליבי לאישה שתמיד אהבה אותי, שתמיד קיבלה אותי, שראתה את האמת מאחורי השקרים, שהבינה את הבעיות מאחורי ההתפרעויות, שתמיד תיקנה אותי כדי שלא אהפוך לילדת רחוב שמדברת עיברית לא תקנית רק בגלל שככה נהוג.
לימדת אותי כמה נדירים הם האנשים הראויים להקרא חברים.
לימדת אותי שאוכל מכינים רק מאהבה לא כי צריך.
לימדת אותי תמיד להלחם על מה שאני מאמינה בו.
רק פעם אחת בחיי לא הקשבתי לך זה היה ביום שלא התחתנתי רק עם אשכנזי עם כסף כמו שביקשת ממני... גאה בעצמי שנלחמתי גם בך שהבנתי בגיל 6 שכסף זה לא פקטור בבחירת בן זוג.
בחלומות שלי את מבקשת ממני לבוא אלייך לקבר. אני מפחדת לבוא כי אולי אז תעלמי לי מהחלומות. כל לילה עוצמת עיניים ומחכה לפגוש אותך שוב, את כל כך את שם בחלום שלי. זה המבט, זה סגנון הדיבור, זו המימיקה שלך. אלו גם המילים שאת אומרת.
מפחדת מהרגע שתפסיקי לבקר אותי בחלומי.
אוהבת אותך סבתא שלי
את כל כך נמצאת בחיי שזה מרגיש כאילו אף פעם לא הלכת.
תודה לך שלא ויתרת עליי אף פעם
תודה שידעת שאני מקשיבה גם כשגלגלתי עיניים.
הקשבתי באמת... מיישמת עד היום.
ואני אבוא אלייך ואקרצף לך את הקבר. בדיוק כמו שביקשת
רק בבקשה אל תעלמי לי.
