מאז קום המדינה, מנהלים מנהיגי ערב וכלי התקשורת הערביים תעמולה אגרסיבית נגד מדינת ישראל והתנועה הציונית, תוך כדי שימוש בטיעון שקרי והוא: ישראל שואפת להתפשט על חשבון אדמותיהם של הערבים. הם הסתמכו על תוצאות מלחמת השחרור וטענו כי ישראל לא הסתפקה בהחלטת החלוקה של האו"ם מ-1947, אלא הרחיבה את שטחה מעבר למה שנקבע בהצעה, בהתעלמם מסירובם לקבל את החלטת החלוקה ומהכרזתם על מלחמת השמד נגד ישראל.
תוצאות מלחמת ששת הימים איששו את טיעון ההתפשטות, כשישראל כבשה את סיני, הגולן ויהודה ושומרון - אזורים הגדולים פי-שלושה ויותר משטחה של ישראל.
מנהיגי ערב ששאפו לשלוט על מדינות ערב ועל בארות הנפט של סעודיה, לוב ומדינות המפרץ, העלו את טיעון ההתפשטות כדי להצדיק את שאיפות ההשתלטות שלהם. הכוונה הייתה להפחיד את מדינות ערב ולשכנען כי הן זקוקות להגנתן של מדינות ערב החזקות, וכי נוכחותן של אלו חיונית לבלימת מגמת-ההתפשטות של ישראל.
עוד לפני מלחמת ששת הימים טען ג'מאל עבדול נאצר כי ישראל שואפת לשלוט על המרחב שבין הפרת לנילוס וגם על קודשי האיסלאם במכה ומדינה. התעמולה הערבית, ובמיוחד זו הנאצריסטית, הפיצה את השקר כי על קיר בכנסת ישראל מתנוססת סיסמה: "מן הפרת ועד הנילוס - זוהי אדמת ישראל", שבערבית היא מתחרזת.
בעקבות ביקורו של אנוואר סאדאת בירושלים, הגיעה לישראל משלחת של מועצת העם המצרית. נכחתי בכנסת בעת ביקור המשלחת בה, וחברי מועצת העם שאלו אותי: "האם תראה לנו את הסיסמה המפורסמת שעל הקיר?". עניתי להם שאין סיסמה כזאת, והזמנתי אותם להסתובב בין כותלי הכנסת ולהיווכח במו-עיניהם שזו אכן אינה קיימת. הם כמובן סירבו להאמין. פגשנו במסדרון הכנסת ח"כ ערבי ואת העוזרת הפרלמנטרית שלו. מיהרתי לפנות אליהם וביקשתי מהם להשיב למשלחת המצרית על שאלתם בקשר לסיסמה. הם צחקו והשיבו שאין סיסמה כזאת. איני יודע אם המצרים אכן השתכנעו.
יש גם תועמלנים ערביים המפליגים בדמיונם ואף מפרשים את פרטי דגל-ישראל כך:
(וויקימדיה)
הפס הכחול העליון - פירושו הנילוס; הפס הכחול התחתון - פירושו הפרת, וביניהם - ישראל.
אחרי עידן
סדאם חוסיין והקמתו של משטר חלופי בעירק, הוחלפו המטבע והדגל של המדינה. נערכה תחרות על הצעה לדגל חדש, ואחת ההצעות הייתה של דגל עם שני פסים כחולים. ההצעה נפסלה על-ידי בית הנבחרים בנימוק כי זהו דגל המייצג את מגמת ישראל להקים אימפריה בין הפרת והנילוס.
לא רק נאצר העלה את טיעון ההתפשטות כדי להצדיק את תוכנית ההתפשטות שלו. ב-1962, כשכבש צבא מצרים את תימן, טען דוברו של נאצר חסנין הייכל כי "הדרך לפלשתין עוברת בתימן".
סדאם חוסיין הכריז בפרוץ מלחמת 8 השנים נגד אירן כי "הדרך לחברון ואלקודס עוברת בטהרן".
מנהיג "החזית הדמוקרטית לשחרור פלשתין" ג'ורג' חבש הכריז בספטמבר השחור 1970 כי: "הדרך לתל אביב עוברת ברבת-עמון".
רוח'אללה חומייני הכריז בעת מלחמת עירק-אירן כי "הדרך לפלשתין עוברת בבגדד".
כשהחל
חסן נסראללה לשלוח את לוחמיו להגן על משטרו של
בשאר אסד, הוא הכריז כי "הדרך לשחרור פלשתין עוברת דרך סוריה".
ולאחרונה, כשהחות'ים השיעים, סוכני אירן בתימן, התחזקו והשתלטו על שטחים נרחבים של תימן, הכריז האימאם עלי חמינאי כי "הדרך לפלשתין עוברת בתימן".
עברו כמעט שבעה עשורים מאז קום המדינה, ולמרות שטיעון ההתפשטות של ישראל לא נס ליחו, יש בכל זאת בעולם הערבי מי שרואה את המציאות נכוחה וחושב אחרת. וכך תוקף הסופר הסעודי מוסאעד אלחצימי במאמר בעיתון "אלווטן" (13.10.14) את הטיעון השקרי של מגמות ההתפשטות של ישראל:
"ההיסטוריה אינה הוגנת כשהיא מכניסה לראשינו כי יש לנו אך ורק אויב אחד ואין בלתו והוא ישראל, וכי היהודים באים אלינו כדי לשעבד אותנו. בילדותנו הפחיד אותנו המורה הפלשתיני...היזהרו מישראל, היא תגיע כדי לשלוט מהפרת ועד הנילוס וגם על העיר הקדושה אלמדינה. וגם המורה המצרי שהיה מלמד אותנו ללא הרף כי ישראל היא אספסוף עלוב וכי אנו נתמודד איתה בנעל ונחסל אותה.
"והנה חלפו כמעט שבעה עשורים, וישראל במקומה, ואינה מגיעה לפרת או לנילוס או למדינה שבסעודיה.
"מתברר לנו כי האויבים הפנימיים שלנו הם הטרוריסטים הקנאים ששוחטים תינוקות, ושכנתנו אירן השונאת אותנו ומאיימת לייצא אלינו את המהפכה האיסלאמית".
ישראל מרגיעה שאין לה כוונה להתפשט ועובדה היא שהחזירה את חצי-האי סיני ששטחו פי-שלושה מישראל וגם החזירה לירדן שטח של 300 קמ"ר עם החתימה על חוזה השלום עמה.
אך זה אינו משכנע את הקיצונים בעולם הערבי והם דבקים בשתי אמונות בו-בזמן: האחת היא שיש לחסל את ישראל והשנייה, שישראל שואפת להתפשט. אם נותר לישראל לבחור באחת משתי האופציות, אין צורך להשיב באיזו מהן תבחר ישראל.
