על האש

הגולם קם על יוצרו

לא סוד הוא שהיחסים בין אריה דרעי לאלי ישי מעולם לא היו סוּגים בשושנים. אולם דומה שלא צריך להיות מקורבו של ישי כדי להבין שהסיבה לפרישתו מש"ס היא אינטרס אישי מובהק - רצונו לעמוד בראש התנועה בכל מחיר, וסירובו להיות מס' 2 בה. לכן הוא לא קיבל את התנאי המפתה שהציע לו דרעי, להיות שר בכיר בממשלה, והעמיד תנאים בלתי אפשריים בפני היו"ר, כמו הסמכות למנות נציגים מטעמו הוא והאפשרות להתראיין באופן עצמאי בכלי התקשורת, דבר שפגע לא אחת במעמדו של דרעי ובמפלגתו. בצורה זו ש"ס מבחינה ניהולית הייתה הופכת למפלגה דו ראשית מסוכסכת וכושלת.

אך הגרוע מכך, שבהקמת תנועה מתחרה, מטעמי כיסאולוגיה, ישי פגע לראשונה במפעל חייו המפואר, הרוחני והחינוכי, תנועת שס של מרן הרב עובדיה זצ"ל, כשבשמו הוא ממשיך להתהדר, ברוב חוצפה, ולכנות את עצמו נאמנו של הרב. הבגידה בש"ס היא אפוא הבגידה במרן, וכמובן במועצת החכמים שאת פיה הימרה.

נראה שאת מה שהבינו הח"כים בתנועה, ובכללם תומכי ישי, סירב הבן הסורר, שהכבוד עלה לו לראש, לקבל. בניגוד להלכה, הוא בחר לעשות לו רב מגויס מטעם, הרב מאזוז, שלא התקבל למועצת החכמים. דומה שישי יכול ללמוד פרק מאורי אריאל, שלמרות המחלוקות, קיבל את דין התנועה ולא התפלג מהבית היהודי. הגולם קם על יוצרו כבר אמרנו?

ישי החרד"ל

דומה כי גם אם רשמית הבית היהודי אוּחד עם מפלגת תקומה, בראשות אורי אריאל, בפועל אלי ישי גורם לא רק לפילוג משס, אלא לא פחות לפילוג הפלג התורני ממפלגת האם מפד"ל, שהפכה להיות בראשות בנט בעלת אוריינטציה חילונית.

נראה אפוא כי מפלגת ישי, יותר משהיא תהיה מפלגה של פליטי שס, מאוכזבי דרעי, עם קומץ נאמניו, תהפוך לראשונה רשמית למפלגה חרד"לית, הזוכה לתמיכתם הנאמנה של רבני הציונות הדתית.

עם אחד - מורשת אחת

הביקורת שנמתחה על יו"ר שס, אריה דרעי, על קמפיין המפלגה, היא חסרת שחר. עם כל הכבוד למבקרים, דומה שדרעי הפרגמאטי, לא יכול להתעלם מהדגל החברתי, שהפך לסיסמת הבחירות המרכזית של כל המפלגות. לכן הוא יצא בקמפיין 'עם אחד -סל אחד'.

אך נראה כי המבקרים משום מה לא רצו לתת לעוּבדות לבלבל אותם ואת הציבור. הם הציגו אפוא רק חצי אמת (הגרועה כידוע משקר), ובחרו להתעלם מהקמפיין הנוסף שהשיק דרעי, תחת הכותרת "לאורו נלך" - של מרן כמובן - אשר בו הוא מניף ברמה את הדגל התורני של תנועת שס.

אז אולי בעקבות העידכון ראוי לאַחד את הלוגו: עם אחד - סל אחד - מורשת אחת?

מיהו הומניסט?

ראוי להעריך את האומן הייחודי המוכשר, עמיר בניון, על-כנותו ועל העובדה שהוא אומר את מה שהוא חושב מבלי לייפות את המציאות. למרבה הצער בניון משקף בפוסט המפורסם, "אחמד אוהב ישראל" השנוי במחלוקת, את המציאות הטרוריסטית האכזרית בארצנו, שאנו חשופים לה, מצד מי שרק אתמול היו העובדים הנחמדים במסעדה או בסוּפר. אחמד הוא 'טיפוס' המייצג אותם מחבלים, ואינו מהווה דמות מכלילה של הציבור הערבי בישראל.

לעומת זאת, ראויה לכל גנאי ביקורתו המתנשאת של רענן שקד הבורגני על הזַמר המזרחי, המוציאה ביחסו הנלעג אליו את כל השדים העדתיים האפלים מן הבקבוק. "אומנים גדולים הם הומניסטים גדולים" שולף רענן את השפן ממקלדתו, כדי לגמד את דמותו של בניון 'החשוך'. האומנם? תלוי את מי שואלים. אם פגיעה במחבלים, ובמגיניהם האנושיים, היא בעיניו - כמו בעיני עמיתיו השמאלנים - אקט אנטי הומניסטי - הרי עליהם לעבור קורס בסיסי בהומניזם, שבניון הדוגל בעזרה לזולת, ובאי פגיעה באזרחים חפים מפשע, הוא הדגם שלו.

חבל ששקד רואה בעמיר ישר הדרך את הסכנה האמיתית לציבור, במקום לראות אותה במקום הנכון אצל הטרור חֲסַר הרחמים. די להתנשאות!

פרויקט מבורך

ברכות למוסף 7 ימים על הפרויקט המבורך שערך במלאת 75 שנה לעיתון ידיעות אחרונות, העיתון של המדינה. שנים משמעותיות אלו משואה לתקומה, מקפלות בתוכן את ההיסטוריה של המדינה רבת התמורות והמהפכים. יפה עשה העיתון שהצביע על תחנות חשובות בחיי האומה והמדינה, בתחום הביטחון, המדע, האמנות, הספורט והיופי, כשהדמויות הסמליות - מאישים ממלכתיים, דרך ידוענים, ועד אחרון האזרחים והחיילים - מתמזגים באירועים ההיסטוריים.

בפרספקטיבה זו הארכיון של העיתון הפך מעין ספר היסטוריה, המשכתב אירועים חשובים בתולדות המדינה והשואה, שהפכו לסמל, ומהווה מיקרוקוסמוס שלהן, תוך השוואה באמצעות הצגת הדמויות בין 'אז' ל'עתה'.

יונתן הגדול

דומה כי הכתבה ב'שישבת' על יונתן רוסו, שתרם אונת כבד לאביו, חשובה לא רק מבחינה אישית אלא לא פחות מבחינה רפואית, בגלל החשיפה הציבורית שהיא מעניקה לאפשרות השתלת כבד מן החי (ולא רק בשעת חרום), על הסיכון הנמוך הכרוך בכך.

אז אחרי השתלת הכליה מתורם חי - כשהמודל הציבורי המפורסם ביותר הוא ח"כ רביץ ז"ל, שבגופו הושתלה מבנו - קיבלנו הפעם מקרה דומה של כבד שתרם בן לאביו. אין ספק שתרומת איברים מן החי תיתן מענה חלקי לבעיית המחסור החמור הקיים בתחום השתלות איברים המצילות חיים.

מעבר לכך, זהו סיפור מדהים על גיבוש משפחתי בזכות הניתוח, ואיך הדם - ודם הכבד זורם בגנים של המשפחה, למרות הריחוק הגאוגרפי. במיוחד הכתבה שופכת אור על דמותו של יונתן טוב הלב, בעל הנפש העדינה המוסיקלית, ומסירות נפשו למען כיבוד הוריו. ראוי הוא לשמש מודל לאחרים גם בנושא זה, במיוחד על-רקע הפער הבין דורי שאנו עדים לו בתקופתנו.

פסוקו

לבני ב'מצב האומה' - שוברת מסך

הפילוג בשס: ישי על האש

ממערך הכבאות לליכוד: (נאווה) בוקר טוב!
מה בוער?

חנוכה מאחורינו: או סקנדל או פסטיגל

חייל מגדוד נשר בהדלקת הנר: הנשר המדליק

פרשת הסרט 'ראיון סוף': קים ג'ון אוֹף?

העבודה פלגה דו-ראשית: אַפּ 2 יוּ