בימי קדם עוד לא המציאו את הפריות המבחנה, ואברהם אבינו לא יכל לטוס לתאילנד כדי למצוא פונדקאית. אז מה בכל זאת עושים פוסקי ההלכה היהודית, בבואם להתמודד עם סוגיות הקשורות לעידן המדע והרפואה המודרנית?
בתחילת הדרך כאשר עלו השאלות הללו על שולחנם של רבנים שונים, היו הדברים כרוכים בלבטים קשים ולא פשוטים ועיקר ההתלבטות הייתה על אילו מקורות הלכתיים ניתן להתבסס בפסיקת הלכה בעניין זה.
הרצון לילדים הוא אחד מצרכיה העמוקים של האנושות, וצערן של נשים המנועות ללדת, הוא מסוגי הצער הגדולים ביותר הקיימים בעולם, כפי שאמרה רחל ליעקב: "הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי" (בראשית ל, א), ואמרו חז"ל בעקבות דבריה: "מי שאין לו בנים חשוב כמת" (תלמוד בבלי נדרים דף סד), וכמובן שמצוות "
פרו ורבו" היא גם המצווה הראשונה בתורת ישראל.
ומנגד, האיסורים החמורים על יחסי אישות מחוץ לנישואים, גילוי עריות, ממזרת, הומוסקסואליות. איך ניתן ליישב בין הסתירות הללו? פוסקי דורנו הביעו את עמדת ההלכה מתוך ראייה רחבה של מצוקת בני-הזוג מצד אחד, והבעיות ההלכתיות והמוסריות המתעוררות מצד שני, וזאת כמובן מתוך בחינת כל סוגיה לגופה. לכן, באופן עקרוני ניתן לומר, שמבחינה הלכתית, קיימות דרכים בהן ניתן לקיים תהליך של פונדקאות, תוך שמירה על כללים הלכתיים ופסיקה רבנית.
אז נתחיל בשאלה הראשונה, של מי בעצם הילד? האם הוא של האם הביולוגית תורמת הביצית, או של הפונדקאית שנשאה אותו ברחמה?
לגבי סוגיה זו, בעבר רוב הפוסקים סברו שהיולדת היא האם של הוולד, אולם בשנים האחרונות, במיוחד עם ההבנה של משמעות המטען הגנטי שבביצית, רוב הפוסקים סוברים שבעלת הביצית היא האם של הוולד. לכן, כאשר תורמת הביצית אינה יהודייה, הוולד יצטרך לעבור הליך של גיור, שבתינוקות הינו הליך פשוט, בעוד שכאשר הביצית נלקחה מאשה יהודייה, גם אם הפונדקאית אינה יהודייה, הוולד יוכר כיהודי.
שאלה נוספת הינה שאלת הייחוס של הוולד והקשר שלו עם ילדים אחרים של הפונדקאית או של האם הביולוגית. בעניין זה, כיוון שאין הכרעה מוחלטת מי היא אמו של הוולד, פסקו כי התינוק שנולד לא יוכל להתחתן לא עם אחיו מהאם הפונדקאית, ולא מאחיו מתורמת הביצית, כדי למנוע באופן 'הרמטי' את הסכנה שבגילוי עריות.
כמובן ששאלה זו רלוונטית רק במקרה שהאם הביולוגית והאם הפונדקאית שתיהן יהודיות. ומה בנוגע לשאלה, האם מותר לגבר נשוי שזרעו יגדל ברחם אישה אחרת? הפוסקים שדנו בעניין, פסקו שאין איסור הלכתי במעשה, משום שלא מתקיימים יחסי אישות בין האב העתידי ובין הפונדקאית שאינה אשתו. עם זאת, הם הורו שעדיף שלא לעשות זאת עם נשים נשואות וכך גם נאמר בחוק הפונדקאות הרשמי של מדינת ישראל שנחקק ב-1996, אם כי במקרים חריגים ניתן יהיה לקבל היתר לכך.
הליכי הפונדקאות בישראל מנוהלים, מפוקחים ומבוקרים על-ידי הוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים, ועם חבריה נמנה רב, אשר בוחן כל מקרה לגופו ומוודא שאין מניעה לאשר לצדדים לעבור הליך פונדקאות.
הנחיות הוועדה משתנות מעת לעת ולאחרונה, מזה כשנתיים, חל שינוי משמעותי בעמדת הוועדה בהתייחס לאם פונדקאית נשואה. כאמור, בעבר החוק אסר על אישה נשואה לשמש כפונדקאית, והסיבה הייתה ההיבט הדתי, מתוך חשש לממזרת. לאור הקושי הרב בו נתקלו זוגות לאתר פונדקאית שאינה נשואה והעונה על כל הקריטריונים לפונדקאות, בשילוב העובדה כי פונדקאית רווקה מעוניינת בדרך-כלל בתשלום מאוד גבוה, החליטה הוועדה להרחיב את מעגל הפונדקאיות הפוטנציאליות גם לפונדקאיות נשואות, על סמך פסק הדין התקדימי של
הרב עמאר, שהתייעץ עם הרב
עובדיה יוסף והיה הראשון להתיר זאת.
כיוון שמדובר בהליך מורכב, מומלץ להיוועץ בגורמים מוסמכים אשר יכולים לכוון את בני-הזוג בדרך הנכונה והמתאימה לנסיבות הספציפיות שלהם ובכך להימנע בעתיד משאלות היכולות לעורר ספקות לא מועטים ולא פשוטים, ואשר ניתן היה למנוע על-ידי יעוץ ראשוני מוקדם.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
