תוצאות ההצבעה בבחירות המקדימות (פריימריז) של הליכוד מצביעות על מגמה חדשה מעניינת שאפשר כי הפכה נחלת הכלל בישראל. למרות שרוב חברי המרכז, וגם כלל המתפקדים בשטח, הצביעו בפעם הקודמת לאישים כמו
משה פייגלין,
דני דנון וציפי חוטובלי (נבחרה אז לאישה הראשונה בליכוד) - מי שדבקו בשורשים הרעיוניים מבית מדרשם של ז'בוטינסקי ובגין - נדחקו הפעם הרחק למטה, כאשר פייגלין וחוטובלי אף מצויים כרגע במקומות בלתי ריאליים. כמי שחי מקרוב את האווירה בתוך הליכוד, אני מרשה לעצמי להעריך במידה גבוהה של סבירות, שתוצאות אלה לא נבעו משינוי רעיוני בליכוד. אלא שהפעם גבר ההיגיון על הרעיון.
התעמולה הארסית נגד המתיישבים
התעמולה האינטנסיבית של נתניהו מזה כעשור שנים נגד "
מנהיגות יהודית" של משה פייגלין ולאחרונה גם נגד "המטה הלאומי" בראשות שבח שטרן, טיפטפה בהתמדה מערכת השמצות נגד מתיישבי יהודה ושומרון וחובשי הכיפות הסרוגות בכלל. תעמולה אינטנסיבית זו, שלא זכתה לתגובה משמעותית מצד המושמצים, השפיעה לא רק על הציבור הרחב אלא לבסוף גם על חלקים רבים של חברי הליכוד, כולל אנשי תקשורת ליכודיים וקרובים להם.
מה לא אמרו עליהם, על מתיישבי יו"ש?
התעמולה הארסית העלילה עליהם שהם משיחיים ופונדמנטליסטים, שהם בעד מדינת הלכה, שהם נשמעים רק לרבנים שלהם, שהם נגד בתי המשפט ונגד שלטון החוק, שהם נטע זר בליכוד והצטרפו לתנועה רק כדי להשתלט עליה, טענו שביישובים ביהודה ושומרון הצביעו לליכוד פחות ממספר המתפקדים בהם, השקיעו מאמצים רבים לפסול אותם ולדחות אותם מהליכוד.
תוכיח שאין לך אחות
כשמעלילים עליך שאחותך יצאנית - איך תוכיח שאין לך בכלל אחות? ואכן, עובדה היא שכל העלילות שלעיל - כולן כאחת מופרכות לחלוטין ואין להם שום בסיס.
היפוכו של דבר: סדר היום של פייגלין ושטרן הינו ליברלי למהדרין, נטול שמץ "משיחיות", מתנגד לכפייה דתית ואף לקיום מפלגות דתיות, מכבד את פסקי הדין של בתי המשפט, גם אם יש ביקורת עליהם. מנהיגות יהודית והמטה הלאומי פועלים להגביר כוחם בליכוד בדיוק כמו כל קבוצה אחרת בתנועה;
ובעניין ההצבעה בבחירות לכנסת - כל קבוצה בליכוד פוקדת למפלגה את חבריה האישיים, את בני משפחתם, את מכריהם האישיים, שרבים מהם כלל לא מצביעים לליכוד ביום הבחירות. קשה להוכיח את היקף התופעה, אבל ניתן לראות שגם בערים שבתוך הקו הירוק, יש הרבה יותר מתפקדים לליכוד מאשר מספר המצביעים לכנסת.
והעיקר - לא רק ששני הגופים הללו מייצגים באורח המלא והנאמן ביותר את האידיאולוגיה הלאומית-ליברלית מיסודם של ז'בוטינסקי ובגין, כפי שהיא מתבטאת בחוקת הליכוד, אלא שגם אין להם בכך מתחרה בכל שאר גופי הליכוד. הם לא רק "מדברים" על זהות יהודית, על הזיקה לתורת ישראל, לארץ ישראל ולעם ישראל, אלא (בניגוד למשמיציהם) - הם גם "מגשימים ומחנכים לכך בפועל".
הרוב הצביע להישרדות בשלטון
אבל העובדה היא שרוב חברי הליכוד השתכנעו מטענה אחת מרכזית של נתניהו ותומכיו: בליכוד חששו שבחירה של פייגלין, חוטובלי ודנון במקומות גבוהים תציג את הליכוד בציבור הרחב כמפלגה ימנית קיצונית, מה שאולי יגרום לכך שהליכוד יאבד הרבה מנדטים בבחירות לכנסת.
כך, למרות שלהערכתי רוב חברי הליכוד רוחשים הערכה לגופים הרעיוניים השורשיים בתנועה - הרוב הצביע בכל זאת נגד.
ההיגיון של ההישרדות בשלטון גבר על הרגשות הרעיוניים. המוח ניצח את הלב. התבונה גברה על הצדק.
איזהו חכם - הכובש את יצרו. היצר דחף להצביע לפייגלין, חוטובלי ודנון. אבל רבים גברו על היצר כי סברו שיהיה חכם להישאר בשלטון. הם זכרו את אסון אוסלו שנגרם בעקבות בחירות 1992.
פיצול מחנות מתיישבי יו"ש
תרומה ניכרת להפסד של פייגלין ושטרן היה גם הפיצול של מחנות המתיישבים. בבחירות הקודמות התאחדו כולם סביב המועמדות של פייגלין - מנהיגות יהודית, המטה הלאומי, קבוצת מסיקה ויוסי דגן, יחד עם
חיים כץ ואף ישראל כץ. הפעם היה כל מחנה לעצמו, כל אחד בנפרד נאבק על אותו פלח מצביעים.
שוב הוכח מה שלמדנו מתולדות עם ישראל: אחדות מביאה ניצחונות, פירוד ופיצול מביאים אובדן וחורבן.
מובן שיש לקבל באהבה ובנכונות מלאה את הכרעת הרוב, אבל חשוב גם לזכור: לא תמיד הרוב צודק. גם בהיטלר בחר רוב.
רק העתיד יוכיח אם תוצאות ההצבעה בפריימריז הייתה מוצדקת אם לאו. ב-18 במרץ נדע אם הרשימה תרמה ליותר מצביעים, או שהליכוד ירד שוב לשפל 12 המנדטים או אף למטה מזה.
