עבדים נרצעים

מכל התעלולים והמאורעות שפקדו את שס בשבוע האחרון הרי שדבר אחד קרה באופן אבסולוטי: שס חזרה בדיוק שלושים ושתיים שנה אחורה. ולמה כוונתי? אריה דרעי וחבריו זוקפים כרגע "הישג אדיר": התערבותו של הרב שטיינמן לטובת שס במאבק הבחירות נגד אלי ישי ומפלגתו, או לחלופין איחוד הכוחות הספרדים תחת דגלו של אריה דרעי בהוראת הרב שטינמן. אבל זהו הכישלון הגדול ביותר של כל משחק ה"ברוגז" של אריה דרעי - האיש שהיה מוכן השבוע להרוס את היהדות הספרדית, רק משום שהתגלה ברבים מה באמת חשב עליו הגר"ע יוסף.

לפני כ-32 שנה (1983) הקימו הרבנים יעקב יוסף ונסים זאב רשימת בחירות לעיריית י"ם שזכתה אז בשלושה מנדטים. על הרקע של ההצלחה הזו קמה שנה אח"כ (1984) שס. להבדיל משס הארצית של 1984 - שפטרון אשכנזי כהרב שך הקימה, הרי שהקמת שס הירושלמית של 1983 הייתה עצמאית באמת. נסים זאב מאס בתלותם של החרדים הספרדים בחרדים האשכנזים, ובמיוחד בקיפוח הכספי שהיה מנת חלקם. יעקב יוסף המנוח - בנו של הגר"ע יוסף, הצטרף אליו במצוות אביו כדי להגשים את עצמאות הספרדים החרדים בכל השטחים ולהיות אדונים לעצמם. מאז הרי ששס - במשך 30 שנה, מנסה שוב ושוב לבנות עצמאות לספרדים החרדים - מאחיהם האשכנזים, אך ללא הצלחה. זה החל עם היווסדה של שס הארצית, כשהרב שך שוב הביא להשתלטות אשכנזית על ה"רך הספרדי הנולד" ואח"כ סירב בתחילה לצרף את הגר"ע יוסף ל"מועצת החכמים" שהקים בטענה כי "הרב עובדיה הוא רב של רבנות".

הרב אלישיב התנגד לרב עובדיה מכיוון שונה כשטען כי "הרב עובדיה, כשהוא עולה למעלה הוא בועט במי שהעלה אותו". אבל לבסוף הצליחו הרבנים שלום כהן (שיועד להיות אז יו"ר "מועצת החכמים"), שבתאי אטון המנוח והרב שמעון בעדני יבדל"א לשכנע את הרב שך להכניס את הגר"ע יוסף ל"מועצת החכמים" מסיבות אלקטוראליות אך התחייבו כי "הוא יהיה רק אחד מתוך ארבעה".

האישור האשכנזי ניתן אך כמובן שהגר"ע יוסף הפך לעיקר העיקרים. הגר"ע יוסף אומנם ניסה לנקוט בקו עצמאי לספרדים - מהמישור התורתי ועד למישור הארגוני,אך לעולם לא הושלמה מלאכתו.אם באמת אפשר לכנות השקפה כלשהי כ"מורשת מרן" הרי שזוהי ההשקפה של עצמאות הספרדים בכלל - והחרדים מביניהם בפרט,מהמלקחיים החייתיים של החרדים האשכנזים בכלל, ובמיוחד של אלה המתקראים משום ה "ליטאים".

בעוד שהציבור החסידי האשכנזי הוא אומנם גזעני יותר מהליטאים הרי שהוא נוח וסובלני יותר, ובמיוחד אין לו תביעות שתלטניות כלפי צבורים אחרים, ליטאים כספרדים. האדמו"רים החסידיים הם העיקר אצל קהל צאנם ותו' לא. אבל הליטאים האשכנזים הם דורסניים מעצם מהותם ותמיד הם יטענו לכתר ההנהגה רק משום שלדעתם ראשי הישיבות שלהם הם ורק הם "גדולי התורה" ואילו האדמו"רים החסידיים - גדולים כשיהיו, אינם אלא אבק. ואילו לגבי הספרדים - הרי שמאז מאז הקמת המדינה, הם הפכו ל"מציליהם" ומשום כך לאפוטרופסיהם בכל מחיר.

בעוד שהחסידים למדו להתנער מהשרלטנות הליטאית - ברוב רובם של המקרים, הרי שהספרדים החרדים נותרו עבדים, ולאחרונה גם נרצעים. הויכוח עם הליטאים איננו בדיוק על דרך או הלכה אלא על כך ש"ככל אשר יורוך" היא בעצם אך ורק האפוטרופסות הליטאית. ועל כך החל הגר"ע יוסף במרד שלו מה"תרגיל המסריח" של שנת 1990, אבל לא רק בפוליטיקה, אלא בכל הנוגע לעצמאות הפסיקה ההלכתית,ההשקפה,הארגון והחינוך הספרדי. אבל במשך אותן שלושים שנה הוא לא הגיע מעולם ליעד הסופי וזאת מסיבות של ספרדים מבית וספרדים מחוץ לבית.

לאורך כל אותן שלושים שנה לא הרפו הספרדים מטרפם עד שעכשיו - לאחר מותו של הגר"ע יוסף,שוב חזרו אלי ישי,ובמיוחד אריה דרעי,להשתחוות רשמית לפריץ הליטאי.כבר בשנת 1992 - לאחר פרשת ה"תרגיל המסריח", הרפה הרב שך מהמפלגה שהקים(שס) וחזר לברית עם אגו"י(בנסגרת "יהדות התורה") כשהוא קורא ל"בני התורה הספרדים" להצביע להצביע ל"יהדות התורה" ולא לשס.ברשימת "יהדות התורה" הועמד הרב יצחק פרץ - מנהיגה לשעבר של שס, אבל לאחר הבחירות הוא הודח בנימוק גזעני כי "הוא לא הביא מספיק קולות של ספרדים". כניסת שס לממשלת השמאל בשנת 1992 לוותה באלימות ליטאית נגד רבני שס אך הגר"ע יוסף קרא להבלגה וכך נמנעה מלחמת אחים אמיתית. במקביל הקים הרב שך את "מרביצי התורה הספרדים" כדי להמשיך ולזנב בשס.

אותם "מרביצים" הם בעצם נציגי הקבוצה הספרדית שמחוץ לשס, שעד היום מסרבת לראות בשס את ביתה מתוך רגשי נחיתות כלפי הליטאים האשכנזים,והם אלה שמבחוץ דאגו להכשיל שוב ושוב את רעיון עצמאות הספרדים מהאשכנזים ביהדות החרדית.רובם למדו בישיבות ליטאיות והם בזים לישיבות הספרדיות ולתומכי שס ומסייעים להציג את האחרונים כ"נחותים יותר" רק משום שאינם נשמעים לליטאים האשכנזים. חלק מהם שינה את אורחות התפילה הספרדים לאשכנזים - ליטאים, אחרים אימצו הלכות ומנהגים אשכנזים - ליטאים רק לצורך "היררכי" ותו' לא. ורוב רבניהם כפופים להוראות של רבנים ליטאים,שברוב המקרים הם נחותי תורה מהם.בשנת 1996 שוב זינבו הליטאים בשס והפעם העמידו רשימת בת ספרדית מ"מרביצי התורה" ("תלם אמונה")שבראשה עמד הרב יוסף עזרן - עוד ח"כ לשעבר משס, ואחריו הוצב עוזרו האישי של הרב שך,הרב יחזקאל אסחייק.אך הרשימה הזו לא רק שנכשלה אלא שבמקום לגנוב קולות משס הם גנבו קולות מ"יהדות התורה".

אבל לא רק "מרביצי התורה הספרדים" של הליטאים היו אבן הנגף לעצמאות הספרדית שמחוץ לשס, אלא גם גורמים רבים נוספים .הפסוק "כחגבים היינו בעינינו,כן היינו בעיניהם" רודף ספרדים חרדים רבים שעדיין לא השתחררו מהמחשבה כי ה"אליתה" האשכנזית היא העיקר. בחסידות ברסלב למשל הנחה הרב האשכנזי, אליעזר ברלנד, את חסידיו הספרדים להחליף את שמות משפחתם לאשכנזים כדי שצאצאיהם יתקבלו לתלמודי תורה, לישיבות ולסמינרים, וזאת במקום להיאבק בגזענות בכוח מאוחד.את השיטה הזו של ברלנד חיקו גם ספרדים אחרים ששינו את שם משפחתם ואילו כאשר אשכנזייה נישאת לספרדי(דבר יוצא דופן כמובן...) הרי ששם משפחתו של הבעל הופך לשם משפחת האישה והוא עובר להתפלל ולהתנהג כאשכנזי.גם הספרדים של חב"ד לא חזרו למכורתם משום שחסידות חב"ד כופה את מנהגיה המיוחדים לה על כל חבריה. וכמו-כן משום ששס והגר"ע יוסף נחשבו לפחות "השקפתיים" ו"פחות תורתיים" הרי שלא פלא הוא שספרדים שהצטרפו לחסידויות שונות - כבלזא, ברסלב, סאטמר ואחרות,אימצו את הנוסח והלבוש החסידי ואפילו שינו את שמותיהם.

רבות עשה הגר"ע יוסף לשינוי השיטה אבל מאחר שגם אנשיו מבית נותרו עבדים ברוחם לאשכנזים החרדים הרי שמלאכתו הייתה קשה וכמעט בלתי אפשרית.דרעי היה בין עיקרי הבעיה משום שהוא חסם כל דרך לעצמאות ספרדית,שממנה פחד,ומנגד טווה את קשריו העסקיים רק עם אשכנזים חרדים (ודחק כל ספרדי מוכשר מהנהגת שס), שאותם בלבד מינה לעוזריו.לכן לא פלא הוא ש"אל המעיין" ו"מעיין החינוך התורתי" הוקמו ע"י שס לספרדים מסורתיים ואילו החרדים הספרדים נותרו חשופים לאפליות של המוסדות האשכנזים - ליטאים.למרות שהגר"ע יוסף פתח ברית עם החסידים הרי שהספרדים נותרו שבויי הליטאים כי שם למדו ילדיהם (אצל החסידים הלימוד באידיש ולכן היה קל לחסידים להתחמק מקליטת הספרדים). האוירה הפטרנליסטית הזו הותירה - על "אש קטנה",את היסוד החרדי - ספרדי שהפטרון האשכנזי - חרדי הוא ה"דשא הירוק" שלהם.ולכן גם כאן לא פלא שהרב אמנון יצחק הביא המלצות מרבנים אשכנזים כיהודה שפירא ולייב שטיינמן במאבקו בהגמוניה של שס. ואפילו רבנים משס - כיהודה דרעי(אחיו של אריה דרעי...) רצו לרבנים שטיינמן וקניבסקי כדי לקבל לגיטימציה במאבקם על תפקיד ה"רב הספרדי הראשי" נגד משפחת הגר"ע יוסף, במערכת הבחירות האחרונה ל"רבנות הראשית". הספרדים החילוניים נמצאים עשרות שנות אור מאחיהם החרדים בעניין עצמאותם. אבל כל עוד חי הגר"ע יוסף עדיין הילכה דמותו אימים על היהדות החרדית הספרדית והמאבק על עצמאותם של הספרדים החרדים מאחיהם הליטאים האשכנזים נותר בר קיימא. אבל מותו של הגר"ע יוסף החזיר את העטרה ליושנה,ולא במובן החיובי.

אלי ישי ואריה דרעי חזרו להתרוצץ אצל הפטרון האשכנזי - ליטאי,הרב לייב שטיינמן,שכל כך החל ל"דאוג" להם שוב. ב"דגל התורה" הליטאית אוהבים מאוד את ההתרפסות הזו וקוראים לה,בחיוך של לעג,"ושבו בנים לגבולם".למרות חטאי העבר הליטאים,למרות האפליות היומיומיות שלהם,ולמרות כל ההשפלות הרי שראשי שס חוזרים להשתטח על מפתן אלה ששברו את הלווין של הגר"ע יוסף בקריית ספר וגרשו את ילדי הספרדים מתלמוד התורה בזכרון יעקב.עבור ה"דגלונים" הליטאים זהו הניצחון במלחמה הגדולה, ובמיוחד עבור ח"כ משה גפני,שונאו בנפש של אריה דרעי. כלפי חוץ הדגלונים טוענים לאכפתיות ש"החרדים לא יאבדו קולות", אבל לאמיתו של דבר זהו ניצחון כפול עבורם:גם הספרדים חוזרים הביתה ועוד על ארבע,וגם בקרב הפנימי ב"יהדות התורה" הגדילו הליטאים את כוחם מול החסידים והירושלמים,עם חזרת הנדוניה של שס. לכן גם כדאי לרב שטיינמן להכריז תמיכה בשס, שהרי אלי ישי והרב מזוז כבר כרתו ברית עם ה"מזרחי", אבל שס נמצאת בכיסם.

אבל אם הליטאים היו באמת חושבים באופן עקרוני ותורתי - ולא על-פי צרכים אלקטוראליים ומפלגתיים,הם היו מבינים שאריה דרעי מסוכן יותר השקפתית מאלי ישי. ומדוע? הברית של ישי עם ה"מזרחי" היא עדיין ברית בתוך המחנה הדתי,ואילו הרב מזוז הוא השליט שם והוא זה שאסר שיבוץ נשים ופרימת ההשקפה התורתית ממש,אבל אריה דרעי הביא עימו את זכייה בר שלום מנאמני לפיד האנטי דתי והפך אותה ואת אשתו לשוות כוח לחכמים גדולים כהרבנים שלום כהן ושמעון בעדני. אם זו לא רפורמה,אזי,מהי רפורמה?! הקשרים של דרעי עם השמאל אינם רק בעניין "אי התגרות באומות העולם" אלא שדרעי חפץ להתמסר רעיונית לשמאל ולנער את שס מהחרדיות והדתיות שלה עד כדי הפיכתה למפלגת "שמאל ליבראלי" ממש! כבר תקופה ארוכה שהרב שטיינמן ממליץ לספרדים להצביע שס ולא ל"יהדות התורה" שלו.

אילו הייתי מקום אגו"י - שותפתה של "דגל התורה" ב"יהדות התורה",הרי שהייתי דואג אייך יראה המחר הפוליטי ביניהן. מי יודע אם אין כאן רעיון ליטאי להקים מחדש את "דגל התורה" - שס ולהשאיר את אגו"י בחוץ... הרב שך לא היה עושה חישובים כאלה אלא מורה מיידית לנתק את הקשר עם שס ולא להכניס אליו את דרעי, במצב שזכייה בר שלום ויפה דרעי הפכו ל"חכמות בלילה" ושוות ערך ל"מועצת החכמים" של שס.

עבד נרצע הוא עבד ששוחרר אבל חוזר לאדוניו מרצון ומוכן לרצוע את אזנו בביזיון לשם המשך השפלת עבדותו לעולמי עד. הגר"ע יוסף שחרר את הספרדים החרדים מעבדותם בעמל של כשלושים שנה אבל לאחר מותו הגישו דרעי וישי שוב את האוזן החרדית - ספרדית לרציעת עבדות עולם לפטרון האכזרי מבית היוצר הליטאי - חרדי - אשכנזי. זוהי הפגיעה האמיתית במורשת מרן הגר"ע יוסף, אבל אף רב ספרדי אינו מעז לומר זאת בגלוי.