הסופה בדרך. כך כולם אומרים. כל הילדים כבר מתרגשים, מייחלים לפתיתי השלג הראשונים, לימיי החופש מהלימודים. ורק אני כמו איזה חייזר לא מתרגשת מכלום. מסתכלת על התמונות משנה שעברה של עיר הקודש מכוסה בלבן ונשארת אדישה. המראות אכן יפים אבל ליבי קשוח. לא אפרגן לבורא עולם על כל היופי הזה כי אני מפחדת.
מפחדת מהקור, מפחדת מהפסקות חשמל, מפחדת מתחושת חוסר האונים שקר בחוץ ויש חושך בבית. התחושה הזו שאין לך שום דרך נוספת לתת לילדייך את החום שהם זקוקים לו. בשנה שעברה קפאנו.
מנסה להריץ בראשי תמונות מתוקות כאלו מרגעים שישנו כולנו במיטה אחת מכוסים במיליון שמיכות. זה אולי נראה טוב בתמונות אבל את התחושה איש לא יוכל לשכוח. לאחרים זה קל יותר הם מורגלים, הם למדו על הבשר שלהם כמה קר בירושלים ואיך צריך להתלבש נכון. לי אף פעם לא היה קר תמיד הייתי מתהלכת בבית בבגדים קצרים שהאש באח דולקת וריח הערמונים ממלא את הבית.
אז אני דווקא זוכרת שאהבתי את החורף. בימים האחרונים ביקשתי מבעלי שיסע ברכב לעבודה. רציתי אתגר. ביום הראשון שהיה קר-כולם נשארו בבית, ביום השני סבא לקח והחזיר אותם מהמסגרות.
היום החלטתי שאני נלחמת בפחד, בלי תירוצים. קמתי, התלבשתי טוב הלבשתי את כולם חם אפילו בצורה מוגזמת ויצאנו לדרך. פתחתי את הדלת והרוח אמרה לי בוקר טוב. התעלמתי. הפנים שלי קפאו המצב רוח ירד אבל נלחמתי המשכתי הלאה.
לקחנו את מאיה לבית ספר, עוברים בין הבניינים והרוח חונקת. ראיתי את אפרתי נלחצת; חיבקתי אותה ואמרתי לה עוד קצת מאימא שלי. מאיה נישקה את כולנו ואמרה לי מרחוק אימא אל תדאגי יש חימום בכיתה.
איך היא יודעת לעזאזל???
אחר כך המשכתי עם שני הקטנים הרוח בלתי נסבלת, הסתכלתי לשמיים ואמרתי לו - אבא תרחם תן לי רק לשים אותם במסגרות. תן לי לנצח. הרוח לא נרגעה אבל פתאום עלה לי בלב השיר ואלרי ושרנו אותו עד שהגענו לגן של אריאל.
אני מתה על השיר הזה... עושה שמח בלב. נשארתי רק עם אפרת וכבר יש יד פנויה להדליק סיגריה. אפרתי הולכת לאט וקופצת והכל מעניין אותה ולי קררררררר... אמרתי לעצמי יללה תתגברי אל עצמך תהיי שם בשבילה לפני שאת בשביל עצמך.
אז ראינו פרחים וחתול ואת יעקב מהקיוסק ופתאום בא לה ביצה ולי אין כסף וצריך להסביר והכל כשהרוח כבר מגיעה לי לאוזניים, לעורף, לאף.
עוד קצת ואת במפזר חום שכל כך מרגיע... עוד קצת. אל תתני לפחד לנהל אותך. והרעידות מתחילות והמבטים לצדדים. אבל אין כלום... כולם נראים כמוני. אני נבלעת בדיוק כמו כולם.
הגענו הביתה, המפזר דלוק עד הסוף למרות שאבא לא מסכים וטוב לי
מדליקה סיגריה ולא יכולה שלא להתמוגג מתחושת הגאווה שמציפה אותי.
אני ילדת שמש,ילדת קיץ,ילדה שלא אוהבת חורף
את תהיי בסדר ילדה
הסופה הזו יכולה להגיע מבחינתי.
