מחליפים את הש(ל)יטה

הופעותיו הזחוחות של ראש הממשלה ופנייתו לציבור בבקשה שיציע מועמדים שיוצנחו למקומות ששוריינו בליכוד, מעידה כי נתניהו הוא מנהיג ריק מתוכן. אומנם הליכוד איננו "מפלגת אווירה" – כפי שנוהגים לכנות זאת כיום – אך הזכות שלקח לעצמו ערב הבחירות, מעידה כי מנהיג הליכוד כמוהו ככלב המקשקש בבעליו, מוביל את הדרך עד הצומת הקרובה ומביט אחורה לראות לאן מועדות פני אדוניו.

על זה אמרו חז"ל: "פני הדור כפני הכלב". מנהיג צריך להוביל את הציבור ולא לחפש כוכבים שיאירו את שמי הפוליטיקה ויפלו בחבטה ארצה. נבחרי אוויר לא אווירה.

כבר שנים ארוכות שהליכוד הוא מפלגת עדר. לדידם של רבים מחברי מרכז הליכוד ז'בוטינסקי הוא רחוב ובגין הוא שדרה מרכזית בדרך למשחק של בית"ר. מכאן צמחה מפלגת קדימה, ומכאן יצאו ציפי לבני ומשה כחלון. במצודת זאב הבשילה "תוכנית ההינתקות", ובמטבח של שרה, על גלוני גלידת פיסטוק, נכתב נאום בר-אילן. חברי הליכוד יצביעו לליכוד כל עוד הדבר ישרת את מטרותיהם האישיות. אין אידיאולוגיה, אין חזון, אין דרך.

בארה"ב נוהגים המועמדים לנשיאות להקדים את הצטרפותם למרוץ בפרסום רב-מכר הסוקר באריכות את פרטי השקפתם הפוליטית ואת אמונותיהם. בטרם נבחר לראשונה לראשות הממשלה, כתב נתניהו שני ספרים העוסקים בטרור. מי שעיין בספרים אלו, ובחר בליכוד על בסיס הנכתב בהם, מבין את הפער בין הכתוב ובין מעשיו של האיש וכבר לא יצביע לליכוד. אבל עדר לא קורא ספרים ולא מתעסק בתוכן.

מכאן נובעת טעותו של משה פייגלין שניסה לשכנע אותנו במשך שני עשורים כי ביכולתו לשנות את הליכוד מבפנים. פייגלין, אישיות מורכבת ורב גונית, הפך באופן פרדוקסלי פופולרי יותר בקרב הציבור הרחב מאשר במסדרונות הליכוד. בכל ראיון, בכל שיחה, הוא פורש משנה אידאולוגית מורכבת וקשה לעיכול. ברם עדר לא מחפש מורכבות, עדר צריך מנהיג פופוליסטי עם ססמאות על החלפת השיטה ועל "לא פינית! לא עשית!".

עדר מחפש מי שיגיע לחתונות ולבר מצוות, ימחא כפים שטוחות, יאכל מופלטה ויצרח סיסמאות נבובות. פרישתו של פייגלין ודחיקתה של חוטובלי מחזקות את המחנה הלאומי ומגדירות שוב את גבולות הגזרה בין ימין ושמאל במפה הפוליטית בישראל. כך הפך נתניהו את הליכוד למפלגת מרכז מיותרת. אולי לא מפלגת אווירה, אך בהחלט מפלגת אוויר.

נתניהו הוא מנהיג חלש שכל מהותו נובעת מיכולתו לדחות הכרעות גורליות ולהמנע מהחלטות קריטיות לעתידנו. העובדה כי לא לבני ולא הרצוג מהווים אלטרנטיבה מנהיגותית מדגישה את יתרונותיה של השיטה הפרלמנטרית המעניקה כוח למפלגות לווין מול מפלגת השלטון. את זה מבקש נתניהו לבטל ולהפוך את עצמו למנהיג שאינו נתון לחסדיהם של מפלגות אחרות. למחנה הלאומי הדוגל בארץ ישראל השלמה והשולל את קיומה של המדינה הפלשתינית, מהווה נתניהו סדין אדום זחוח ומסוכן אף יותר ממתחריו. לא בכדי כינה אותו יצחק שמיר ז"ל, שבאחרית ימיו הוצב במקום האחרון של כבוד ברשימת האיחוד הלאומי - "מלאך החבלה של הליכוד".