כמו בכל מערכת בחירות, עם הרעש התקשורתי, הצגות ההבל של המפלגות השונות - מתחילים להופיע גם הסקרים, שהם להיט ימי הבחירות: נערכת מעין תחרות המפלגות – וכמו בספורט, התחושה הטבעית היא הרצון לדעת מי המנצח, על-כן אמצעי התקשורת מפרסמים ברצון רב את הסקרים בתדירות די גבוהה (הרי מי לא רוצה נושא המוסיף לקוחות ללא מאמץ גדול?).
קיים גורם נוסף המנסה לנצל את הסקרים לטובתו – מפלגות המשתתפות במרוץ הבחירות, הרי הסקר מראה עד כמה המפלגה פופולרית ומה הם הסיכויים שלה לגרוף מספר גדול של מקומות בכנסת. המפלגות מנסות לנצל לטובתן את תחושת העדר שמובילה רבים לביצוע דברים שבמחשבה שניה לא תמיד היו עושים אותם, זה גם עוזר לשטיפת המוחות המובילה לכיוון הרצוי. מי מנצח בדרך כלל במשימה זו? ברור – בעלי התקציבים הגדולים יותר – כמו תמיד הגענו בסוף לכסף.
את הסקרים עצמם מבצעים מכוני סקרים – חברות מסחריות לכל דבר שבשבילן עונת הבחירות נותנת הזדמנות מצוינת לגרוף את "הבוכטה" המבטיחה להם אפשרות לשרוד את תקופת "היובש" הבאה אחריה. אפשר להשוות את מכוני הסקרים לבסטה של מכירת אבטיחים – העונה שלהן קצרה מאוד (רק כמה חדשים) וכדי לשרוד הם קובעים את אחוז הרווח בתקופת הבחירות כך שיוכלו להחזיק מעמד גם אחרי סוף העונה, או לחשוב על פרנסה אחרת בין העונות – בדרך כלל הן עוסקות גם בסקרים על הרגלי הצרכנות או על נושאים אחרים המעניינים מפעלי תעשיה או מסחר.
דיברנו קודם על הכסף.
מה קורה אם נפגשים בעלי הממון (מפלגות מסוימות או בעלי הון אחרים המריצים איזה מפלגה) עם בעלי מכוני הסקרים? תאמינו לי שבקלות אפשר להזמין ולפרסם סקר הכולל כל תוצאה רצויה – לא משנה מהי דעת הקהל. למעשה, הכל תלוי בסכום המשולם. כל מכון הסקרים בעד תשלום מתאים ייתן את התוצאה המתבקשת.
תגידו: מה עם האמינות של מכון הסקרים? מי יפנה למוסד המפרסם תוצאות סקר לא אמינות? קודם כל אלה המזמינים את הסקר ומעוניינים בתוצאה אמינה – מקבלים את התוצאה האמינה (יחסית) – לפי היכולת של מכון הסקרים. אלה המזמינים גם את התוצאה – משלמים פי כמה יותר מהתשלום בעבור הסקר הרגיל. כאן נפגשים שני רצונות המביאים את התוצאה: בצד אחד רצון להרוויח כמה שיותר בתקופה קצרה (בערך כחודשיים) ובצד השני רצון לנצל גם את אפשרויות הסקרים לדחיפת רשימה מסוימת קדימה.
חייבים להדגיש שכל המצב ההיפותטי המתואר כאן משתייך לתקופת ההתחלה של מערכת הבחירות. בסוף המערכת, כאשר תוצאות האמת קרובות ואמינות הסקרים ושל המוסד עצמו עומדים למבחן – קשה הרבה יותר לשכנע את המכון לביים את תוצאות הסקר.
מי הם השחקנים האפשריים במגרש הפוליטי אצלנו, המעוניינים לביים את תוצאות הסקרים? קודם כל חלק מהמפלגות עצמן, אך בשוק הפוליטי אצלנו בוחשים כוחות רבים שרק חלק מהם הם ישראלים.
בשנים אחרונות נשפכים כאן עשרות מיליוני דולרים ממקורות "אלמוניים זרים" כדי להשפיע על הנעשה אצלנו (הקרן החדשה, המכון "הישראלי" לדמוקרטיה, מכון ון-ליר ואחרים). הם מריצים בו-זמנית מספר קבוצות פוליטיות המשרתות את האינטרסים הזרים, כולל אינטרסים של אויבינו המסוכנים ביותר. אלה המפלגות שאנו קוראים להם "מפלגות השמאל" שלמעשה הן מפלגות האנטישמיות שמטרתם העיקרית – הרס המדינה היהודית.
שורה שלמה של פוליטיקאים ידועים כגון
ציפי לבני, יצחק הרצוג,
שמעון פרס, יוסי ביילין ועוד רבים אחרים משרתים נאמנה את אדוניהם מעבר לים. אך אלה – "ידועים בציבור" ורבים מאוד סולדים מהם כי מעשיהם הם בגידה במדינה ממש. לכן, אם שמתם לב, בשנים האחרונות בבחירות מתחילים להריץ איזו רשימה חדשה ללא אידאולוגיה בכלל, עם אחד או שניים "מושכי הקולות" המוכרים בצורה כלשהי לציבור (מגיש תוכניות בטלוויזיה, פוליטיקאי שאנשים קצת הכירו אותו) היכולים להיות תחליף לאלה שהציבור שבע מהם. כדי להריץ אותם כל האמצעים כשירים, כולל סקרים מזויפים.
הכתבה נכתבה על סמך הרושם מהסקרים שפורסמו לאחר שני האירועים הקשורים לבחירות הקרובות - באירוע הראשון הוצגה רשימה משותפת של הרצוג ולבני (עם הסכם הרוטציה), ראיתי אותה במקרה – היא הייתה ברמה של פיגור מתקדם, אך לאחר מכן פורסמו כמה סקרים, בהם הרשימה הוצגה כרשימה המושכת אחוז מרשים מאוד של מצביעים – היא כיכבה בראש המפלגות שלקחו חלק בסקר.
האירוע השני היה הפילוג בש"ס והצגת המפלגה החדשה של
אלי ישי. שמתם לב שבזמן האחרון בכל הסקרים מדגישים במיוחד שרשימתו של ישי לא עוברת את אחוז החסימה – וזה לאחר פרסומה של הקלטת בה הרב יוסף ביטא בצורה די צבעונית את יחסו לדרעי. הסיפור מריח כקנוניה מבית מדרשו של "החתרן בלתי נלאה", לפי השמועות הם כבר סיכמו את מהלך "אוסלו 2" – וכעת הכל תלוי בדרעי, כידוע תקציבי "מרכז פרס לשלום" אפילו עולים על ערכם של תקציבי הקרן החדשה.
אז האם הסקרים אמינים? המבחן יתקיים ביום הבחירות.
