שייקח גם את דנינו

ברוך שפטרנו

יצחק אהרונוביץ, שהפליא לעשות כשר לאי-ביטחון פנים, עוזב את תפקידו ואת הפוליטיקה. מקווה, שייקח אתו את דנינו, כדי שיורשו יוכל לטהר את המשטרה מכישלון מתמשך, שפגע עמוקות ביסודותיה.
אי-אפשר להגיד, שנצטער על לכתו של אהרונוביץ. מכל מקום נצטער הרבה יותר על הפצעתו כשר.

ברוך שפטרנו!

יופיטר והשור

אני אוהב את כרמלה מנשה, שבדבקות דוברמנית מתארת את נפלאות אורחות-החיים במחנות צבאנו הנהדר.

הנה סיפורה האחרון (?!): חייל בגדוד קרבי הודח מתפקידו לאחר שהתלונן, לבקשת המג"ד, כי קצינה בכירה בגדודו ניהלה קשר בלתי-ראוי עם חייל אחר בגדוד.

בעקבות פניית מנשה, החליט המח"ט להעמיד את הקצינה לדין. בצה"ל הכחישו בתחילה את הטענות, ורק לאחר פניות חוזרות ונשנות -- הודו בהן. דובר צה"ל מסר, כי עם היוודע הנושא, הוחלט להעמיד את הקצינה לדין משמעתי; והלוחם הועבר מהגדוד בשל "תפקוד לקוי"

יידע כל חייל עברי את האמרה הרומאית - "מה שמותר ליופיטר אסור לשור" (Quod licet Iovi, non licet bovi) - ולא ישכחנה. או בגרסתה המקומית: "יש דרג, ויש ...".

עדיין מסוכן

יותר מארבעים שנה אחרי מלחמת ויטנאם, נמצא, כי במטוסי התובלה, ששימשו לריסוס הג'ונגלים, נותרו עדיין שאריות של חומרים מסוכנים.

במהלך מלחמת ויטנאם, ריססו מטוסי תובלהC-123 אמריקניים את הג'ונגלים בדרום-מזרח אסיה - ובעיקר, לאורך "נתיב הו-צ'י-מין" הנודע - על-מנת לחשוף אותם (שילוך - בלשון המקצוע) לתצפיות מהאוויר. עם השנים התברר, שהחומר, המכונה איג'נט אוראנג', מסרטן. ביום שישי נקבע, שבמטוסי התובלה, שהוסבו למשימות אחרות, ומשמשים עדיין את מערך המילואים של חיל-האוויר האמריקני ואת המשמר הלאומי האווירי האמריקני, נותרו שאריות רעילות, המסכנות את צוותי האוויר.

המדובר ב-24 מטוסי תובלה, שנותרו מצי מטוסי הריסוס. מעריכים, כי 2,100-1,500 איש נחשףו לחומר המסרטן כשתפעלו את המטוסים בשנים 1982-1972, וחלקם לקו בסרטן ובמחלות אחרות עקב החשיפה.

את הדוח הכינה ועדה של המכון לבריאות (The Institute of Medicine) - ארגון עצמאי, המייעץ לממשל האמריקני - לבקשת המשרד האמריקני לחיילים משוחררים (VA). הוועדה מצאה, כי המטוסים מזוהמים עדיין בשאריות של איג'נט אוראנג'. הוועדה טוענת, שבזמנו, היו הרבה יותר שאריות, והן הגיעו לרמה מסוכנת מאוד, אמר ביום שישי רוברט הֶריק מבית-הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת הרווארד, יו"ר הוועדה, בהודעה רשמית של המכון.

קיפוח

מאז ייסודה לא נועדה ההסתדרות למען העובדים, אלא למען המנגנון. בעשורים האחרונים היא שינתה כיוון, ודואגת בעיקר לוועדים הגדולים - על חשבון שאר העובדים.

קחו, למשל, את מִבטחים - קופת-התגמולים הקורסת של ההסתדרות. בשנת 1969 היא התחרתה על גיוס ועד עובדי התעשיה האוירית לשורותיה. לשם כך השקיעה הון תועפות - כמובן, על חשבון שאר חברי הקופה ("עמיתים") וכמובן ללא ידיעתם.

חלק מהסאגה נחשף בספרו של לב גרינברג, "ההסתדרות מעל לכל", שיצא לאור לפני כעשרים שנה. חלק אחר בסאגה נחשף עתה בלשכתה של השופטת דגית ויסמן מבית-הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

"עובדי התעשיה האוירית קיבלו במשך עשרות שנים הטבות-יתר מקרן הפנסיה מבטחים, שבאו על חשבון יתר העמיתים בקרן (ההדגשות שלי - אב"ץ)" - קבעה השופטת ויסמן. "לאורך השנים קיבל ארגון העובדים של התעשיה האוירית מקרן הפנסיה (מבטחים) לפחות 17 מיליון שקל - על חשבון עמיתים אחרים (ההדגשות שלי - אב"ץ)". בין השימושים לכסף הזה: מיחשוב למשרדי ארגון העובדים, שיפוץ המשרד של מבטחים בתעשיה האוירית ותרומות. ומוסיפה השופטת, כי המדובר בהעדפה, הנוגדת את הדין ואת תקנון מבטחים, בהיותה חורגת ממטרות הקרן. כלומר, בעברית של יום-יום: קיפוח עמיתי הקופה, שאינם עובדים בתעשיה האוירית.

השופטת קובעת, כי "לכל המאוחר היה על מבטחים ועל התעשיה האוירית להפסיק את מתן ההטבות החריגות כאשר נקבעו בכל המשק הסדרי פנסיה מקיפה, ושוב לא היה מקום להענקת ההטבות כתמריץ להצטרפותם של עובדי התעשיה האוירית לפנסיה מקיפה במבטחים. העובדה שהדבר לא נעשה מובילה למסקנה, שכספים אלו נותקו לאורך השנים מהסיבות המקוריות להענקתם והפכו להטבה של ממש לעובדי החברה".

כאמור - כל זה על חשבון עמיתים אחרים בקופת התגמולים הקורסת.
בפועל, קבעה השופטת ויסמן, כי בקופת התעשיה האוירית נותרו מיליוני שקלים, השייכים למבטחים (כלומר - לעמיתי הקופה). "מבטחים טענה שמדובר ב-39 מיליון שקל, אם כי לצורכי אגרה העמידה את תביעתה על 30 מיליון שקל".

גילוי נאות - לא אוסיף דברים מהידע האישי שלי כיוון שעבדתי בחלק מהתקופה האמורה בתעשיה האוירית, ואני גמלאי של "מבטחים".

מדינה יהודית

הפיגוע במרכול הכשר בדרום פאריס הדגיש שוב את היותה של המדינה יהודית ואת חובתה להיות חלק מרשת עולמית של ערבות יהודית.
למרות הגלותיות, ערבות הדדית והגנה עצמית הנן הפתרון המוכח לכל איום על קהילה יהודית באשר היא. הלקח הוא שיהודי צרפת לא יוכלו לסמוך על הגנת השלטונות, וייאלצו לעשות מעשה. הם לא יוכלו להסתפק במסך של מלים גבוהות, אלא לבנות לעצמם במו-ידיהם חומת-מגן, אם יחליטו להישאר בצרפת.

למדינה יהודית יש חובה לסייע לכל קהילה יהודית במצוקה, ולהציע לה את הפתרון הוודאי - עלייה - למרות שכרגיל, בטלנות וחוסר-מעש ממסדיים יתנכלו לגלי העלייה, שכבר מגיעים מצרפת וממדינות אחרות באירופה המתאסלמת.

מאז ומתמיד אנחנו אוהבים את העלייה, אך שונאים את העולים. מחד-גיסא, אין די דירות לאכלס גל עלייה. מאידך-גיסא, מניחים כל מיני מוקשים מינהליים על דרכם של העולים להיקלט בארץ. ויש גם סיבות פוליטיות ציניות להפריע לעלייה ולקליטתה.