אם נבנה אותה, הם יבואו

כישלון האמנציפציה בימים ההם

כשקווי הטלגרף הגיעו לכל מקום בעולם, האמינו רבים כי יחד עימם יגיע גם הידע, ויגרש את הבערות, ואת הדעות הקדומות. אלא שמהר מאוד התברר שקווי הטלגרף מסוגלים להעביר שקרים, דעות קדומות ודברי שטנה באותה מידה של יעילות. להפך, כאשר אלה הגיעו באמצעי המודרני והמדעי לאותה תקופה הם נתפשו כיותר מוסמכים ואמינים.

היהודים שחוו את הקדמה והנאורות סברו שהגיעו אל המנוחה ואל הנחלה, וכעת יוכלו לחיות בקרב עמי העולם בלי חשש. מי שעיניהם היו פקוחות ראו עוד בתחילת המאה העשרים כי אין תוחלת לתקווה זו. מי שהמשיך לחיות באשליה, חש את עוצמת התנפצותה בתקופת השואה.

לא היה כמעט עם אחד באזורי הכיבוש הנאצי באירופה שלא שיתף פעולה ברצון וההתלהבות עם מכונת ההשמדה הנאצית, ולא החרה והחזיק אחריהם והוסיף עוד מעשי זוועה מיוזמתו. עם סיום מלחמת העולם השנייה, שנאת ישראל הזו (הקרויה בלשון מטעה "אנטישמיות") לא עברה מן העולם. רק בודדים ממבצעי הזוועות נענשו, ורק בודדים מהם ומתומכיהם שינו את תפיסת עולמם השטנית.

אך כל זמן שמוראות השואה היו מוחשיים בעוצמתם, היה זה בלתי-יאה להביע את הדעות החשוכות בהן הם המשיכו להחזיק. כיום כאשר זכר השואה הולך ודועך, אין יותר אות קלון למי שמבטא בפומבי שנאת ישראל, והקרקע שוב פורייה לחידוש השנאה.

ובזמן הזה

גם כיום עם האינטרנט והרשתות החברתיות והגלובליזציה, כמו בעת המצאת הטלגרף, מתחדשת האשליה שהעולם השתנה. אך גם כיום המודרניזציה רק מקלה את הפצת השנאה ואת הפרחת עלילות הכזב. התחדשות שנאת ישראל האירופאית ביחד עם ההגירה המוסלמית, שהמאפיינים הדתיים והלאומניים שלה מייצרים שנאה דומה, הפכו את אירופה לחבית חומר נפץ עבור היהודים.

השמאל האירופאי עושה יד אחת עם הרצחנות המוסלמית. אין צורך שאפרט. בעת האחרונה נכתבו על-כך כמה ספרים טובים בין היתר ספרו של בן-דרור ימיני "תעשיית השקרים", ו"גרמניה, אחרת" של אלדד בק, ולצדם שני ספריו של טוביה טננבאום. לאור זאת יש השמים יהבם דווקא בימין האירופאי. זו טעות.

מי שסבור שהשנאה הלאומנית של הפשיסטים והניאו-נאצים האירופאים תופנה רק לעבר המוסלמים סובל מזיכרון קצר. לדוגמה, ב-1907 התקיים ברומניה מרד איכרים כנגד בעלי-האחוזות. לכאורה, אין קשר ליהודים. אז זהו, שמי שנפגע היו דווקא היהודים. דוגמאות כאלה יש בלי-ספור.

מי שסבור, שההפגנה העצומה שהתקיימה בפריז במחאה על הטרור מעידה שהלקח נלמד, בעצמו לא למד לקח. האם השם ולטר רתנאו (בגרמנית: Walther Rathenau) אומר לכם משהו? לרובכם כנראה לא, כי לא מלמדים אתכם היסטוריה כפי שצריך. רתנאו היה יהודי שהיו לו כל הסיבות להאמין שהוא אזרח גרמני כמו כל אזרח אחר, ושום דבר לא יקרה לו בגלל יהדותו.

אביו והוא עצמו עמדו בראש הקונצרן הגרמני הגדול והידוע עד היום AEG. בשנת 1922 הוא אפילו התמנה לשר החוץ של גרמניה. ב-24 ביוני 1922 הוא נרצח על-ידי שלושה אנשי ימין קיצוני בין היתר בשל יהדותו. העם הגרמני הביע זעזוע. בהלוויתו שהפכה להפגנת הזדהות ענקית השתתפו למעלה ממיליון גרמנים, ולחיזוק המחאה כנגד הרצח הגזעני הוכרזה באותו יום שביתה כללית בכל רחבי גרמניה. נו, מה אתם אומרים? בעקבות זאת היהודים הגרמנים יכלו לחיות בבטחה בגרמניה?

יהודי צרפת החלו לזוז. השאלה - לאן?

ייתכן שיהודי צרפת דווקא מתחילים להפנים את מצבם. השאלה הנשאלת היא האם יפעלו בהתאם לתובנות, ומבחינתנו השאלה היא האם הם יגיעו לישראל?

היסטוריונים, פוליטיקאים וכאלה שהם גם וגם, עדיין ממשיכים את הוויכוח על הגורמים והאחראים למחדל של אי-העלאת יהודי אירופה לארץ ישראל בתקופה שבין מלחמת העולם הראשונה לשנייה. אין ספק שזו בכייה לדורות.

במישור האישי, היו גם הרבה שראו את הכתובת על הקיר, וברחו מגרמניה לפני מלחמת העולם השנייה, אך הם לא הרחיקו מספיק והגורל המר השיג אותם בצרפת, הולנד וכו'. גם כיום ההתדרדרות אינה ייחודית למדינה אחת בלבד, ואפילו לא ליבשת אחת בלבד.
הפעם, אסור לנו לחזור על הטעות הזו.

נכון, גם בישראל יש סכנות חיים ליהודים באשר הם יהודים. אך בישראל יש לנו יכולת להתגונן בכוחות עצמנו. בכל ארץ אחרת אין שום כוח שיעמוד לצדנו ברגע המבחן הגדול, ויעצור את הגלישה לאבדון מוחלט.

נכון, אפשר בקלות לבטל את דברי כהיסטריה מיותרת וכהגזמה פראית. אבל העם שזלזל בדבריו של זאב ז'בוטינסקי שקרא "יהודים, חסלו את הגלות - ולא, הגלות תחסל אתכם." לא יכול להרשות לעצמו שידור חוזר.

והאחריות אינה רק על יהודי צרפת, יהודי אירופה, או יהודי הגלות בכללם. האחריות היא גם על היושבים בציון שצריכים לפתוח את שערי הארץ לעליה, לעודד את הבאים, ולעשות הכול להצלחת קליטתם. כל יהודי שקליטתו מצליחה מבשר את בשורת הגאולה לכל מיודעיו שעדיין מהססים ומביא בכך להגברת הגל.

עוד שתי ערים עכשיו

האתגר הפעם הוא אף יותר קשה מזה שניצב בפנינו במרבית העליות בעבר. לכאורה זה אמור להיות להפך. הרי לא מדובר בעליה מארץ מצוקה. לא מדובר בעליה של אוכלוסייה חלשה. אולי להפך. מרבית העולים עשויים להיות במצב סוציואקונומי גבוה מזה של הממוצע והחציון בארץ. בפועל - זה בדיוק הקושי.

תארו לעצמכם שעולים לארץ בנקאים יותר מנוסים מראשי הבנקים בארץ, רופאים יותר טובים מראשי המחלקות בארץ, אנשי משפט בעלי שם ומוניטין יותר משופטי בית המשפט העליון, פרופסורים שעבודות המחקר שלהם יותר מוערכות מדיקני הפקולטות באוניברסיטאות בארץ, וזמרים, בדרנים ואנשי קולנוע שרשמו לזכותם יותר הצלחות מעמיתיהם בארץ. אולי אני מגזימה קצת, אבל זה העיקרון. איך קולטים קבוצת אנשים כזו?

בישראל קליטת עליה נתפסת ומתנהלת כסוג של פטרנליזם. במשך דורות הדאגה הגדולה ביותר הייתה לדיור לעולים החדשים. כולנו זוכרים את המעברות בשנות השמונים ואת הקרוונים של שנות התשעים. אלא שהפעם הבעיה היא שונה בתכלית. מדובר בקבוצת עולים שמן הצד האחד לא תסתפק באוהל או קרוון, ומן הצד השני היא יכולה לקנות את הפנטהאוז בכספה.

באופן פרדוקסלי זו בעיה לא פחות גדולה, שיכולה גם להרתיע עולים פוטנציאלים מלהגיע. אנשים בעלי דעות "חברתיות" החלו לראות ברכישת דירות על-ידי עולים פוטנציאליים דבר רע, והם מציעים כל מיני הצעות חוק שנועדו להתנכל להם. העולים לא רוצים להרגיש עוינות לא שלטונית ולא חברתית וכמו שהתנהלנו לאחרונה, יש להם סיבה לחששות.

ההידרדרות במצב הביטחוני בעולם, בצד ההידרדרות במצב הכלכלי בחלק לא מבוטל ממדינות העולם, צפוי להביא לגל עליה המוני. גודלו של הגל הזה יוגבל רק על-ידי יכולת הקליטה של המדינה. כדי להיערך לגל הזה עלינו לפתור את בעיית הדיור, בראש ובראשונה לאזרחי המדינה, ותוך כדי כך להכין את התשתית לעליה.
אני לא מדברת על עוד איזה פרויקט מחיר מטרה, או הנחה כזו או אחרת. אני מדברת על פתרון בגדול - הקמת עוד שתי ערים גדולות במדינת ישראל בנוסח מודיעין. רק שהפעם עוד יותר מהר, ותוך קיצור הבולשיט הביורוקרטי שכל-כך מאפיין את תכנון הבנייה בישראל.

בעיון זריז נראה לי כי שני המקומות המתאימים להקמת ערים כאלה הם מדרום ללכיש וממערב למגידו. שני המקומות יהיו ליד כביש 6, כך שהחיבור למרכז יהיה מידי.

המדינה לא צריכה להוציא כסף כדי לבנות. רק לאשר את תוכנית האב, ולבטל תהליכים ביורוקרטים באישור הפרטני. אני לא מדברת רק על מסלול עוקף לעולים. זה צריך לחול על כל אזרחי המדינה, כי שוק הדיור הוא אחד לכולנו.

כאשר אישורי בניה יכולים לקחת שנתיים ודורשים הפעלת מאכערים, אין פלא שיש מחסור בדיור. מי רוצה לבזבז זמן עד דברים כאלה? עולים על אחת כמה וכמה - יש להם אלטרנטיבות במדינות אחרות.

בניית תשתית לעליה ולחיים בישראל

בכלל הפטרנליזם השלטוני לעליה עלול לגרום לתסבוכות ביורוקרטיות ולהתעללות ממסדית בעולים תחת האצטלא של דאגה להם. בואו נפסיק לדאוג. בואו נפסיק להתערב. לא רק במעשי העולים, גם במעשי כל אזרחי ישראל.

פחות תקנות שייחודיות רק לישראל, פחות כללים שמגבילים את המותר והאסור, ובמיוחד פחות תלות באישורים של פקידים. בואו נניח לעולים לפתור בעצמם את בעיותיהם, בלי לחכות לאישור מאתנו - להקים אוניברסיטאות לפרופסורים שלהם, בתי-חולים לרופאים שלהם, מפעלים, תאטראות ועוד ועוד. הם ירוויחו מכך, וגם אנחנו נרוויח מכך.

היהודים בעולם, גם אם הם מצביעים למפלגות פסבדו-סוציאליסטיות, הם בעצם רובם ככולם אנשי שכבת הביניים היותר מבוססת. אם אנחנו רוצים אותם כאן, עלינו להפסיק עם הפנטזיות הילדותיות על אוטופיות סוציאליסטיות, ולבנות בישראל גן-עדן לשכבת הביניים.
אבל לא רק היהודים בעולם. גם אנחנו לא מעוניינים לעסוק במילוי טפסים, הגשת דוחות, המתנה בתור לפקיד, המתנה עד בוש לאישור. גם אנחנו לא מוכנים לממן מנגנונים ביורוקרטים, לסבסד ממסדים בלתי-מועילים. אנחנו קוראים לזה "אל תבלבלו לנו ת'מוח". הצרפתים קוראים לזה - לֵסֶה פֶר (laissez faire). אבל למה אני חושבת דווקא על צרפתים. הגל הזה יגיע במוקדם או במאוחר מכל הגלויות.

הגיע הזמן שנחשוב בגדול. עלינו לבנות תשתית כלכלית-רגולטורית שמארק צוקרברג, לארי אליסון, סרג' דסאו, מייקל דל, ג'וזף ספרא, סטיבן ספילברג, לארי פייג' וסרגיי ברין, מייקל בלומברג, פטריק דרהי וסטיב באלמר יעלו אליה וירגישו בה כדגים במים, ואפילו הם לא ירגישו איך כחוזר בתשובה נכלם אפילו ג'ורג' סורוס האנטי-ציוני עלה אליה ומתגורר בהתנחלות...

אם נבנה אותה, הם יבואו!