טחנות הצדק טוחנות לאט אבל לפעמים הן נורא ממהרות, אפילו נחפזות מאוד. אולי מפני שהטחנות שבהן אנו עוסקים אינן מחפשות צדק. זה המצב עם המוסד בעל השם המפוצץ "בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג", הגוף ששבועיים בלבד אחרי שהרשות הפלשתינית הגישה לו את מסמכי ההצטרפות, וכבר הזדרזה התובעת הראשית שלו, פאטו בנסודה להכריז כי היא מתכוונת לפתוח בבדיקה מקדמית אם יש ממצאים המצדיקים פתיחה של חקירה מלאה בנוגע לטענות על ביצוע
פשעי מלחמה בפלשתין.
התובעת בנסודה, מוסלמית בת 53 שהייתה בעברה שרת המשפטים של גמביה, אומנם הדגישה בהודעתה כי היא מתכוונת לפעול בצורה "לחלוטין עצמאית ונטולת פניות", אבל עצם הבהילות הבולטת שבה הגיב בית המשפט, מבשרת בדיוק את ההפך.
הגב' בנסודה לא טרחה להסביר לעולם איך קרה ש:
1. עוד בטרם אישר בית הדין את קבלת פלשתין לשורותיו - קבלה שנויה במחלוקת, שכן "פלשתין" איננה מדינה - וכבר הגיב בית המשפט, כאילו מישהו בהאג רק ציפה להזדמנות.
2. גם אם יחליט בית המשפט לקבל לשורותיו את ה"מדינה" הווירטואלית, סמכותו על "פלשתין" תחול רק החל ב-1 באפריל (אכן, חג השוטים הבינלאומי הוא תאריך סימלי להפליא) 2015.
שלא במפתיע, הגיבה ארה"ב בצורה תקיפה על החיפזון המוזר. בהודעה חריפה של מחלקת המדינה האמריקנית נאמר כי "ארה"ב תפעל דיפלומטית לסכל את המהלך". ועוד נאמר בהודעת ארה"ב: "זוהי טרגדיה אירונית שישראל שעמדה בפני אלפי רקטות של טרוריסטים שנורו לעבר אזרחיה ושכונותיה, נבדקת עכשיו בהאג".
אין בישראל עתונים בשבת אבל אתרי החדשות הדיגיטליים הבליטו את תגובת ארה"ב. רק אתר חדשות אחד הקפיד כמיטב יכולתו להצניע אותה. לא קשה לנחש מי. באתר של
הארץ - הבטאון הפלשתיני בשפה העברית, זכתה תגובת ארה"ב לפיסקה אחת בלבד(!), בשולי הדיווח על התגובות מישראל.
חמי שלו, הכתב בוושינגטון, שבדרך כלל נוהג לדווח בשמחה על כל תגובה קשה של וושינגטון על ממשלת ישראל, נעלם ונאלם. הכותרת המינורית לפיסקה המסכנה שהקדיש הבטאון הפלשתיני לתגובת ארה"ב היתה: ג ם משרד החוץ האמריקני הביע התנגדות לבדיקה". "גם ארה"ב"..., נו טוף, איזה מדינה שולית מתנגדת... משהו כמו מיקרונזיה. ביג דיל.
העובדה שדובר מחלקת המדינה שיבץ בתגובתו גם ביקורת חריפה ("זוהי טרגדיה אירונית וכו'" - משפט שבו היה איזכור לטרור הפלשתיני המתמשך מרצועת עזה - נעלמה מהדיווח בהארץ. הבטאון הפלשתיני בשפה העברית הרי לא יודה שיקיריו עסקו אי-פעם בטרור. במהדורת הערב של חדשות ערוץ 2, קיבל הארץ תמיכה ממגישת החדשות
דנה ויס. היא הסבירה כי בית המשפט הבינלאומי בהאג יבדוק אם בוצעו "פשעי מלחמה על-ידי ישראל". ההודעה הרשמית של האג איננה מזכירה את ישראל, אבל הגב ויס ממילא לא שמעה מעודה על פשעי מלחמה שבוצעו ע"י הפלשתינים, בוודאי שלא על טרור פלשתיני, אז למה להזכיר זאת?
מי שעוד לא היה מרוצה מהחזית המשפטית הבינלאומית שפתחה הרשות הפלשתינית נגד ישראל, הוא לא אחר מד"ר
יוסי ביילין. המאמר שפירסם במוסף הפוליטי של
ישראל היום ביום ששי, נשא את הכותרת: "בית הדין הבינלאומי הפלילי: חשש מיותר".
יו"ר מר"צ לשעבר, בהליך בזק הנפיק למוסד המשפטי בהאג תעודת יושר מהירה. בערך באותה מהירות שבה מחתנים או מתגרשים ברינו, נוואדה. כתב ביילין: "למרות ש-12 השנים בהן הוא פועל לא הוכיחו את החששות מפניו. הוא רחוק מלשמש בית דין שדה עם מניעים פוליטיים".
בהמשך, כתב עוד בהתחסדות: "אפשר להבין שהצד הפלשתיני פועל לפי הספר, אינו סוטה משום פסיק בחוק הבינלאומי, ולכן הוא חופשי להאשימנו בכל מה שיחפוץ, בלי לחשוש מהתיקים שבידינו".
שימו לב לשפה המכובסת של ביילין: "...אינו סוטה משום פסיק בחוק הבינלאומי"... בכל מאמרו הארוך (עמוד שלם), לא מופיע אפילו פעם אחת צמד המלים המרשיעות "טרור פלשתיני". רצח אזרחים חפים מפשע? יוק. חיסול משפחות שלמות? לא בבית ספרו של יוסי ביילין. אצלו יש רק "פסיקים בחוק הבינלאומי"...
קל מאוד לנחש מדוע נזעק דווקא אחד מאדריכלי אסון אוסלו לנסות לשכנע אותנו שלא להתרגש יתר על המידה מן המהלך הפלשתיני (וגם לשכנע אותנו לחקות אותו, ולהצטרף). ביילין מבין שהמהלך הפלשתיני המתריס יתקל בהתנגדותה הנחרצת של וושינגטון. ובמלים אחרות: הסיכוי - שלקראתו מחככים ידיים בציפייה דרוכה ראשי חזית השמאל הרצוג-לבני וגלאון (שממש לא במפתיע לא היה לה מה לומר על החלטת התובעת מהאג), ולהקת העידוד התקשורתית שלהם: הארץ,
ידיעות אחרונות, ynet,
ערוץ 10 - עלול להשתבש.
רק השבוע אמורה לנחות בישראל משלחת של חברי הקונגרס האמריקני, בראשותו של הסנטור ג'ון מקיין, שבאה לירושלים בין השאר, כדי לדון ביוזמות השונות בקונגרס (ששני בתיו נמצאים עכשיו בשליטה של הרפובליקנים -י.ר.), למנוע העברת כספי ארה"ב לרשות הפלשתינית.
אתמול הצטרף בוז'י הרצוג - בלית ברירה - לקולות הגינוי שעלו מירושלים נוכח החלטת התובעת בבית המשפט הבינלאומי, אבל טרח לשרבב לתגובתו הסבר: "זה בגלל הבדידות הבינלאומית שישראל נידחקה אליה". בינתיים, כל אלה ברשות הפלשתינית ובישראל הממתינים בקוצר רוח לצונאמי המדיני, יצטרכו לחכות.
