לא לחינם נראה הפרלמנט הישראלי כבימה אפורה לאנשים עוד יותר אפורים. כפי שראשי הרשימות המוניציפליות השתלטו על השוק המוניציפלי והחלו לשווק חברי מועצת עיר במתכון "יסמני" כך זה גם מתרחש בזירה הארצית.בקדנציה הקודמת של הפרלמנט הישראלי שלטו שלושה יחידים (ליברמן, לפיד ולבני) על 33 ח"כים באופן בלעדי, ובעצם כמעט שליש מהפרלמנט הישראלי היו ח"כים של מפלגות פרטיות כאשר ל-33 הח"כים הללו אין שום זכות מחשבה עצמאית.
חלקם של אותם ח"כים היו מלכתחילה רדודים להחריד, כחלק משיטת בחירתם ע"י ה"אח הגדול" של מפלגתם, כדי שיהיו ממושמעים לו. אחרים - שכבר היו בבחינת משפיעים יותר ובעלי מעוף וניסיון, הרי שהיו חייבים להוריד פרופיל של עצמאות כדי לשרוד בעתיד אצל ה"אח הגדול". וחוץ מכל אותם שלושים ושלושה ח"כים שהיו ה"יסמנים" של הפוליטיקאים הפרטיים הרי שעוד שניים שלטו ללא עורערין במפלגותיהם ואלה היו בנט מה"בית היהודי",ובמיוחד ראש וראשון לדיקטטורים ולשועלים,
אריה דרעי מ
ש"ס. והנה לכם עוד 21 ח"כים שהיו "יסמנים" ולא יותר, אצל עוד שני דיקטטורים. ומכאן שמדובר בכמעט חצי פרלמנט הכפוף ל"בוסיזם". במצב כזה הרי שחופש המחשבה והפעולה נדון לכליה.ובלי שני הדברים הללו הופך כל פרלמנט כזה לדגם של ה"סובייט העליון" בימיו הגדולים. החלטות הרות מחשבה - הקשורות לביטחון ולחיי הציבור והעתיד הכלכלי של מיליוני האזרחים,נתונים היו בידי חמישה אישים שהפעילו עשרות פרלמנטרים כבובות על חוטים.ולכן אין פלא שכל קואליציה קורסת כל כך מהר.
חבר פרלמנט הוא בעצם שלוחו של האזרח - דבר המחייב אותו להיות בעל השקפה ברורה, אומץ, אחריות ובמיוחד עצמאות. בשיטה הישראלית - ההולכת ומתרחבת, אנחנו מקבלים את ההפך משום שכל בוס פרטי או פיראט שהשתלט על מפלגה חיה מעדיף ש"נבחריו" הפרטיים יעמדו על סקלת הכסילים וכך הוא יגרוף לעצמו יותר ויותר כוח והון גם יחד. כמו שהמצב הזה תורגם - במועצות המוניציפליות, לשחיתות נטו,כך זה מתורגם גם ברמה ה"ממלכתית" לשחיתות נטו. הפרלמנט הבא - על-פי מה שנראה לנו כרגע, לא יהיה טוב מזה הנוכחי, ואולי אפילו גרוע יותר. גם ראשי מפלגה נבחרים למדו את השיטה להעצים את עצמתם האישית על חשבון הנבחר הציבורי והכול בעזרת "פטנט" ששמו "שריון". על-פי ה"פטנט" הזה מדללים ראשי המפלגות מספר מועמדים עצמאיים ובמקומם הם "משריינים" מספר "יסמנים" וכך פוחת והולך גם מספר הח"כים העצמאים במפלגות שעליהן עדיין לא השתלטו ה"פיראטים" הפוליטיים הפרטיים.
שוק ה"שריונים" - לפני בחירות 2015, נראה כמו שוק שחקני רכש בכדורגל מדרגה שלישית ורביעית,והקדנציה הבאה תיראה בהתאם.ונתחיל במפלגתו הפרטית - עדתית - לאומנית של איווט ליברמן, שהוא גם שר החוץ. במפלגה זו הייתה קריסת מערכות של אלה שנמאס להם להיות ה"יסמנים" של אחד שלדעתם פחות דרגה מהם. כך מצאו את עצמם ארבעה מה"משוריינים" לשעבר של ליברמן, מחוץ למפלגת הכיס העדתית שלו. אלה היו שלושת השרים שלו -
עוזי לנדאו, יצחק אהרונובי'ץ ו
יאיר שמיר וכן ח"כ מרכזי כדוד רותם. ליברמן נותר עם ה"משוריינים" הטבעיים שלו,שאולי הם מצטיירים כ"שרים וח"כים נמרצים" אבל הם בסה"כ טכנוקרטים ממושמעים שאין להם השקפה ועצמאות,וכל נמרצותם מתועלת לענייני ה"אח הגדול" שלהם.
שרון גל - עוד עיתונאי אפור ומתלהם שנפלט לפוליטיקה, הוא גם עוד "יסמן" ליברמני מובהק. בקדנציה הבאה הם כבר לא יהיו בבחינת 15, ואפילו לא 11 מנדטים ממושמעים אלה הרבה פחות וזו כבר חצי נחמה.אבל - כאמור, ליברמן איננו לבד בפסגת תיאטרון הבובות הפוליטי הזה. גם
משה כחלון - עסקן אפור "בזכות" עצמו, בונה על שחקני רכש אפורים שלא יסכנו את הדומיננטיות שלו ורק האלוף
יואב גלנט מצטייר כ"שחקן רכש" יעיל ועצמאי יותר. מאחר שצופים לכל אחד מהשניים (ליברמן וכחלון)בין 6 ל-7 מנדטים הרי שנכונו לנו בין 12 ל-13 "יסמנים" לפחות.
גם
יאיר לפיד - עוד שליט ללא עורערין עם מפלגה פרטית ואמורפית,יציג בקדנציה הבאה בין שמונה ל-12 "יסמנים" לפחות. בקדנציה הקודמת הוכח שגם היותר מוצלחים מבין ח"כיו נאלצו להוריד את פרופיל עצמאותם כדי לשרוד ברשימתו.וכמובן יהיה לנו שוב מופע תיאטרון הבובות של ש"ס - שאריה דרעי יככב בו,לאחר שהלה כבר השתלט גם על "מועצת חכמי התורה" ובנה "מועצת חכמות" לבובות שבה אשתו מכהנת ואילו בנו הוא נציב התלונות של מפלגתו. כח"כים עתידים של ש"ס, הרי שמדובר שוב בין שמונה לעשר בובות. וכול זאת עוד לפני שסקרנו את שחקני הרכש של המפלגות שבהן ניסו להציג בחירת מועמדים על-פי כישורים.
ב"מחנה הציוני", בליכוד ובמיוחד ב"בבית היהודי" הצליחו מנהיגי המפלגות הללו ליצור אי-אלו "שריונים" ש"יתקנו" את מה שציבור מצביעיהם בחר ובמקום כמה מוכשרים יכנסו כמה שחקני רכש על משבצת ה"יסמן". כזו היא גב' קרולין גליק - שבזכות נאום אהדה לנתניהו,היא מצאה את עצמה משוריינת לפני לא מעט ח"כי ושרי ליכוד וותיקים. ב"מחנה הציוני" הצליחה דווקא לבני להשחיל כמה "יסמנים" מטעמה על תקן " פליטיהם של פליטי הפליטים", וכמובן כל זאת על חשבון טובים ופעילים מבשרה של מפלגת העבודה.אבל הקרקס הרשמי היה ב"בית היהודי".
נפתלי בנט שואף להפוך את ה"בית היהודי" ממפלגה דתית למפלגה חילונית - לאומנית. דרך ארוכה עברה המפד"ל ההיסטורית - מימי האיחוד בין ה"מזרחי" ל"פועל המזרחי",ועד היום. פעם הייתה מפלגה זו בנויה על השקפה דתית עם אגפי קיצוניים יותר ומתונים יותר בשיח המדיני אבל עם השנים הרבות שחלפו נפלטו הדתיים המתונים מהשיח המדיני מתוך המפלגה, ומאז שבנט השתלט על המפלגה הזו גם הבסיס הדתי מאיים לנטוש אותה. בין מפגן "דמוקרטי" אחד למשנהו הצליח אדון בנט להשחיל עוד שני חילונים לחיזוקה של
איילת שקד ה"וותיקה",כמו
ינון מגל(שאת "חכמתו" ו"אמפרי השפר" שלו גם בנט ביקש ממנו לסכור...)וה"סקורר" האגדי וההיסטורי ששמו אלי אוחנה מבית"ר ירושלים האגדית. "משוריינת" נוספת של בנט היא ד"רענת רוט,שעברה את הכביש מ"
שלום עכשיו" החילונית ל"בית היהודי" הדתי. מאחר שלדעתי בנט איננו טיפש הרי שבמיוחד מפליאה אותי בחירתו של אלי אוחנה - המבין בפוליטיקה בערך כמו שחמור מבין במרק פירות.
אוחנה הוא אומנם כוכב בינלאומי וכריזמטי עם אוהדים מבקעת הירדן ועד הולנד ופורטוגל אבל כל הילתו מצטמצמת אך ורק לתחום הכדורגל.צריך להיות מהמר כפייתי כדי לצרף אלייך איש ליכוד לשעבר שמידי שנתיים החליף השקפות עולם,וגם זאת באופן שטחי.כבר הספקתי לקרוא מספר כותבים ששמחים שאוחנה - כח"כ,יסיים את פרשנותו בערוץ הספורט, שם כונה "פטישון". מסתבר שמחוץ לכישרון הרגלים כשחקן נטו הרי שגם כמאמן וכפרשן הרי שהאיש הזה רחוק מלהבריק. אבל עקב עכילס של האיש הוא בעצמאות היתר שלו ובשחצנות העבר שלו.מסתבר שבנט לא כל כך מכיר את עולם הספורט והכדורגל,ועוד את זה שהיה לפני כעשרים שנה,עת אוחנה כיכב ככדורגלן. זה היה איש שממנו פחד כל מאמן שהגיע לאמן את בית"ר י"ם, ולימים את הנבחרת הלאומית.
אוחנה הילך אימים בפיו הגדול על מי שאמור היה להיות מעליו או שווה לו. אוחנה ההיסטורי - אבל גם העכשווי, רחוק מאוד מלהיות ה"יסמן" האידיאלי. למרות החילוניזצייה של ה"בית היהודי" ספק אם אוחנה ישתלב בהרכב הפוליטי הפותח של המפלגה הזו ועוד עם שחקנים שמרניים כמו בן אהן, סיטרוק, מועלם, רונצקי, סמוליאנסקי ועוד. מי שזוכר את ימי בחרותם של אלי אוחנה את דוד פיזנטי, הרי שכל דמיון בין אורח החיים של אוחנה לכל ח"כ אחר ב"בית היהודי", ובמיוחד לנושא הדת מקרי בהחלט. אוחנה כבר איננו ה"סטאר" של העבר ולכן ספק אם הוא יגרוף את גדודי האוהדים שהיו לו פעם,ולא רק בבית"ר י"ם. אילו הייתי במקום בנט הרי שעל המשבצת הפופוליסטית והעממית הייתי "משריין" את יו"ר ארגון "לה פמילייה" של בית"ר י"ם.אחד כזה קרוב יותר בעמדותיו ל"בית היהודי" מ
אשר אוחנה ובימינו הוא גם שווה קהל אוהדים גדול יותר.
בנט צריך ללמוד למשל מכך ששיבוצה בעבר של
פנינה רוזנבלום ברשימת הליכוד לא הביאה למפלגה הזו אפילו עשירית ממעריציה. ישנם כאלה המנסים לכרוך את עפר שלח ואת
זוהיר בהלול - מעולם הספורט העיתונאי, עם אלי אוחנה,אבל טעות בידם. בהלול ושלח הם עיתונאים בעל השקפה רחבה ומודעות פוליטית,שלפרנסתם עסקו גם בסיקור ספורט אבל אוחנה הוא קודם כל היה ונשאר כדורגלן עם דעות רעיוניות עמומות, עממיות ומתחלפות בפוליטיקה. יחי ההבדל הקטן. טוב שהרשימות כבר נסגרות כי אחרת היינו מוצפים בעוד רעיונות פופוליסטיים כמו שילוב זמרים (
אחינועם ניני,
עמיר בניון,מרדכי ורדיגר ועוד...), דוגמנים ודוגמניות(נינט,
בר רפאלי ועוד מיני מינים...),כוכבי כדורסל מהעבר ומהווה(מיקי ברקובי'ץ,ארל ווילאמס,טל ברודי ועוד...) וקומיקאים(גורי אלפי,
שלום אסייג,
צביקה הדר ועוד ועוד...) ברשימות השונות עד שבנין הפרלמנט היה הופך ל"היכל התרבות" והממשלה הייתה הופכת לשוק מחנה יהודה.
בקיצור אנחנו צפויים לקבל עוד פעם כמעט כמחצית פרלמנט שיהיה משועבד לארבעה עד חמישה בוסים ולהקדמת בחירות בעוד שנתיים בע"ה...
