לאחרונה הייתה מתקפת תקשורתית נגד נתניהו - לא הוגנת, לא מאוזנת, שכולה תיאור שלילי. נתניהו היה ראש
ממשלה שתי קדנציות, האם באמת לא עשה שום דבר חיובי, אף החלטה, אף מהלך. נו באמת...
במלחמת לבנון השנייה, כאשר ביבי היה באופוזיציה, הוא נתבקש על-ידי יו"ר הכנסת (דאז)
דליה איציק, לצאת למסע הסברה ללונדון מטעם ממשלת ישראל, להסביר, להציג ולהגן על מדיניות ישראל והמניעים שהביאו למלחמת לבנון ה-II.
הבחירה בנתניהו - לא נעשתה בגלל דעותיו או הזדהותו עם דרכה של הממשלה דאז, או דליה איציק - אלא בשל היותו המסבירן מס' 1 של ישראל, בגלל קשריו עם הקהילייה ומנהיגות העולם ובשל כושר הסברתו הגבוה.
שרה נתניהו התלוותה למסע, התקשורת מצאה לנכון לדווח על הנהנתנות כביכול, על הכביסה והפן שעשתה במלון, על מספר הכוכבים של המלון וכמעט אף מילה על שליחותו, מי שלח אותו, אף מילה שביבי התראיין נון סטופ בכל כלי התקשורת באנגליה בהצלחה רבה.
ב-6.1.08 פרסם בית המשפט השלום בת"א (השופטת דורית שפירא) פסק דין ובו המשפט הבא: "אין להשלים עם מציאות, שבה מוכרע דינו של אדם לשבט או לחסד, באמצעות תקשורת ללא בקרה, של גורמי אכיפה מוסמכים". הוא שאמרתי ואני טוען מזמן - למילים יש כוח והן מדברות בעד עצמן, ולכן על הכתבים ובמיוחד מערכות העיתונים, לבדוק, לבקר, את הכתבות ולא לרוץ אחרי סקופים בעיניים עצומות לרווחה.
סיקור הוגן ושקיפות ציבורית
אין חולק, כי פוליטיקאי ואיש ציבור נמצא בביקורת מתמדת על התנהלותו, התנהגותו ואפילו על בילויו. אין מחלוקת שהעיתונות חייבת ורשאית לפרסם דברים ועובדות על אנשי ציבור שיש בהם עניין ציבורי, או עובדות שיכולות להשפיע על החלטות ממשלתיות, על שחיתות, על בזבוז כספי ציבור ועל חריגות בולטות.
עם זאת, תקשורת אחראית והוגנת, יודעת את הגבול בין ציבורי לפרטי, בין מותר ואסור בחיים הפרטיים של מנהיגי ציבור, ועל כך שיש דברים פרטיים שאינם לפרסום ולמדורי רכילות. ההדגשים שהתקשורת נותנת לחייה הפרטיים של שרה נתניהו, חורגים מן הפייר-פליי. הדגש על האובססיה לניקיון, על דרישות קפדניות בתחום ניהול הבית, אינן נושא לדיון ציבורי ובוודאי לא נשק לנגח את ראש הממשלה.
יש סקופים שעלולים להתפוצץ בידי הכותבים
העיתונים, הכתבים ושולחיהם, שיביא נזק לכותבים יותר מאשר למטרות אליהם כיוונו. ההתנפלות על שרה, כדי לנגח את ביבי, עלולה פסיכולוגית להביא את הציבור לפעולות ההפוכות מן המצופה ולהגדיל את המנדטים שלו, בשל סיבות שונות ומשונות, כולל כעס על הגישה והפגיעה.
לסיכום:
לכו להצביע, להשפיע, ואל תשכחו - גם לגברים יש בעיות ומוזריות משלהם.
נ.ב.
אם נעשה סקירה ולו אפילו מדגמית, של נשות הפוליטיקאים, מנהיגים והנשיאים בישראל, כולל הבעלים של המנהיגות והנבחרות, נגיע לסיפורים מעניינים, חריגות ומוזריות לא מבוטלות, בתחומים שונים. אבל משך השנים, התקשורת ועורכי העיתונים, ידעו לרסן, לבדוק, לבקר ולא לפלוש לחיים הפרטיים כנשק פוליטי. אז המלצתי - תרדו מהקו הזה ותתרכזו בנושאים העיקריים, הבוערים, הלוחצים על החברה הישראלית.
נתניהו היה חייב להתפטר דקה אחת לפני הרצי הלוי ורונן בר 
