אחדות הרוח מאחורי הסיפור 'ניצבת' <br>

נאום בערב השקה לספרו של א"ב יהושע "ניצבת" בבית הסופר בתל אביב. הערב הוקדש לספרו האחרון של א"ב יהושע שיצא בסדרת 'הספרייה החדשה' בעריכת מנחם פרי, 296 עמודים, 2014.

אורח נכבד בבית הסופר, וכולנו מברכים אותו לרגל צאת ספרו החדש "ניצבת". אפתח בכמה מילים על הקשר עם א"ב יהושע, עם הרקע הירושלמי שלו.

ניצוצות מירושלים

א"ב יהושע נולד ב-1936 למשפחה ירושלמית שורשית, 8 דורות בארץ. אביו יעקב יהושע היה ידוע כמזרחן ובעיקר כסופר וחוקר של היישוב היהודי בירושלים. קובץ הכרכים של אביו רווי בקטעים נוסטלגיים על שכונות ירושלים, ולי כילד שגדל בירושלים של שנות החמישים, היו הדפים האלה מקור בלתי נדלה של זיכרונות ילדות. כילדים שגדלו בירושלים של שנות החמישים, למדנו רבות מספריו של יעקוב יהושע, וחיכינו למצוא ניצוצות מאותה ירושלים בספריו של א"ב יהושע.

לימים חשתי מעין סגירת מעגל, כאשר מצאתי בספריו של א"ב יהושע את הרובד הזה של קשר עם השורשים ועם ירושלים בספריו המאוחרים "מר מאני", "מולכו", ו"מסע אל תום האלף".

לפני כעשר שנים הגעתי לביתו לראיין אותו בעקבות רומן שכתב - "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש". הפעימה אותי הדרך שבה הצליח הסופר להאיר בפנינו דמויות שונות זה מזה ותוך התרת הסבך של העלילה להאיר לנו בדרך אחרת את המציאות הישראלית, את ההוויה האנושית.

מציאות על

ככל שקראתי באותו רומן הבינותי, שיש לא"ב יהושע דרך להאיר באדם כוחות שונים שיש בו, מרכיבים שונים של זהות שיש בנו - ותוך כדי העלילה הוא יודע לבודד מצבים קיומיים ראשונים. חלפו עשר שנים מאז, אבל קלטתי תוך כדי הקריאה שהייתה מעבר לעלילה מציאות על שחיברה הכול, שהעניקה משמעות לקורה, שהאירה לנו שבילים נסתרים בין טוב לרע, בין אור לחושך.

כדי להבין את הזרות והקרבה בין הדמויות בסיפור 'ניצבת' - לכו רגע לאותה דרך שבה הצליח א"ב יהושע לפרוץ את המרחק בין אותו ממונה על משאבי אנושי לאותה עובדת זרה. הניכור הולך ומתמוסס, ויש תהליך של התקרבות,

וכאן אני רוצה לטוות עוד קשר בין הספר החדש לבין קובץ אחר של א"ב יהושע:

ב-1998 פרסם א"ב יהושע ספר מסות בשם "כוחה הנורא של אשמה קטנה" - וכאשר אתה קורא את הספר החדש "ניצבת" ומנסה לקשור אותו לספרים קודמים, נדמה לך שיש איזה חוט מקשר בין יצירותיו של א"ב יהושע, יש חוטים מקשרים, יש בריח סמוי שקשור בין קיום אנושי שנע בין חוסר אונים לבין לבטים ומכאן להתפרצות או לדרך להתיר הכול. גם כשאנו מגיעים לפתרון, יש לנו הרגשה שהסיפור עדיין לא נגמר.

מעבר לסיפור הסמוי שמחכה מעבר לרובד הגלוי, יש בסיפור 'ניצבת' דיון ברבדים של התנהגויות, בניסיון להאיר את העלילה באמצעות אנלוגיות בין סמלים והתרחשויות, מתח בין יצרים לרובד הרציונאלי. כוחה הנורא של האשמה הקטנה מרחף כעננה על הכול. "לכן, הקריאה המוסרית אינה מיועדת רק לפרשנים ולקוראים, אלא גם לידידי הסופרים, וביניהם לי עצמי, להשתדל לנסות לייצג ולהטמיע בסיפורים שלנו לא רק מה שמרגש ומפליא אותנו, אלא גם מה שנראה לנו כטוב וכרע".

א"ב יהושע מחזיר את ציבור הקוראים והכותבים להגדרתו של הוראציוס את הספרות ב"איגרת אל הפיזונים: "מי שמערבב את המועיל עם הנעים ומהנה את הקורא בו בזמן שהוא מלמד אותו - הוא הזוכה בכל העולמות".

כוחות האור

ידועה אמירתו של רבי נחמן מברסלב "כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר לא לפחד כלל". האמירה הזאת, לדעתי, מייצגת בתמציתיות היבט מאוד מהותי בקיום האנושי. בבסיס אמירתו של רבי נחמן עומדת ההבנה, כי אצל כל בן-אדם יש לפחות שני כוחות מרכזיים שפועלים באישיותו והם כוחות האור וכוחות החושך. מי שקורא את היצירה 'ניצבת' תוך הבנה של הרבדים הסותרים באישיות המספרת
נפעם מן ההארה של הרבדים הנסתרים. יש פלנטות המאירות זו את זו, מערכת הקשרים של הורי הגיבורה לבין מערכת היחסים שלה עם בן זוגה - ומעב לכל זה אותה פסיחה על הסעפים, בין טוב לרע, והצל הכבד של אותה אשמה קטנה.

הכתיבה סוחפת אותנו בדרך שבה היא מאירה מצבים, מתירה קשרים, ובלי להסתיר את הכאב, את האפילה. זו עוצמתו של סיפור טוב שהוא יודע להותיר בנו את שביל ההתרה, את התחושה שיש תקווה.

מחבר ספר קהלת בחכמתו העמוקה ידע לחשוף אמיתות קשות על מהות הקיום, אך רגע לפני חתימת ספרו הוא מתמלא תחושת אחריות כלפי קוראיו ומוסיף: "סוף דבר הכול נשמע...כי זה כל האדם" (קהלת, י"ב, י"ג). כלומר, לאחר שהגבהנו עם שלמה המלך למרומי ההתבוננות על החיים, הוא מנחית אותנו ברכות על הקרקע ומסכם בדברים הבסיסיים ביותר, שבלעדיהם לא ניתן להמשיך לחיות - יש מובן מחבר לכול, יש משמעות שמאגדת את כל החוטים הפרומים.
מעבר לכל יצירותיו של א"ב יהושע יש רוח שמקשרת בין הדמויות, בין העלילות. ניסיון להעניק לנו מובן לפשר החיים: אותה אמת, אותה משמעות, אותה מהות -- היא היא הניצבת תמיד ביצירותיו של א"ב יהושע.