להוציא את שד השחיתות מהבקבוק

ממש לא נעים לשמוע את הסיפורים על הבקבוקים ועל רהיטי הגן. כולנו היינו מעדיפים את הסגפנות של מנחם בגין, עם זאת השאלה היא אם זה מוקד השחיתות או האם השחיתות השלטונית נמצאת לגמרי במקום אחר.

2010, העיתונאים יאיר לפיד, אמנון אברמוביץ', ורוני דניאל מפרסמים מסמך שכמה ימים לאחר מכן התברר שהוא מזויף (מסמך הרפז), מטרת המזייפים ושותפיהם הייתה ככל הנראה לסכל את מינוי הרמטכ"ל המומלץ שנבחר כדת וכדין על-ידי שר הביטחון באישור ראש הממשלה. מטרת משנה הייתה ככל הנראה לערער מאוד את מעמדם של שר הביטחון ברק וראש הממשלה נתניהו בבחינת חושמים חסרי אחריות לאומית שממנים אדם לא ראוי לתפקיד הרמטכ"ל.

על-פי סעיף 420 לחוק העונשין כל מי שעושה שימוש במסמך מזויף עובר עבירה פלילית בכפוף למודעותו לזיוף, בתי המשפט פירשו שדי בעצימת עיניים ממשית על-מנת להרשיע בסעיף זה. אז האם העיתונאים באולפן היו מודעים לזיוף? מי יודע? הם לא נחקרו בחשד לשימוש במסמך מזויף, ואם היו מודעים ניתן לדעת רק בחקירה.

ואם לא היו מודעים, האם במוחו של אדם סביר לא אמור היה להיווצר חשש שהמסמך הזה מזויף? ודאי שכן, גם הם העלו חשש, במהלך התוכנית אמר מי מהם שייתכן שהמסמך הזה הוא "הפוך על הפוך" כלומר מי שכתב אותו הוא זה שאמור להיפגע מתוכנו, ולא זה שלכאורה הכתיב את תוכנו; ואם היה בסיס לחשש שהמסמך מזויף, הרי מחובתם לדעתי של העיתונאים על-פי סעיף 420 לחוק (לפחות על-פי פרשנותו בבתי משפט) הייתה להפוך כל אבן על-מנת שלא להיכשל ולהכשיל מדינה שלמה, והם על-פי מיטב הבנתי מדוח מבקר המדינה עשו כל מאמץ לעצום עיניהם, להימנע מלחקור את הנושא לעומק טרם הפרסום, ולכן במקרה כזה ייתכן מאוד שהם עברו עבירה פלילית לכאורה של שימוש במסמך מזויף (חמש שנים), הכיצד לא נחקרו בחשד הזה?

ומי אחראי ליזום כזו חקירה?, היועץ המשפטי לממשלה באותה עת, פרקליט המדינה באותה עת, מפכ"ל המשטרה באותה עת, וראש אח"ם באותה עת. זאת ועוד על-פי עדותו רביב דרוקר בבלוג שלו.

יאיר לפיד היה באותה עת כבר עמוק עמוק בתוך מסע הבחירות לכנסת, אך במחתרת, והוא, מול מאות אלפי צופים עם כובע אחר ועם מסמך מזויף ביד, פועל לסיכול מינוי של רמטכ"ל נבחר, פועל לסיכול פוליטי שר ביטחון וראש ממשלה, וזאת כאשר קשריו על אולמרט, יריבם המוצהר של ברק ונתניהו ותוכניתו לרשתם, גלויים וידועים. מה עוד צריך לקרות על-מנת לעורר חשד החייב חקירה עמוקה? הרי זוהי אינטרפרטציה מודרנית של "הרצחת (מטפורית) וגם ירשת", האם לכך מחנכת אותנו מערכת אכיפת החוק במדינה?

וכאשר הנושא הזה של ניגוד העניינים החמור לכאורה של יאיר לפיד הפוליטיקאי והעיתונאי בפועל בו זמנית, עולה בפני מועצת העיתונות, הוא גם קיבל את הגושפנקא של נשיאת מועצת העיתונות, השופטת העליונה בדימוס דליה דורנר.

חבריא כאשר היה צריך לסלק את השחיתות בניו-יורק הייתה חובה לנקות קודם כל את מערכת אכיפת החוק. והמקבילה אצלנו מציגה את כיעור מערומיה בהתייחסותה לגורמים מקורבים, באופן הנוגד לדעתי כל אמת מידה מוסרית. הסיבה היחידה, לדעתי, לכך שאמות המידה החוקיות הנחצות במקרה זה ברגל גסה, לא מגיעות לבתי המשפט נגזרת מהעובדה שבעניין של אותם אנשים, מסיבות הידועות רק להם, מערכת החוק שותקת, ובפועל מערכת החוק מתקפלת, נעלמת, ולדעתי אף נהרסת ומרקיבה.

הבקבוקים של משפחת נתניהו מכאיבים, מקוממים, מיותרים אבל השחיתות היא לא בבקבוקים של נתניהו השחיתות נמצאת בידיהם של אנשים כוחניים אשר על-פי התיאור של רביב דרוקר פועלים בכוחניות למרות מראם החיצוני נוטף החנופה, לכיבוש השלטון, תוך שימוש באמצעים פסולים לכאורה, כאשר מערכת אכיפת החוק על כל רמותיה עוצמת את העיניים מפני פעולותיה, ופעולותיה אף מקבלת את ברכת שופטים עליונים בשר ודם במדינת ישראל.

חברים, חייבים להוציא את שד השחיתות האמיתי מהבקבוק, שד שחיתות שממליך מלכים לא ראויים, שד השחיתות שמרדים את מערכת אכיפת החוק בעניינים של אנשים מאוד מאוד ספציפיים.