שלושים שנה אני רופא פנימאי ושלושים שנה אני כואב את כאבה של אותה בת מלך בזויה, שאיש אינו נותן לה את כבודה הראוי - הרפואה הפנימית. לפני שלושים שנה עדיין נחשבה ההתמחות ברפואה פנימית התמחות מכובדת אליה הלכו המצטיינים בבוגרי הפקולטות לרפואה בארץ. עברו שנים ואט-אט דחקו המקצועות הרווחיים יותר את הרפואה הפנימית לשוליים. בוגרי הפקולטות לרפואה בארץ ראו את תנאי העבודה המחפירים, את העומס הבלתי נסבל, את התורנויות הקשות נטולות השינה ואת חוסר האפשרות להכנסה נוספת רווחית מניתוחים זעירים, ופנו רובם ככולם לתחומים רווחיים יותר כאף-אוזן-גרון, רפואת עור, אורטופדיה ורפואת עיניים.
בד בבד שקעו שניים מחשובי מקצועות הרפואה - הכירורגיה והרפואה הפנימית. הן תנאי העבודה והן היצע המתמחים ירדו פלאים בשני המקצועות. בוגרי הארץ המעוניינים ברפואה פנימית הם מעטים כיום ורובם בוחרים במספר מחלקות פופולריות במרכז הארץ באיכילוב, בשיבא וברבין, בבחינת "אם כבר בחרתי ברפואה פנימית, עדיף שאעשה זאת קרוב לבית". בבתי החולים בפריפריה, כמו גם ברוב המחלקות שאינן נחשבות לפנימיות מובילות בפופולריותן, בוגרי הארץ הם בחזקת פרח נכחד. זאת למרות שאין מקצוע רחב אופקים ואינטליגנטי במקצועות הרפואה כרפואה פנימית, אך בעידן המטריאליסטי הנוכחי מעדיפים הצעירים תחום עם הכנסה טובה על מקצוע מרתק.
מ-45 חולים במחלקה ל-70 חולים המצב במחלקות הפנימיות אף הורע עם השנים, בשל קצב גדילתן האיטי ופיגור של עשרות שנים במספר המיטות ביחס לגידול האוכלוסייה. לאחרונה נוספו כמאתיים מיטות למחלקות הפנימיות בארץ, מספר המהווה פחות מחמישה אחוז מסך המיטות הארצי ושקול לצורך השנתי של הגדלת המיטות בשל גידול האוכלוסייה בלבד. זכורות לי תקופות עומס של 45 חולים במחלקה לפני שניים-שלושה עשורים, אך עומס חולים כפי שיש היום, כדי 70-60 חולים במחלקה, לא היה בעבר.
תלונות החולים על תנאי האשפוז לא פסקו בחודש האחרון ובצדק, ואילו הצוות, הכולל אחיות ובייחוד מתמחים, חשב מחשבה שנייה ושלישית על ההיגיון בבחירת מקצוע זה כקריירה. יש לציין שהנושא מגיע לכותרות מדי חורף כבר מספר שנים, אך "הכלבים נובחים והשיירה עוברת"; שיא החורף עובר, התקשורת מאבדת עניין בשל איזושהי פרשיית שחיתות או משחק כדורגל, והנושא נשכח, כפי שבוודאי יקרה גם הפעם.
הזנחה פושעת של המחלקות הפנימיות ומה גורם לכך? מזה עשרים שנה עד לתוספת הנוכחית לא גדל מספר המיטות הפנימיות משמעותית. דומה שהמדינה, שמצאה די כסף לרכישת מטוסי חמקן וצרכים חיוניים אחרים, לא ייחסה די חשיבות למחלקות הפנימיות. למרות רכישת טכנולוגיות יקרות למקצועות רפואיים ספציפיים כמו קרדיולוגיה ורפואת עיניים, לא זכתה הרפואה הפנימית הזולה - שאינה מחייבת טכנולוגיה מתקדמת, אלא ראש טוב בין שתי אוזניות הסטטוסקופ - לתוספת מיטות ותקנים.
בתי חולים מתגדרים בטכנולוגיות מתוחכמות לניתוחים נדירים, אך משום מה לא במחלקות הפנימיות שלהם. קיים חוסר מודעות מצער לעובדה שמיעוטנו יצטרך ניתוח קרנית נדיר או טכנולוגיה לפרוסקופית חדשה, אך למרבה הצער כולנו צרכני הרפואה הפנימית. בשל הזיקנה הבלתי נמנעת ובשל מחלות נפוצות וכלל לא נדירות, כסוכרת, דלקת ריאות, אי-ספיקת לב ומחלות זיהומיות למיניהן, צפויים כולנו, סטטיסטית, למספר אשפוזים במחלקה פנימית במהלך חיינו. איש מאתנו אינו רוצה להיות ה"חולה הקשיש בפרוזדור", אך למרבה הצער הדבר צפוי לרובנו.
המצב הקשה מחייב שינוי מיידי! הגיע הזמן לשנות את המצב. לא ייתכן שמתמחה צעיר ייאלץ להתמודד עם למעלה משישים חולים בתורנות, ולא ייתכן שחולים במדינת
OECD מפותחת ישכבו בשורה בפרוזדור, כפי שקורה היום. לא ייתכן שנבחרינו, יהיו אשר יהיו, שמים את הרפואה הפנימית בעדיפות כה נמוכה במצעיהם, עד כדי כך שלא מכבר נותרה משרת שר הבריאות בלתי מאוישת, במקביל למשרדים חדשים בעלי תפקיד אזוטרי, עד שמונה לו סגן שר.
במדינות המערב, וארצות הברית בראשן, עומד משרד הבריאות בשורת המשרדים הראשונה בחשיבותה והציבור אינו עובר לסדר היום על תנאי אשפוז מחפירים כפי שיש בארץ.
לא סביר שהמערכת תניח שהרופאים והאחיות במחלקות הפנימיות יעבדו בתפוסה של 150% והציבור והחולים הסובלים יעברו על כך לסדר היום. הגיע הזמן להתחייבות של כל נבחרינו, להעמיד את העניין בראש סדר העדיפויות שלהם. מצב המחלקות הפנימיות ועתידה של הרפואה הפנימית אינם נושא פחות-ערך מהחינוך ומהביטחון. יש להגדיל את תקציבי בתי החולים ולהוסיף מיידית מאות תקנים למחלקות הפנימיות, כולל המשך הבונוסים למתמחים ברפואה פנימית במרכז ובוודאי שבפריפריה.
