מכל הנוכלים הפוליטיים שקמו בפוליטיקה הישראלית - מאז הקמת המדינה, ואולי מאז בוא הציונות למזה"ת, הרי שהגדול מכולם הינו
אריה דרעי. זה החל ביום שקמה תנועת
ש"ס הארצית וזה תפס תאוצה בימים אלה ממש - לאחר שהגר"ע יוסף כבר נמצא בעולם האמת וכשאין עוד סמכות ארצית שיכולה להוכיח את דרעי או לתחום את מעשיו ב"קווים אדומים" מבחינה רעיונית.
הכול כאמור החל בשנת 1984, עת דרעי ה"ינוקא" בחר את
הרב יצחק פרץ ליו"ר רשימת ש"ס לפרלמנט הישראלי. כולם חשבו כי הנה תלמיד חכם ספרדי - בעל השקפה חרדית, עומד בפתח אבל למעשה כולם קיבלו מניפולאטור שבתוך תוכו כבר מזמן היה איש שמאל חילוני עם תלבושת חרדית, ושהיה מוכן לזגזג לימין הציוני תמורת נזיד עדשים של אוליגרך פוליטי. ומאז הנחש הזה צועד ומצעיד היטב ב"שביל הנחש" הפוליטי את כולם וצוחק כל הדרך אל הבנק.
בסוף שנות ה-80 התארח אצלי בערבי הראיונות שערכתי בת"א, השר החרדי המנוח ממפלגת פא"י, הרב אברהם ורדיגר. בסוף הערב ליויתי אותו לרכבו ואז הוא סיפר לי בדיחה שהיא בפני עצמה לא מתאימה להיות מסופרת ע"י יהודי חרדי, אבל משמעותה הייתה אחת: דעתו ומצוקתו של הרב יצחק פרץ - יו"ר ש"ס דאז, מאריה דרעי. באותה תקופה ביקרה בישראל חברת הפרלמנט האיטלקית הסוררת - צי'צו'לינה, ומהומות רבות נגרמו בגללה, אבל לחרדים של אז (שעדיין היו מעטים...) הייתה כבר בדיחה תפורה על שמה של אותה סוררת. הרב ורדיגר סיפר כי הגב' הזו רצתה להותיר כשי בידי הרב פרץ את הנחש שהביאה עימה אך הרב פרץ סירב לקחתו בטענה כי "יש לי מספיק את דרעי". מאז הרב פרץ פרש לרבנות רעננה ודרעי הספיק להיכנס לכלא ולצאת ממנו וגם לחזור לראשות ש"ס. אבל דבר אחד לא השתנה: הנחש נותר נחש.
בימים ששרון היה איש ימין ואיש לא חשד בו ובשאר ראשי הלכוד כי יזגזגו קדימה לקדימה הרי שדרעי עשה זאת באופן כפול ומכופל. הוא לא רק זיגזג מימין מדיני לאיש שלום ופשרות אלא גם מחרדי לאיש שמאל "ליברלי" ומדתי לחילוני. הכל על-פי ה"כדאניקיות" שלו. בימים שהשמאל הוביל כוח פוליטי משמעותי ידע דרעי להתחבר ל
חיים רמון ולחבריו לשמיניית השמאל. בימים שקדמו לכך - כאשר ש"ס הייתה עוד מחוברת לרב שך, תמך דרעי בהחזרת הגולן משום שהרב שך התנגד לחוק סיפוח הגולן. בימים שקמה ממשלת השמאל הוא ידע לקפוץ לקואליציה עם מר"צ, ולימים גם הקים עם מר"צ רשימה משותפת (!) להסתדרות העובדים הכללית. לדרעי זה לא הפריע שבלניות, מוהלים ושאר כלי קודש שבתו בניגוד להלכה,כהוראה מגבוה מטעם ההסתדרות לה היה שותף, כפלג השמאלי שלה. שהרי, מה לו ולהלכה של מרן ה"בית יוסף"?! את עיתון "יום ליום" הקים דרעי בתירוץ שה"חרדים הספרדים זקוקים לכלי תקשורת עצמאי" אבל הסיבה האמיתית הייתה שהוא החליט לתת פרנסה לעיתונאים אשכנזים חילוניים כדי שייחצנו אותו בעיתונות החילונית וינקו אותו מהרבב הפלילי שהחל לדבוק בו ביתר שאת. לא פלא הוא שהחילונים הפוקרים ביותר אהבו לשוחח עימו על "חברה ליבראלית מדת", ולימים ציינו כי היה עימם באותה דעה.
ב"
הסכם אוסלו" דרעי נהנה מכל העולמות. לשמאל הוא כמובן מכר שבזכות הימנעות ש"ס הרי שההסכם עבר בפרלמנט אבל לימין - ובמיוחד ל
מתנחלים, הוא סיפר כי "בגלל שזהו הסכם גרוע הרי שהבאתי לכך שש"ס תימנע". בזמן שהוא זימר זמירות נאמנות ל
יצחק רבין - ואח"כ לביבי נתניהו, הוא תכנן עם חברו חיים רמון להפוך את האחרון לראש
ממשלה. כשדרעי ראה כי רמון הפך ל"סוס מת" מיד הוא התחבר עם נתניהו וליברמן ואח"כ טען באירוניה כי "הספרדים יקבלו ממני כל מה שאומר להם לעשות - בין ימין ובין שמאל".
הוא גם ידע ללעוג לאינטליגנציה של פשוטי העם מש"ס כאשר הללו נפלו למלכודת השמן שחילק בשנת 1996 לפני הבחירות כקמע הצלחה של הרב כדורי. בפיו של דרעי נשמעו שוב ושוב רוממות מלחמתו למען שיויון ההזדמנויות של בני עדות המזרח, תוך שימוש בלכסיקון הארכאי של "דפוקים", אך כל עוזריו ומלחכי פינכו היו אשכנזים טהורים, חילוניים וחרדים כאחד. הספרדים היו אצלו הנהגים ותולי המודעות ואילו האשכנזים היו אצלו העוזרים האישיים, הממונים על מועצות מקומיות והפקידים הבכירים שלו. במשרד הפנים הוא פינה "שטיח אדום" לראשי ישיבות אשכנזים ואילו ראשי הישיבות הספרדים נותרו לשבת במסדרון על כסאות עץ עלובים. כשהוא בכה בדמעות תנין על "אפליית הספרדים בחינוך החרדי" הרי שאת צאצאיו הוא שלח למוסדות אשכנזים, ואילו רחוק מהתקשורת הוא גם עזר להפלות את הספרדים ולפגוע בגר"ע יוסף, כמו במודיעין עילית למשל. זהו האיש שלכל אחד הוא סיפר שהוא בעצם מאנשי שלומו הרעיוניים - כך הוא סיפר לליברמן הימני, כך הוא מסר לרמון השמאלני, כך הוא בלבל את רבין ונתניהו גם יחד וכך הוא היתל ומהתל בגדולי ישראל באשר הם.
והנה, לקראת הבחירות הקרובות החל שוב ה"פינוקיו" הזה לשקר ולספר לכל אחד את מה שהוא חפץ לשמוע. לבתי הכנסת של ש"ס הוא הוריד הוראה לגבאים להכריז שכל מי שלא מצביע לש"ס הרי שהוא מעניק כוח לערבים ובכך הוא "מחזק את ידם של שונאי ישראל". מנגד, בהגיעו לסקטור הערבי הוא טוען כי הוא ידידם האמיתי ואם הוא לא היה נולד יהודי מי יודע אם לא היה בוחר באיסלאם כדתו. בעצרות חרדיות הוא טוען שאם לא יבחרו בש"ס הרי שאנשי התועבות ישתלטו על חיי עם ישראל ויטמאו כל פינה אבל מנגד מסתבר מהתקשורת כי האיש הזה כבר ביקר אצל אנשי התועבות הללו והבטיח להם כי ש"ס תתייחס אליהם בשיוין ותדאג לזכויותיהם!הסיפור הזה לא החל השבוע אלא עוד בשנות ה-90 של המאה הקודמת כאשר אחד מידידיו הקרובים היה מנחם שיזף, יו"ר הארגון הלזה הזה. הללו מזמן "יצאו מהארון" אבל דרעי עדיין תקוע עמוק בתוך הארון הפוליטי הנעלם והנאלם שלו.
לפני כשבוע הוא העביר מסר ברור כי יתפשר בעניין גיוס החרדים לצבא, ואף התפאר שאנשי ש"ס משרתים בצבא. ואילו השבוע הוא שלח קבוצת צעירים מש"ס להפגין בצמתות עם מפלגת "בני תורה" נגד הגיוס לצבא, כחלק מ"מסורת מרן"!. החישוב שלו הוא להרוויח מ"בני תורה" כמנדט לערך (לאחר שהללו כבר התנתקו מ"
יהדות התורה"...) בהצגה של פחות משעה וחצי, אבל אח"כ להמשיך עם לפיד ולבני בגיוס החרדים. אבל "בני תורה" לא נפלו בפח הזה וביקשו ממנו הצהרה נגד הגיוס לצבא ושיחזור בו מהצהרותיו הקודמות, ואת זה דרעי עדיין לא סיפק. מאז מותו של הגר"ע יוסף הותרה הרצועה ואילו היו מוקרנים עוד כמה סרטים הרי שכולם היו מבינים כיצד אולץ הגר"ע יוסף להסכים לחזרתו והשתלטותו המחודשת של דרעי על ש"ס, ומי יודע אם לא בגלל הלחץ הזה נפטר הגר"ע יוסף מהעולם...
עשרות קלטות של "כן ולא" קיימות על האיש הזה - שפעם הוא בעד מפלגה חרדית - ספרדית, בפעם אחרת הוא טוען שצריך מפלגה חרדית מאוחדת, אח"כ הוא מדבר על "מפלגה דתית - מסורתית" ולבסוף מסתבר כי הוא בכלל נגד "מפלגות סקטוריאליות" ובעד "מיזוג של חרדים במפלגות כלליות". כל הדעות הללו מותאמות לצורכי השעה של ה"סביבון" דרעי. לנתניהו הוא מבטיח תמיכה מלאה, להרצוג וללבני הוא מבטיח "הכתרה לראש ממשלה", לשמאל הוא מבטיח "שפיות מדינית" ו"הורדת התנחלויות" ולמתנחלים הוא מבטיח "לשכב מול הטרקטורים אם חס ושלום ירצו לפנות אתכם". לשמאל הוא מבטיח "פשרה גם בי"ם" ולימין הוא מפריח "י"ם מאוחדת תחת ריבונות ישראלית". למסורתיים של ש"ס הוא מבטיח "לעצור את הערבים ואת הסכנה הדמוגראפית שלהם בכל מחיר" ולערבים הוא מספר ש"אני יותר בעד הזכויות שלכם מאשר מר"צ ו
חד"ש".
באחרונה הוא המציא "מועצת חכמות" שדרך זכייה בר-שלום ודרך אשתו הוא מספר לנשים החרדיות ש"המועצת הזו תהיה שווה ל"מועצת חכמי התורה" ואילו לציבור החרדי הוא מבטיח ש"זהו רק קוריוז כדי שהנשים החרדיות לא תצבענה למפלגות אחרות או תימנענה מהצבעה". האיש שמאשים את כל העולם ב"אי שקיפות" - ואפילו בנה "קמפיין בנושא, הרי שהוא הבלתי שקוף הגדול ביותר בכל הנוגע לדעותיו, נכסיו והתנהגותו. כדאי לכולם - ימנים ושמאליים, ערבים ויהודים, חרדים וחילוניים, אשכנזים וספרדים וכו' להיזהר מהנחש הזה שכבר הכיש רבים וטובים ממנו ושאפילו הנחש של צי'צולינה האגדית לא השתווה אליו בארסיותו.
