"מפקדים למען ביטחון ישראל" היא תנועה לא מפלגתית של בכירי מערכת הביטחון בדימוס (צה"ל, שב"כ, המוסד ומשטרת ישראל) המבקשת לקדם יוזמה מדינית על בסיס תפיסה מדינית-ביטחונית אזורית". כך בתעוזת הזהות של התנועה בה חברים כ-200 אנשי ביטחון בכירים מאוד, קצינים בצה"ל, אנשי שב"כ, מוסד, ומשטרת ישראל המבקשים להפנות את הזרקור אל הצורך הדחוף ביוזמה ישראלית אזורית כדי לנסות ולהגיע להסדר כלשהו בסוגיות הביטחוניות הכאובות ביותר המלוות אותנו מאז ועד היום.
ועוד: "יוזמה זו חפה מכל אינטרס אישי, פוליטי או עסקי ובאה מתוך דאגה לנעשה (או לא נעשה) במדינה ומתוך אחריות לעתיד המדינה, גורל ילדינו ונכדינו".
עיון ברשימת המלאה של חברי התנועה יכולה בהחלט להצביע על מגוון הדעות הפוליטיות אלא שכולם מאוחדים בדעה שישיבה על הגדר, המתנה, שב ואל תעשה, כל אלה הם לרעתה של ישראל, לרעת הביטחון. אין לי ספק שמבין הקוראים יצוצו אלה אשר דעתם אינה נוחה ושום דבר אינו "אמתי" אם הוא אינו תואם את דעתם. זו תרבות מוכרת היטב לכולנו, לכן אין טעם להרחיב עליה. אנשי התנועה חדורי מוטיבציה להיטיב את מצבה של ישראל בהינתן מצב גיאופוליטי חדש לחלוטין הטומן בחובו סכנות גדולות אם ישראל תשב בחיבוק ידיים.
מטרות התנועה ברורות מאוד: לשכנע את הציבור הישראלי שיוזמה מדינית אזורית והגעה להסדר הם החלופה הטובה ביותר עבור ביטחון כולם. הגורע מכל הוא המצב הקיים כאשר הסכנה להיווצרותה של מדינה דו-לאומית ממשית, והיא חייבת להדיר שינה מעיני כל אזרח.
התנועה מבקשת לחזק את האמון של הציבור שכן ניתן להציג תקווה לעם, כן ניתן לנסות ולהביא לסיום סכסוך הדמים לו רק נירתם כולם ליוזמה כוללת ואזורית. לאנשי התנועה היכרות רבת שנים עם הבעיות הביטחוניות של ישראל, וניסיון רב שלא יסולא בפז. דווקא מתוך דאגה עמוקה לעתידה היהודי והדמוקרטי של ישראל, יוצאים אנשי תנועה "למען ביטחון ישראל" בקול קורא אל הציבור הרחב למען יירתם ולא ירחם על עצמו.
אנשי התנועה מצהירים על כוונתם להזים כל שמץ של הפחדה שמא ישראל עומדת בפני הכחדה. ישראל עלולה להביא על עצמה אסונות אם לא תשכיל ליזום ולפעול כדי להגיע לפתרון מקומי ואזורי הן בסכסוך הישראלי הפלשתיני והן להסדרי שלום עם המדינות הערביות המתונות.
אנשי התנועה מודאגים מאוד מבידודה הבינלאומי של ישראל, מקריסת היחסים עם ארה"ב המהווים את המסד עליו מושתת ביטחון ישראל. אלה אינם דברים בעלמא. כאמור חברי התנועה מכירים, לפני ולפנים, את הסוגיות של העל הפרק, לכן הם נרתמים לסייע כמיטב יכולתם.
אריה פלמן, חבר התנועה, ראש אגף וממלא-מקום ראש השב"כ לשעבר, במאמר שפרסם, כך כתב על אלה המנסים לדכא כל יוזמת שלום: "שלום נתפס כמצב מסוכן, כפגיעה חמורה בביטחון, כחולשה וכניעה. כל מי ששואף ופועל למען השלום אינו נתפש כ"לאומי" וכמי שטובת ישראל עומדת לנגד עיניו. מעבר לכך, הוא מקבל תווית של מי שמסכן את ביטחונה של המדינה ואף עלול להביא לחורבנה. דורשי השלום הם "שמאלנים" שרודפים אחרי השלום כאחוזי אמוק, ואילו ה"ימנים" הם אוהבי ישראל, המסורים ופועלים ללא הרף למען המדינה והם מגנים כחומה בצורה על ביטחונה. רוב אוכלוסיית ישראל נדרשת להכריע בין שני הקצוות האלה". כל מילה נוספת מיותרת.
אני מבקש לסיים בציטוט מדברי ראש המוסד לשעבר,
שבתאי שביט, במאמר שפורסם לפני מספר שבועות. וכך כתב שביט: "ליוזמה מסוג זה נדרשת מנהיגות אמתית ואמיצה, שקשה לזהות אותה ברגע זה. אבל אם ראש הממשלה יפנים את החומרה של מאסת האיומים נגדנו בעת הזאת, את האיוולת שבמדיניות הנוכחית, שיוזמיה ומחולליה הם גורמים משמעותיים בציונות הדתית ובימין הקיצוני, ואת תוצאותיה ההרסניות - עד כדי הרס החזון הציוני - אולי ימצא את העוז והנחישות להוביל את המהלך המוצע".
שבתאי שביט אינו עוכר ישראל מצוי. גם חבריו הרבים בתנועה של "קצינים למען ביטחון ישראל אינם אויביה של ישראל ולא מבקשי רעתה. ההפך הוא הנכון. שביט מודאג: "כתבתי את הדברים כי אני חש שאני חב אותם להורי, שהקדישו את חייהם להגשמת הציונות, לילדי, לנכדי ולעם ישראל, שאותו שירתתי עשרות שנים".
יש בישראל אנשים מצוינים. החברה הישראלית משופעת בכישרונות רבים, באנשי ביטחון מעולים. ישראל מסוגל להעז, והיא חייבת לעשות זאת למען כולנו.