החזית הצפונית היא החזית הכי מסוכנת למדינת ישראל, תהא ממשלתה אשר תהיה. וכך היא מאז נחתם הסכם השלום עם מצרים.
החזית הדרומית, לעומת זאת היא הרבה פחות מסוכנת. אבל, מאז ההינתקות מרצועת עזה והשתלטות החמאס עליה, רצועת עזה היא זאת שמהווה את מוקד הפעילות האלימה המרכזית נגד מדינת ישראל; היא זאת שגררה את ישראל לשלוש מלחמות תוך 7 שנים בלבד; היא זאת שמהווה מוקד לפעילות עוינת לישראל בעולם בקרב כל הארגונים הקוראים לחרם על ישראל; היא הגורם לכך שישראל מואשמת בעולם בפשעי מלחמה, רצח עם, הרג ילדים, מצור אכזרי, הרעבה ועוד "אלף " מעשי אכזריות; היא זו ששולט בה ארגון שחרת על דגלו את השמדת ישראל ואינו מוכן להיות שותף לכל הסדר מדיני עם הפלשתינים. במילים אחרות, רצועת עזה והחמאס הם למעשה הבעיה האסטרטגית המרכזית הקרובה המעסיקה את ישראל מזה שנים, בתחום הביטחוני, המדיני, ההסברתי.
מבצע "צוק איתן", מהקיץ האחרון, נתן לחמאס מכה צבאית קשה, ומכה לא פחות קשה לאוכלוסייה האזרחית. אבל הבעיה האסטרטגית נשארה כמו שהיא! תוך כדי המבצע ולאחריו עלו כמה רעיונות בוסר כיצד ל"טפל" בבעיה הזאת. היו כאלו שתמכו בחיסול פיזי של העוצמה הצבאית של חמאס על-ידי כיבוש הרצועה בווריאציות שונות; היו כאלו שדגלו בנוסחה של "שיקום הרצועה תמורת פירוזה"; היו כאלו שהוסיפו לכך את ההצעה שבתמיכה ערבית ובינלאומית תוחזר הרשות הפלשתינית של אבו-מאזן לרצועה ותתפוס שם את השלטון.
בדיבורים, כמו שאומר המשל הבדואי, "אפשר לקנות מגרשים על הירח, ובזול". אז מה קרה מכל אלו ומה מתרחש עכשיו ברצועה? 3 מאפיינים מרכזיים:
הבולט ביותר הוא שכל השיקום של הרצועה (שהוקצו לו תרומות של למעלה מ-4 מיליארד דולר) תקוע, לא מתקדם; האו"ם, שנטל על עצמו את ניהול השיקום, הודיע לפני 10 ימים שאזל הכסף שנועד לשיקום בתי התושבים ברצועה. כמובן שפרצו מהומות, והן עוד תגברנה.
ומה עוד בולט? שהמאמץ העיקרי של החמאס הוא כלל לא לשיקום האזרחי אלא לשיקום היכולות הצבאיות. קשה היום להבריח, אבל יש יצור עצמי, ומעל לכל יש כוח אדם. מה שהחמאס עושה הוא להקים מסגרות צבאיות חדשות, לגייס ולהכשיר נערים ללחימה (17,000 נערים עברו קורסי הכשרה ואינדוקטרינציה דתית!), לשים דגש על אימונים הכוללים כיבוש מוצב של צה"ל וחטיפת חיילים, לחזק את מנגנוני הביטחון על-מנת לכפות את שלטונו, וכמובן לחפור מנהרות חדשות ולשק מנהרות הרוסות.
כל המדינות שהבטיחו לתרום רואות את זאת ומבינות שכסף שיועבר לרצועה יירד לטמיון, וזוהי ככל הנראה הסיבה המרכזית לכך שזרם התרומות כמעט פסק.
המלחמה המתנהלת בין מצרים לארגוני הג'יהאד בסיני, משפיעה לרעה על החמאס ועל האוכלוסייה האזרחית ומגבירות את המצוקה שלה: המעברים למצרים סגורים לגמרי, המצרים מתמידים בהשמדה טוטאלית של המנהרות ויוצרים רצועת חיץ שרוחבה 1 ק"מ בין הרצועה לנצרים, והזרוע הצבאית של החמאס הוכרזה על-ידי המצרים כארגון טרור. בתחום המדיני המשמעות היא שמצרים חדלה כבר מלשמש כמתווך מול החמאס. והרשות הפלשתינית? כוחה בזירה הבינלאומית. יכולתה מול החמאס היא אפסית.
סך הכל לפנינו עוד חבית אבק שרפה. החמאס רוצה לשמור על שליטתו, אין לו עכשיו אינטרס ליזום משהו אלים, אך לך ותדע אילו נסיבות חדשות, שאינך יכול לחזות אותן, יביאו לפיצוץ מוקדם של חבית אבק השרפה העזתית. מה אומרות לנו המפלגות על תפיסתן לגבי החבית הזאת, ביחס לבעיה האסטרטגית שהכי מציקה לנו? כלום!
ואם בבחירות עסקינן, הרי שכתבתי בזמנו כי נכונו לנו 100 ימים של שקר. אני מודה שלא דמיינתי אז לאיזה רמות של יצירתיות שקריות נגיע. דוגמה טרייה: במאמר בעיתון
ידיעות אחרונות מ-5 פברואר כותב
אמנון אברמוביץ' כי הבקבוקים באמת אינם עניין למערכת בחירות ו"אפילו את גיוס מערך התקשוב של 8200 לטובת
שרה נתניהו ניתן איכשהו להכיל". אצלי השקר המקושקש הזה העביר צמרמורת. לקחת את יחידת ההאזנה של אגף המודיעין ולשרבב אותה לסיפורי שרה? איך ייתכן הדבר? ובכן, לפי אמנון זה ייתכן גם ייתכן: ביבי נתן הנחיה לבוגי, שנתן הנחיה לרמטכ"ל, שנתן הנחיה לראש אמ"ן, שנתן הנחיה למפקד יחידה 8200, שנתן הנחיה לגוף המתאים אצלו, לאסוף מידע לטובת המלחמה האכזרית המתנהלת נגד אשת ראש ממשלתנו.
האם מדובר בטעות סופר ובלבול עם מערך ההסברה שכפוף לראש הממשלה? אולי, אך בינתיים הקשקוש השקרי הזה כבר עשה את שלו והרעל נזרע: דעו לכם קוראי, כי טובי המוחות של מיטב בנינו מועסקים בשרותה של שרה!
