היום כל פוליטיקאי מבין כי חשוב להיות מודעים לכלי הפרסום הדיגיטליים הצוברים תאוצה בהעברת מסרי המועמדים בבחירות. האזרח מעורב יותר ומביע את עמדתו ורצונו באמצעות פוסטים, לייקים, בלוגים, סרטונים, תמונות ותגובות. לא פלא, שחלק ניכר מהתקציבים של המועמדים בבחירות מושקעים בפעילות פוליטית בזירת האינטרנט. זירה זו הפכה להיות הרבה יותר תוססת, מעניינת ומשפיעה ממה שנדמה לנו.
המחקר הדיגיטלי והבחירות? רשתות חברתיות יכולות לשמש דוגמה טובה לטכנולוגיה אשר יוצרת השפעה הולכת וגוברת על סדר היום הפוליטי, התקשורתי וכמובן האישי שלנו. לדבריו של ד"ר עופר נור, רשתות חברתיות הן התצורה החברתית של עידן המידע בו אנו חיים. תקשורת חברתית זו טומנת בחובה יכולת שגשוג חסרת תקדים למי שמבין את המאפיינים הייחודיים של רשת חברתית ויודע להפיק ממנה את המרב באמצעות יצירת מסרים דיגיטליים, כגון תמונות, סרטונים, אפליקציות ותוכנות אחרות. ד"ר עמיחי המבורגר כתב "הגולש מרגיש שהוא, למעשה, יוצר את החדשות ויוצר חשיבה מסוג אחר. יש אנשים שממש בטוחים שהם הכי משפיעים באינטרנט".
ד"ר שרון עמיר, מציעה לבטל את חוקי התעמולה הקיימים במטרה ליצור שוויון בין כלל אמצעי התקשורת. כמו-כן, לטענתה, בתקופת הבחירות יש להפעיל לצד וועדת הבחירות המרכזית מנגנון דיווח דיגיטלי, תוך מתן סמכויות ענישה מיידיות לוועדה לצורך שמירה על טוהר הבחירות ועל עקרון הבחירות ההוגנות והשוות. עם זאת, המרחק ביננו לבין ארה"ב או אירופה עדיין גדול מאוד, מספרת פרופ' קרין נהון, החוקרת את החיבור בין פוליטיקה לטכנולוגיה ואינטרנט בפרט. "הבחירות הקודמות היו אכן בחירות האינטרנט הראשונות בישראל, אבל זה היה יכול להיות הרבה יותר. אנחנו עדיין משתמשים בזה במינון נמוך יחסית ולא מנצלים את היכולות האמיתיות של הרשת. בארה"ב למשל, הרשת מהווה פלטפורמה לדיון מעמיק בנושאים שנמצאים ברומו של עולם כמו הכלכלה והבריאות. לעומת זאת, אצלנו השיח הרבה יותר שטחי".
במהלך קמפיין בחירות, התמריץ הפוליטי של נבחרי הציבור לרצות את הבוחרים, על-מנת שהללו יצביעו עבורם מובן מאליו. הפוליטיקאים מיהרו לאמץ את השימוש באינטרנט, ולאחר מכן ברשתות החברתיות, כחלק בלתי נפרד מ"ארגז הכלים" שבאמצעותו הם פונים אל הבוחרים. החשיפה הגדולה לכלים אלו נתנה את אותותיה כבר במהלך הבחירות הקודמות לכנסת ה-19, שהתקיימו ב-2013, אז אימצו פוליטיקאים רבים את הרשתות החברתיות ככלי-עבודה וכערוץ תקשורת. הבולט בהם היה
יאיר לפיד, שהקים את מפלגת "יש עתיד". מה שהפתיע את רובנו, הייתה החלטתו של לפיד להמשיך ולהשתמש בפייסבוק כמכשיר לקשר עיקרי עם הציבור גם לאחר שנכנס לתפקידו כשר האוצר.
הפלטפורמות הפופולריות לשימוש ללא ספק! במערכת הבחירות הנוכחית כבר ניתן לראות כי פלטפורמת סרטוני הוידאו של "יו-טיוב" היא הפופולרית ביותר להעברת מסרים שנערכו מקצועית לקהל צופים נרחב! לצד "פייסבוק" שממשיכה להיות פלטפורמה חזקה ומשפיעה מאוד!. אולם במקביל ניתן לראות כי ה"מובייל" זוכה להתייחסות מכובדת ומסרים מועברים באמצעות הודעות כתובות חכמות בשילוב קישורים לסרטונים. פלטפורמה דיגיטלית נוספת שמתחזקת היא "טוויטר" שהשיח בה אולי פחות משמעותי מאשר בפייסבוק, אבל הפעילות בה כבר הופכת לחובה על כל פוליטיקאי שרוצה להיות שם בשביל האנשים שמשתמשים בפלטפורמה זו. מעטים מאוד מקרב הפוליטיקאים אימצו עד כה לחיקם את הפעילות ברשת האינסטגרם כאמצעי מדיה דיגיטלי נוסף וגם היא צוברת תאוצה ככלי משפיע במסרים אישיים יותר מאשר מסרים קבוצתיים!. ייתכן שבבחירות הנוכחיות יהיו אף שינצלו גם את השימוש בפלטפורמת לינקדאין, הרשת החברתית לעסקים בשל היותה רשת יותר מקצועית, ובשל התמקצעותה בנושאים שונים ניתן גם להרחיב ולשוחח על נושאים מורכבים יותר ולמקד אותם לקבוצות קהל החברים הפעילים בפלטפורמה זו.
לסיכום היום, יותר מתמיד, הפעילות הפוליטית מונגשת לאזרחים באמצעות האינטרנט והמדיה החברתית. מה שהכי חשוב עבור המועמדים בבחירות זה לייצר תכנים מעולים ולייצר אינטראקציה טובה עם הקהל. המטרה של כולם זהה - כל המועמדים מנסים להניע את הגולש אל הנכסים הדיגיטליים שלהם, לדעת מי הם אותם גולשים, ליצור עימם קשר ולנסות לשכנע אותם להצביע עבור אותו מועמד. השימוש ברשתות חברתיות חשוב ומעיד על קדמה ורצון לשיח ישיר בין הפוליטיקאים והציבור, אך אינו מחליף בצורה מלאה את התקשורת ה"ישנה", אלא מהווה חלק אינהרנטי נוסף מהתמהיל השיווקי של הפוליטיקה ה"חדשה". וכפי שהגדיר זאת פרופ' איתן גלבוע: "אנחנו לא באמת יודעים מה משקלן של המדיות הדיגיטליות, כי אין מחקרים מספיק מעמיקים לגבי הערך האמיתי שהן נותנות ביום הבחירות. אבל צריך לזכור שהדיגיטל הוא כמו כל מדיה, וצריך לעבוד על שילוב של מדיות, גם בתוך הדיגיטל עצמו. לכל סוג של מדיה יש יתרונות וחסרונות ואסטרטגיות תקשורתיות של מערכות בחירות כיום מנסות וצריכות לשלב ביניהן".
