בית משפט השלום בתל אביב דחה (א', 30.04.06) תביעה שהוגשה ע"י בעליו של כרטיס מאסטרכארד זהב, במסגרתה דרש מחברת ישראכארט להשיב לו כספים שנמשכו לטענתו ללא ידיעתו, ותוך כדי "שימוש לרעה", בזמן שהות במלון בעיר לאס וגאס.
התובע יצא במהלך חודש אוקטובר 2004 לטיול בחו"ל בלוויית אשתו, במהלכו שהו השניים במלון "ניו-יורק ניו-יורק", אשר ממוקם בלב עיר ההימורים שבמדינת נוודה, ארה"ב. לטענת התובע, במועד בו היה אמור לעזוב את המלון, בוצעה משיכת מזומנים מחשבונו ללא ידיעתו בסך של 2,500 דולר באמצעות כרטיס האשראי הנדון.
המשיכה התגלתה כמעט במקרה. לטענת התובע, ביום שבו עזבו את המלון, פנתה אשתו למכשיר הכספומט המוצב בלובי במטרה למשוך כסף מזומן. משלא הצליחה במשימתה, פנתה לפקיד הקבלה, אשר ניסה לאשר את העסקה באמצעות חברת האשראי, אולם זו סירבה מאחר והתובע עבר את תקרת האשראי שהוקצתה לחשבונו.
לאחר בדיקה מעמיקה, הוסבר בהמשך, התברר לתובע כי בוצעה מחשבונו משיכת המזומנים האמורה - בסכומים של 500 ו- 2000 דולר בנפרד - שכתוצאה ממנה חרג ממסגרת האשראי שהוקצתה לו, ואז נחסם כרטיסו. לטענתו, על-פי מצב דברים זה, הבין כי נעשתה מחשבונו משיכת מזומנים ללא ידיעתו ותוך "שימוש לרעה" בכרטיסו, ועל כן הוא דורש את השבת הסכום בהגשת התביעה.
הנתבעת מצידה, טענה כי בתאריך האמור אכן בוצעו משיכות מזומנים בסך כולל של 2,500 דולר במכשירי A.T.M בעיר לאס וגאס, אולם כל המשיכות הנ"ל בוצעו בכרטיס שנשא את הפס המגנטי המלא של הכרטיס שהונפק לתובע, ותוך שימוש בקוד הסודי שנמסר לידיעת התובע ואשר אסור היה לו לגלותו לאיש.
עד ליום הגשת התביעה, הוטעם בהמשך, לא ידוע בעולם כולו ובכל חברות האשראי ולו מקרה מוכח אחד של פיצוח הקוד הסודי של כרטיס האשראי, בצורה הנטענת על-ידי התובע, ולפיכך המסקנה המסתברת היא כי התובע בעצמו, או מי מטעמו, ביצעו את משיכת הכספים הנדונה, ואין המדובר במצב של "שימוש לרעה" על-ידי צד ג', כנטען.
שופט בית המשפט, מנחם קליין, ציין בראשית הכרעתו כי בתיק זה, כבכל הליך תביעה שיגרתי, התובע הוא בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" ולפיכך נטל ההוכחה להוכיח את טענותיו, עליו הוא מוטל. רמת הנטל היא כמובן זו המקובלת במשפט אזרחי, דהיינו מאזן ההסתברות או הוכחת הגרסה "המסתברת יותר".
בני-הזוג, הוסבר בהמשך, הסכימו לבצע בדיקת פוליגרף לבדיקת אמינות גרסאותיהם. ממצאי החקירה העלו כי התובע דובר אמת בכל הקשור למקרה נשוא התביעה, אך בנוגע לאשתו, הדבר הפוך, וניכרו סימנים לאמירת שקר.
לאור חוות-הדעת הנ"ל, קבע השופט קליין, כי "משמסר התובע את הכרטיס והקוד הסודי לרעייתו, הפר מבחינה פורמאלית את החוזה עם הנתבעת, מצד אחד, ומצד שני - נטל על עצמו הסיכון כי סכומי כסף כאלו ואחרים (עד לתקרת האשראי האפשרית) יוצאו מחשבונו".
"לא מצאתי לנכון להעלות על כתב את השערותי באשר לממצאים שנתגלו בבדיקת הפוליגרף שבוצעה, ולהפר בכך את שלום הבית במשפחה בישראל. רק אומר כי לאס ואגס הינה עיר שבה פיתויים רבים לתייר המזדמן וטוב יעשה התובע אם לטיול הבא לעיר זו יסע ללא כרטיס אשראי".
מכל מקום, נקבע לבסוף, לא הצליח התובע להרים את הנטל המוטל עליו, להוכיח כי המשיכות נעשו על-ידי "שימוש לרעה" כזה אשר נובע מאחריות חוזית או נזקית מצד הנתבעת.
אשר על כן, בחר בית המשפט לדחות את התביעה, והטיל על התובע לשלם לנתבעת את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 1,000 שקלים ומע"מ.
