טלגם משה. יליד 1930, פנמה. נפטר בנובמבר 2004 לאחר מחלה קשה.

עלה לארץ ב-1932. בוגר הגימנסיה העברית בירושלים והמכון למדעי המזרח באוניברסיטה העברית בירושלים, בוגר בית הספר למשפטים באוניברסיטת תל אביב (1954). היה נשוי לרות, סגנית נשיא בית משפט שלום (1999-1996).

בשירותו בצה"ל שימש קצין מודיעין ולאחר מכן יועץ משפטי באזור יהודה ושומרון, שופט צבאי בחברון, ושופט צבאי משפטאי של בית הדין הצבאי לערעורים בדרגת אלוף משנה.

ב-1976 מונה לכהונת שופט בית משפט מחוזי. במאי 1993 מונה לתפקיד סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, תפקיד בו כיהן עד יציאתו לגימלאות באוגוסט 2000.

מ-1990 שימש נשיא האגודה הישראלית לקרימינולוגיה וחבר הנהלתה מ-1986. חבר הנהלת המועצה הקרימינולוגית שליד שרי המשפטים והמשטרה. שימש מרצה לקרימינולוגיה ופנולוגיה באוניברסיטת בר-אילן בשנים 1993-1984. היה עורך סידרת הפרסומים: עיונים בקרימינולוגיה.

תקדימים חשובים שקבע

1) הזכות לצוות באופן מודע וחופשי על מניעת טיפול מאריך חיים - לחולה סופני;

2) הרחבת גבולה של התובענה הייצוגית - ומתן אפשרות רחבה לציבור להיזקק למכשיר זה;

3) חובת המדינה לנהוג בזהירות ראויה במסגרת השירותים שהיא מגישה לאזרח, ואם התרשלה - לשלם פיצויים לניזוק (בעניין שוטר בביקורת הגבולות שרשלנותו איפשרה יציאת חייב מן הארץ; או אישור משרד הרישוי שרכב נקי משיעבודים, שבהסתמך עליו קנה אדם מכונית משועבדת);

4) בתביעת הדיבה שהגיש השר אריאל שרון נגד עיתון הארץ והעיתונאי עוזי בנזימן, פסק ששרון לא התנהג ביושר כלפי ראש הממשלה מנחם בגין, במהלך מלחמת לבנון;

5) ענישה: א) הדגשת חשיבותו של שירות המבחן, כגורם היכול להצביע על בשלות העבריין לשינוי התנהגותו ולהביא לענישה תכליתית, שמטרתה מניעת עבריינות בעתיד (בין היתר - על-ידי טיפול ושיקום העבריין; ב) הטלת עונש מלא על מי שעבר עבירה פלילית ממניעים אידיאולוגיים, מאחר שנטל על עצמו את הסיכון להיענש - ביודעין ובעיניים פקוחות (עניין מוציאי גופת ספק יהודי מתוך "קבר ישראל"); ג) הדגשת הצורך בענישה מחמירה על עברייני צווארון לבן;

6) הכרה בזכויותיה של האשה המוסלמית ל"שיתוף נכסים" עם בעלה, מעבר להוראות השריעה - המתבטאת בהקניית בעלות חלקית על נכסים שנצברו בתקופת הנישואין. במקביל, הדגשת זכות האשה הישראלית לנכסים כאלה אחרי תקופת נישואין ארוכה, אפילו נרכשו לפני הנישואין.