מרדכי קרמניצר. יליד 1948, גרמניה. בן לניצולי שואה. נשוי, אב לשני בנים. עלה לארץ ב-1949.

בשנים 1966-1962 למד בתיכון בליך ברמת גן. למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. שירת בצבא קבע כסגן התובע הצבאי הראשי וכשופט צבאי. משמש במילואים כשופט צבאי בדרגת אלוף משנה, בבית הדין המיוחד בקריה. ישב כשופט במשפטים רבים של גרימת מוות, ובהם משפטו של אל"מ מוני חורב, מפקד בית הספר לקצינים שהואשם בגרימת מותו ברשלנות של ינאי שושן ז"ל (זוכה). ישב כשופט גם במשפטיהם של לדרמן, פינטו ונאפסו.

קרמניצר פעיל באגודה לזכויות האזרח. מרצה בבתי ספר ובפורומים שונים בנושא זכויות האזרח ושלטון החוק. בשנות ה-80 היה מראשי קבוצת המרצים למשפטים שיצאו נגד הענקת חנינות לאנשי השב"כ בפרשת 'קו 300'. השתתף בקבוצת המרצים ששלחה מכתב לראש הממשלה, יצחק שמיר, בו תבעו את הפסקת העסקתם של היועצים המשפטיים של השב"כ אשר השתתפו בבידוי ראיות. השתתף בארגון עצומה נגד סמכות ההקלה בעונש של מפקדי צבא. נמנה עם מתנגדי איסור המפגשים עם אש"פ ודוח לנדוי (בעניין שיטות החקירה של השב"כ). ב-1992 התנגד לגירוש אנשי החמאס ללבנון. ב-1997 התנגד למינויו של עו"ד רוני בראון למישרת היועץ המשפטי לממשלה, והשתתף במכתב המרצים שהסתייגו מהזמנתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לטקס חלוקת תארי דוקטור של כבוד באוניברסיטה העברית בירושלים.

בשנים 1982-1980 השתתף בחיבור החלק הכללי של חוק העונשין, שנחקק מאוחר יותר כתיקון 39 לחוק העונשין. השתתף בניסוח טיוטה לאמנה חברתית יהודית-ערבית במכון ואן-ליר. בשנים 1993-1990 כיהן כדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1994 עמד בראש ועדה של משרד המשטרה לנושא טיפול מערכתי באלימות שוטרים.

ב-1995 הכין חוות דעת באשר לחשדות לכאורה בהנהלת תע"ש, בעת הפיכתה לחברה ממשלתית. ב-1996 עמד בראש ועדה (ועדת קרמניצר) שהמליצה לשנות את המערך הלימודי והחינוכי בנושא האזרחות במערכת החינוך, ולקדם את החינוך לדמוקרטיה ודו-קיום. באותה שנה זכה בתואר אביר איכות השלטון מטעם התנועה לאיכות השלטון.

קרמניצר נחשב למומחה למשפט פלילי ומשפט צבאי, תחומים בהם פרסם עשרות מאמרים. שימש יועץ לרפורמות משפטיות במדינות שונות. פרופ' למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים ועמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה. מכהן כיו"ר הסניף הישראלי של האגודה למשפט פלילי.

ב-2000 מונה לכהונת נשיא מועצת העיתונות בישראל. כיהן בתפקיד במשך כשלוש שנים.