התחקירים, החשיפות ב-News1 והתוצאות
במשך השנים פרסם הח"מ ב-News1 ובאצעי תקשורת בהם פעל (בעיקר גלובס, מעריב ובספריו: עגל הזהב, ו-מחלקה ראשונה) מאות תחקירים וחשיפות, שהובילו לתמורות מרחיקות לכת. למרות ההתנגדות מצד כלי התקשורת וגורמים נוספים, שפעלו ועדיין פועלים נגד News1 בכלל ונגד הח"מ בפרט, ועל-אף חוסר הפירגון וההשמצות שנועדו לשבור את רוחנו, אנחנו ממשיכים קדימה. בכל הכוח.
ברשימה שלהלן התמקדנו בתחקירים ובחשיפות שהגיעו לחקירה ו/או להכרעה שיפוטית ו/או לבירור והכרעה בתקשורת או בציבור. בתקופה הקרובה נגיש לקוראינו מידע רחב יותר על אודות המאבקים שניהלנו. להלן חלק מההישגים שלנו [רשימה חלקית]:
- הבורסה לניירות ערך בתל אביב (יוסי ניצני) -
באפריל 1985 החל הח"מ במאבק נגד הבורסה לניירות ערך בתל אביב, לאחר שגילה ליקויים ועבירות מצד כמה חברי בורסה. היה זה המאבק הראשון בדרכי כעיתונאי. בעקבות זאת, ובמטרה להצר צעדיי, פצח מנכ"ל הבורסה יוסי ניצני בשורה של פעולות, כולל ניסיונות הפללה, שנועדו לעצור פרסום מידע על אודות פעילותם של חברי הבורסה בניירות ערך ספציפיים (מניות, אופציות, אגרות חוב). כל העיתונאים שסיקרו את פעילות הבורסה הסכימו לאיסורים. ולא בכדי: חלקם נהגו לספסר בעצמם בניירות ערך ו/או העדיפו לשמור על יחסים טובים עם הנהלת הבורסה. הח"מ התנגד להסדר זה, שאגב נעשה במחשכים, ועמד על זכותו לפרסם מידע ככל שיחפוץ וככל שיידרש ובהתאם להתרחשויות בבורסה. בדצמבר 1985 מימש ניצני את איומיו. כניסתו של הח"מ לבורסה נאסרה. בנסיבות אלה לא היה מנוס מהגשת עתירה לבית המשפט העליון (ינואר 1986), יחד עם עיתון גלובס, שבו עבדתי, בדרישה לחייב את רשות ניירות ערך לכפות על הבורסה פתיחת שעריה בפני הח"מ כדי שיוכל להיכנס לאולמות המסחר ולדווח באופן חופשי ובלא מגבלות. הנהלת הבורסה התנגדה, ופצחה במלחמה. כמה עיתונאים, כולל מעיתון הארץ, גויסו להשמיץ את הח"מ. את העותרים ייצג עו"ד יורם מושקט. הנהלת הבורסה שכרה במקביל את שירותיו של עו"ד מישאל חשין (לימים שופט בית המשפט העליון), ובתגובתה לבג"ץ הציגה התנגדות תקיפה, שכללה בין היתר טענות, לפיהן פרסום המידע יזיק לציבור ויעודד ספסרות במידע. במהלך המאבק ניסה יוסף ניצני לפגוע בח"מ ואף העלה טענה כוזבת בדבר חשד, כביכול, לביצוע עסקות פסולות בניירות ערך. רשות ניירות ערך נאלצה להידרש לזאת. לבקשתה הוצאו צווים מכוחן נדרשו חברי בורסה (בנקים וברוקרים פרטיים) למסור מידע, במידה וקיים ברשותם, על פעולות בניירות ערך שבוצעו, ככל שבוצעו, על-ידי הח"מ ובני משפחתו. לאחר בדיקה מדוקדקת הופרכו הטענות הנלוזות אף בלא שהח"מ נדרש למסור עדות. ניסיונות ההפללה, שאמנם גרמו עוגמת נוכח זאת שהמידע בדבר הצווים שהוצאו עורר רחש-בחש, לא צלחו. כבשתי את כעסי והתמקדתי במטרה: פתיחת שערי הבורסה לדיווח מעודכן, בזמן אמת, על המסחר המתבצע בין כתליה. המאבק הצליח: הנהלת הבורסה, שכשלה גם במעלליה נגד הח"מ, נאלצה, בסופו של דבר, נוכח העתירה לבג"ץ, להסכים לשינוי הכללים ולהסרת החסמים המלאכותיים. בהסכם שנערך עם מועצת העיתונות (1987) וקיבל בפועל תוקף של פסק דין, הותר לעיתונאים לדווח בלא מגבלה גם על עסקי חברי הבורסה בניירות ערך ספציפיים. מאז יכול כל עיתונאי וכל בלוגר למסור דיווח איכותי יותר ואמין יותר לטובת ציבור המשקיעים.
בעקבות מאבק שניהל הח"מ, שכלל עתירה לבית המשפט העליון (1993), נאלצה הוועדה לבחירת שופטים: לקבוע כללים חדשים וקריטריונים שיוויוניים לבחירת שופטים; להתחייב על פרסום מוקדם של שמות המועמדים לכהונת שפיטה; להעדיף באותה עת את פרופ' יצחק זמיר על-פני דורית ביניש ולמנותו לכהונת שופט בבית המשפט העליון (ביניש התמנתה במחטף בסוף 1995 תוך ניצול המהומה שאירעה עם רציחתו של יצחק רבין); ולהתנער מהנוהג שהיה שריר וקיים לפיו מונה דתי אחד לכהונת שופט בבית המשפט העליון. המאבק הוביל לפיקוח הדוק יותר על הוועדה לבחירת שופטים ולשקיפות יחסית בתהליך הליכי הבחירה;
- לשכת עורכי הדין, לשכת רואי החשבון -
מאבק שבו החל הח"מ בשנת 1995 - לקראת הוצאתו לאור של ספרו "מחלקה ראשונה" - נגד לשכת עורכי הדין ולשכת רואי החשבון, השיג את מטרתו. המאבק התמקד בדרישה להתיר לחברים בלשכות אלה למסור לח"מ (לפרסום בספר "מחלקה ראשונה") ולכל מאן-דבעי מידע אודותם (קורות חיים, הישגים, התמחות וכו'). משסירבו למלא דרישה זו, הגיש הח"מ עתירה לבית המשפט העליון נגד הלשכות הנ"ל ונגד שר המשפטים - המוסמך להתקין כללים כמבוקש או לייזום שינוי בחוק שיכפה הסרת החסמים ומתן אפשרות לעורכי דין ולרואי חשבון למסור מידע כמבוקש. לאחר כמה דיונים בבית המשפט העליון "שוכנע" שר המשפטים, צחי הנגבי, לייזום חקיקה מקיפה בנושא. ההצעה לתיקון הכללים בדיני הלשכות אושרה על-ידי הכנסת, ובפועל כפתה על הלשכות להתקין כללים חדשים שיאפשרו פרסום כאמור. שר המשפטים הרחיב בהצעת החוק שאושרה החלת הכללים החדשים גם על אדריכלים, שמאים, מהנדסים, מילדות וכו'. בכך נסללה הדרך גם בפני בעלי מקצועיות חופשיים, ובהם עורכי דין ורואי חשבון, לפרסם עצמם בלא שיהיו חשופים לסנקציות משמעתיות מצד הלשכות; ולציבור הרחב מתאפשר עתה לקבל מידע רחב, מכוחו יוכל לקבל החלטות בבואו לשכור עורך דין, רואי חשבון, אדריכל, שמאי וכו'.
- חשיפת פרוטוקול ישיבת הממשלה במינוי רוני בראון -
הח"מ חשף על-פני שישה עמודים בעיתון גלובס את הפרוטוקול המלא של ישיבת הממשלה (1996), במהלכה מונה רוני בראון לכהונת היועץ המשפטי לממשלה. החשיפה הביכה שרים בממשלה, ובהן דן מרידור, שטענו בתקשורת כי הם התנגדו למינויו של בראון. כמו-כן היא הביכה את נשיא בית המשפט העליון דאז, אהרן ברק, שבחש במינוי היועמ"ש ואופן מעורבותו התגלה בתוך הפרוטוקול. החשיפה עוררה מהומה. ראש הממשלה בנימין נתניהו דרש לחקור כדי לגלות מי הדליף את הפרוטוקול לידי הח"מ. צוות חקירה מיוחד חקר במשך חודשים. במסגרתה החקירה נחקרו מרבית שרים הממשלה. נתניהו עצמו מסר עדו, כמו גם שורה של פקידים ופרקליטים בכירים. הח"מ נדרש למסור עדות וסירב למסור כל פרט שסיכן את מקורותיו. בסופו של דבר נגנזה החקירה, בלא שנחשפו מקורותיו של הח"מ;
בגין מתנות שקיבל שלא כדין בהיקף של מאות אלפי דולרים מאיל ההון אדוארד סרוסי, גם בתקופה שכיהן כנשיא המדינה. ויצמן נאלץ להתפטר מתפקידו כנשיא המדינה בעקבות התחקיר שפרסם הח"מ במסיבת עיתונאים מצומצמת (31.12.99); ונוכח חשיפת מידע רב יותר במסיבת עיתונאים נרחבת יותר ימים ספורים לאחר מכן. המידע שנחשף בתחקירים הוביל תוך ימים ספורים לחקירה משטרתית ולממצאים שחייבו התפטרות ויצמן מכהונת הנשיא, לראשונה בישראל (יולי 2000);
בגין עבירות פליליות שביצע בפרשות שונות, וסדרה של תחקירים וחשיפות (2006-2005), שהובילו לשורה של חקירות, נאלץ אולמרט להתפטר (רשימה חלקית: פרשת כרמיה, פרשת לאומי, פרשת טלנסקי, ומאוחר יותר פרשת הולילנד [יולי 2008]). הח"מ נאלץ ב-2006 להתפטר ממעריב בעיצומן של החשיפות שבוצעו רובן ככולם ב-News1, עקב מסע הכפשה וניסיונות מצד עורך מעריב אמנון דנקנר לפגוע בלגיטימיות של הח"מ.
- אהוד אולמרט (פרשת הולילנד) -
אהוד אולמרט, אורי לופוליאנסקי, אליעזר שמחיוף, יעקב אפרתי, אורי שטרית, שולה זקן, דני דנקנר, אביגדור קלנר, הלל צ'רני, אמנון ספרן, שמעון גלאון, מאיר רבין ושורה של חברות, בגין מעשיהם בפרשת הולילנד (ב'). בעקבות חשיפת הפרשה ביולי 2008 נפתחה חקירה והם הועמדו לדין. אולמרט, לופוליאנסקי, שטרית, זקן, דנקנר, קלנר, צ'רני ורבין הורשעו. כולם, מלבד לופוליאנסקי (עבודות שירות), נשלחו למאסר בפועל. אולמרט נשלח ל-18 חודשי מאסר;
- נציב מס הכנסה דורון לוי וסגנו אודי ברזילי -
בעקבות ליקויים חמורים בתפקודם בפרשת הולילנד (א'). בעקבות התחקירים והחשיפות ב-1992 שהובילו לחקירה פלילית, ונוכח הממצאים (1993), כהונתו של דורון לוי לא הוארכה והוא נאלץ לפרוש מרשות המיסים. גם ברזילי נאלץ לפרוש;
- היועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש -
גנז תיק פלילי שהוגש נגד עמי בן-ששון, שותפו של בנו, גילעד חריש. בעקבות התחקיר והחשיפות, ונוכח עתירה שהגיש הח"מ, נאלץ חריש לפרוש מכהונת היועץ המשפטי לממשלה;
- ראש אגף החקירות במשטרה משה מזרחי -
בגין האזנות סתר שביצע שלא כדין ושיבוש מהלכי חקירה ומשפט. בעקבות התחקירים והחשיפות סולק מזרחי מתפקידו. המאבק נמשך כשלוש שנים, ובמהלכו ניסו מזרחי ופרקליטת המדינה עדנה ארבל להטיל דופי ואף פעלו בניסיונות לאיים על הח"מ בצעדים פליליים. ניהלנו מאבק שהוביל לחקירת הפרשה בהוראת היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין, ולאור הממצאים לסילוקו של מזרחי מתפקידו. סילוקו הוכשר בפסק דין שניתן בעתירה שהוגשה לבית המשפט העליון;
- מו"ל ידיעות אחרונות ארנון מוזס -
בגין עבירות מס והאזנות סתר שביצע - בעקבות התחקירים והחשיפות נפתחה נגדו חקירה, ובסופה הומלץ להעמידו לדין, המלצה שטורפדה על-ידי פרקליטת המדינה עדנה ארבל. ארבל ניהלה באותה תקופה יחסים פסולים עם בכירי ידיעות אחרונות, ואלה גמלו לה במניעת פרסומים מביכים נגדה, לרבות מניעת פרסום פרשת הפיצויים;
- אלפרד אקירוב ואהרון מאיר -
בגין מעשיהם החמורים בפרשת החוזים המפוצלים - בעקבות התחקיר והחשיפות נפתחה חקירה משטרתית, התגלה כי מדובר בשיטה-תרמיתית להונאת רשויות המס, וכל מאות החברות המעורבות נאלצו לשלם כופר בהיקף מצרפי של מאות מיליוני דולרים;
- צדיק בינו, רם כספי, דן אבי יצחק, יהושע רוזנצוויג וצבי אגמון -
בגין מעשיהם בפרשת פז. בעקבות התחקיר והחשיפות לפיהם נתנו ידם לקבלת 16 מיליון דולר "מתחת השולחן" בעסקת רכישת חברת פז, נפתחה חקירה משטרתית. בסופה הומלץ להעמידם לדין, אך התיק נגנז נוכח מותו של העד המרכזי, עו"ד אליהו מירון;
בעקבות מעשיו של נאמן, החשיפות והעתירה שהגיש הח"מ לבית המשפט העליון, שהובילו לחקירה משטרתית, נאלץ נאמן להתפטר מתפקיד שר המשפטים (לימים זוכה מחמת הספק);
- עו"ד דב ויסגלס ואיש התקשורת רפי גינת -
הונו והגישו לבית המשפט בוררות פיקטיבית, יחד עם יעקב נאמן. פסק דין ופסק בורר שהשיגו במרמה, נמחקו בעקבות דרישות ופניות הח"מ לבית המשפט. ויסגלס נאלץ להתנצל על מעשיו. המאבק נגד נאמן נערך עד שסולק מתפקיד שר המשפטים;
בגין מעשים חמורים שביצעו בקונצרן כלל. בעקבות התחקירים והחשיפות של הח"מ בעיתון מעריב, שהובילו בין היתר לחקירת רשות ניירות ערך, נאלצו אהרן דוברת ויצחק שרם להתפטר מקונצרן כלל. במהלך חשיפת הפרשה ניסו גורמים שונים לפגוע בח"מ, בדרכים שונות: בוצעו לח"מ האזנות סתר (שלושה נתפסו והורשעו - זאב לאופר, והאחים משה מדר ויאיר מדר); נעשה ניסיון להפליל את הח"מ - הוגשה תלונה כוזבת מצד יגאל לביב, שאילצה את רשות ניירות ערך לפתוח בחקירה סמויה נגד הח"מ. התלונה שיחסה לח"מ חשד לפעולות בניירות ערך, שלא היו ולא נבראו, הופרכה כבר בתחילת הבדיקה אף בלא שנדרשה עדות מצד הח"מ; הוטל חרם מודעות על מעריב שאילץ את העיתון להפסיק את הפרסומים. בנסיבות שנוצרו, נאלץ הח"מ להתפטר ממעריב. כשנה לאחר מכן הוציא לאור את הספר: "עגל הזהב", שהתמקד בקונצרן כלל ובמנהליו.
בגין חלקו כנשיא מועצת העיתונות בפרשת חרם המודעות - בעקבות חשיפת מעשיו סר חינו, ומעמדו התערער;
בגין מעשיו בפרשת העמותות - בעקבות החשיפות שהחלו במרוצת הבחירות לראשות הממשלה (1999) ולאחר עיכובים רבים נפתחה חקירה משטרתית נגד ברק ואנשיו, שנגנזה בסופו של דבר;
בגין מעשיו בפרשת פרומדיקו - בעקבות חשיפת העבירות שביצע הועמד הורביץ לדין. בבית המשפט המחוזי הוא הורשע. לאחר מכן הוא זוכה בבית המשפט העליון מחמת הספק;
- שופט בית המשפט העליון תאודור אור -
בגין חריגות אתיות. בעקבות החשיפה ועתירה שהגיש הח"מ, בדרישה לפסלות השופט אור במשפטו של הורביץ, ניתנה גושפנקה לכללי האתיקה עליהם חתם הנשיא דאז מאיר שמגר. ואולם, מאחר ואלה לא קוימו בעקבות התנגדות מצד קומץ של שופטים בכירים, ונוכח התהודה הציבורית שגרמו החשיפות ותוצאות העתירה, לא היה מנוס משינוי בסיסי. וכך נעשה. בעקבות המאבק שבו החל הח"מ: כללי האתיקה, וכן הכללים לפסלות שופט, עוגנו בחקיקה;
- מנהלי חברת הביטוח הסנה ובראשם מיכאל מילר -
בגין אחריותם לקריסה - בעקבות התחקיר והחשיפות קרסה חברת הסנה, נפתחה חקירה נגדם וחלק מהם, ובראשם מילר, הועמדו לדין והורשעו;
- שופט בית המשפט העליון (בדימ.) צבי טל -
בגין כספים שסידר לבני משפחה - בעקבות התחקיר והחשיפות שהובילו לבדיקה משטרתית (2002), ונוכח הממצאים הפליליים, נאלץ צבי טל להתפטר מתפקידו כיושב-ראש ועדת העזבונות;
- שופטת בית המשפט העליון דורית ביניש -
ביצעה מעשים מפוקפקים תוך ניצול מעמדה לרעה. פרסמנו שורה ארוכה של תחקירים וחשיפות בדבר יחסי שוחד שקיימה ביניש עם שורה של גורמים. בין היתר כדי לחלץ את בעליה מאישום פלילי בגין עבירות מס;
שביצע עבירות פליליות במיוחד בתחום המס - בעקבות החשיפות והתחקירים נאלצו רשויות המס לחקור את יחזקאל ביניש בגין מעשיו הפליליים בעמותת התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור. העמדתו לדין טורפדה בגלל יחסי שוחד בין דורית ביניש, כשזו שימשה כשופטת בית המשפט העליון ולאחר מכן כנשיאת בית המשפט העליון, ונוכח לחצים גדולים על מקבלי ההחלטות;
- שופטת בית המשפט העליון עדנה ארבל -
שביצעה גם היא שורה של מעשים חמורים - שורה של תחקירים וחשיפות, בהם, בין היתר חשפנו: ארבל קיבלה מהמדינה בתחבולה 200 אלף ש"ח, שלא כדין, שאותם טרם השיבה; ארבל פרסמה שהיא בעלת תואר שני, למרות שלא סיימה לימודיה; ארבל מסרה מידע כוזב לבית המשפט העליון בשורה של עניינים, ועוד ועוד.
- חבר הכנסת אביגדור ליברמן -
בשנת 2008 חשפנו בסדרה של שלוש כתבות-תחקיר את סיכומי החקירות נגד אביגדור ליברמן, שניתנו למפכ"ל היוצא משה קראדי. אלה כללו מידע מוכמן על מותם המסתורי של עדים וכן מידע סנסציוני נוסף שהוסתר עד אותה עת. סיכומי החקירות עסקו בעניינים אלה: פרשת הערבות שקיבלה ישראל ביתנו; חשד לקבלת שוחד מאיש העסקים דוד אפל; חשד לקבלת שוחד מגורמים הקשורים לאיל ההון מרטין שלאף. הפרסומים הדאיגו את ליברמן, במיוחד בגלל החשד שהועלה אז לראשונה לקשר בין החקירה לבין מותם של העדים. לכן ליברמן עתר לבית המשפט העליון בדרישה להורות על חקירה בשאלה: מי הדליף ל-News1 את סיכומי החקירה. ואכן, בית המשפט העליון נעתר לדרישה (2009). בהתאם להנחייתו הורה פרקליט המדינה משה לדור על פתיחת חקירה על-ידי המחלקה לחקירת שוטרים. במסגרתה נחקרו כל צוותי החקירה שעסקו בעניינים אלה, פרקליטים מלווים וגורמים נוספים. הח"מ לא זומן לחקירה לשם מסירת עדות. הפרקליטות נימקה זאת - ובית המשפט העליון קיבל-כיבד נימוק זה, בטיעון שלפיו הח"מ בלאו-הכי ישמור על חיסיון עיתונאי וכמנהגו לא יאמר מאומה. החקירה הסתיימה בלא שמקור המידע נחשף.
- שופט בית המשפט העליון יורם דנציגר -
בשל מעורבותו הבעייתית בפרשת לחיאני - בעקבות חשיפת המידע בעניינו נפתחה חקירה משטרתית נגד דנצגר, ובסופה החליט היועמ"ש יהודה וינשטיין לגנוז את תיקו בנימוק של העדר אשמה פלילית (פרקליט המדינה המליץ לסגור את התיק בהעדר ראיות מספיקות);
- מפכ"ל המשטרה רב-ניצב יוחנן דנינו -
בגין חלקו בפרשת גניזת תיק חקירה נגד המאהבת הברזילאית שלו. היועמ"ש נמנע מטיפול בפרשה זו, ובכך הכשיר הפקרות בצמרת המשטרה. היועמ"ש וינשטיין נמנע ממתן הוראה לחקור את דנינו, גם לאחר שחשפנו שקיים יחסי מין עם קצינה ביאחב"ל תוך יחסי מרות;
- נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, ד"ר אריק כרמון -
בגין שימוש מפוקפק בתואר פרופסור. זמן קצר לאחר חשיפת הפרשה, נאלץ כרמון לחדול משימוש בתואר פרופסור;
חשיפת התנהלותו הקלוקלת בפרשת דוברת-שרם ואבי טיומקין (טירפד פרסומים מביכים בעניינם), מתוך שכרון כוח וקשרים תמוהים. בהמשך ונוכח שירותו עבורם קיבל מהם תמורה יותר ממיליון דולר בתהליך הקמת עיתון טלגרף. גולן העליל על הח"מ ופרסם שקרים במטרה ברורה: למנוע מהח"מ לפרסם ידיעות וכתבות על קונצרן כלל ומנהליו דוברת ושרם. עקב זאת נאלץ הח"מ להתפטר מגלובס. מאוחר יותר נאלץ מתי גולן להתנצל בעקבות תביעה שהגיש נגדו הח"מ בבית משפט השלום בתל אביב (ת"א 72922/97). לחזרתו מההשמצות ולהתנצלות ניתן תוקף של פסק דין. ההתנצלות פורסמה בגלובס (ציטוט): "הבהרה: 1. לפני כמה שנים נאמרו על ידי דברים שניתן לפרשם כאילו מסר יואב יצחק, שעה שעבד עבור עיתון גלובס, ידיעה לעיתון אחר. אני מבהיר בזאת, כי לא זו היתה כוונתי, ואם כך זה הובן על-ידי יואב יצחק או אחרים, אני מצטער ומתנצל על כך; 2. כאשר התבטאתי, במסגרת כתבה שפורסמה בעיתון הארץ ביום 20.1.93, כלפי עיתונאים, בלשון חריפה או בוטה או שהטלתי ספק במקצועיותם העיתונאית, הרי שהתבטאויותי במסגרת הכתבה לא כוונו מלכתחילה כלפי העיתונאי יואב יצחק - ואם דברי הובנו אחרת, אני מתנצל על כך. מתי גולן". למרות כל זאת, מתי גולן, שנתפס יותר מפעם אחת בקלקלתו, מציג עצמו כאיש ישר דרך וכמי שלא חטא בפרסום דברי שקר.
בשל קשרי השוחד בינה לבין חגי פלג - חשיפת מעשיה יחד עם פלג בשורה של פרסומים הציגה במלוא העוצמה את הפסול החוקי בקיום יחסי מין עם מנהל בכיר שלו הייתה כפופה, אגב קבלת פטור ממכרזים ו/או קידום ו/או טובות הנאה נוספות;
- מנהל קול ישראל (בפועל) אריה שקד -
בשל קשרי השוחד עם מנכ"ל פיל"ת - חשיפת הפרשה הובילה להדחתו של שקד מרשות השידור;
בעקבות סדרה של תחקירים וחשיפות במשך שנים של שיטותיו, בהן נחשפה הצעה שהעביר לעו"ד רועי בר, נפתחה נגדו חקירה ובמהלכה הוכח: פישר פעל לתפירת תיקים ו/או לסגירת תיקים במשטרה, תמורת סכומי כסף גדולים שאת חלקם הפריש לחוקר בכיר במשטרה (ערך מלכה);
בעקבות חשיפת המתנות שקיבלה מרונאל פישר, ואופן התנהלותה בכמה תיקים בהם פישר ייצג לקוחות פרטיים, נפתחה נגדה חקירה משטרתית. בסיומה נקבע: אכן, רות דוד קיבלה מתנות אסורות מרונאל פישר ומאיש העסקים יאייר ביטון בעת כהונתה כפרקליטת המדינה; אכן, רות דוד ביצעה עבירות של הפרת אמונים. אלא שהן התיישנו ועל-כן לא תועמד לדין. היועמ"ש יהודה וינשטיין ופרקליט המדינה שי ניצן נמנעו מהעמדתה לדין בגין עבירות שוחד, למרות הראיות שנמצאו לכך;
העיתונאים אמנון דנקנר, בן כספית, נחום ברנע, שמעון שיפר, אמנון אברמוביץ', רביב דרוקר, ברוך קרא, גידי וייץ, אילה חסון ואח', בשל סידרה של פרסומים שיקריים בפרשות שונות;
- נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, השופט יצחק כהן -
ביצע סדרה של עבירות מין, כולל בבנות משפחה. בעקבות החשיפות ב-News1 (אוגוסט 2014) נפתחה נגדו חקירה משטרתית ש"התעכבה" בהעדר ראיות כביכול ובפרסומים בתקשורת שנועדו להציג את חשיפת News1 כריקה מתוכן ממשי. בעקבות חשיפה בלעדית של עדות מפיה של אחת מקורבנות העבירה נאלצה המשטרה להיכנס לעובי הקורה. כהן נאלץ להפסיק כהונתו כשופט וכנשיא ומאוחר יותר הודח מכהונתו. הפרקליטות החליטה להעמידו לדין, בכפוף לשימוע;
בגלל יחסי שוחד שקיים עם כמה גורמים ושיבוש הליכי חקירה בשורה של פרשות. בעקבות התחקירים והחשיפות נאלצו היועמ"ש ופרקליט המדינה להורות (2015) על חקירה סמויה נגד ברכה, בחשדות לפיהם ברכה הדליף מידע מוכמן מחקירות תמורת טובות הנאה שהגיעו למאות אלפי דולרים. בנוסף חשפנו את חלקם של היועמ"ש יהודה וינשטיין ופרקליט המדינה שי ניצן בניסיונות לחפות ולשבש ולטייח את הממצאים המפלילים נגד ברכה. עם התקדמות החקירה הסמויה, ולאחר שאומתו החשדות שנחקרו, ונוכח ההחלטות שהתקבלו בישיבה שנערכה בלשכת היועמ"ש על פעולות חקירה נוספות שיש לבצע (02.07.15), בחר ברכה להתאבד ביריה בליבו מאקדחו המשטרתי (05.07.15). לאחר ההתאבדות ניסו גורמים שונים להטיל על הח"מ אחריות להתאבדותו של ברכה, אך טענות אלה נדחו מכל וכל. ברי, ברכה התאבד בגלל מעשיו וחששו ממיצוי הדין עמו. ניסיונו של השר לבטחון פנים גלעד ארדן להקים צוות לבדיקת נסיבות התאבדותו של ברכה, טורפד על-ידי היועמ"ש ופרקליט המדינה, עקב חששם מחשיפת האמת.
בלא מורא ובלא הפסקה
הרשימה המלאה כוללת מאות חשיפות ותחקירים שערך הח"מ במשך עשרות שנות פעילות עיתונאית בנושאים רבים ומגוונים, שהובילו גם לשינויים מערכתיים בוועדה לבחירת שופטים, ברשויות המס, בבורסה, בזרועות שונות של הממשל, בכלי התקשורת ועוד. כמו-כן כוללת הרשימה המלאה חשיפות על מעשיהם של מאות אישים בכירים ופקידים במשרות רמות. כתוצאה מהחשיפות רבים מהם נחקרו ו/או הועמדו לדין ו/או הועברו מתפקידם.
למעלה מן הצורך נקבע כאן: ההישגים שלנו מדברים בעדם. והם, ככל הנראה, גורמים לקינאה ולצרות עין מצד יריבים ומתחרים ומצד עיתונאים קטנים. ואלה לא חסרים. הניסיונות לפגוע ב-News1 כמפעל חיים, ובלגיטימיות שלנו, לא ייצלחו.
- אנו פונים בזאת לגולשים לסייע לנו במשימתנו.
- מידע שיועבר אלינו יתקבל בברכה וייבדק.
- עורכי דין מוזמנים להציע עזרתם למאבק בשחיתות.
פניות נא למען:
יואב יצחק, מו"ל ועורך ראשי
דוא"ל:
yoav@News1.co.il 
