|
|
|
הרצל ובלפור חקק
דברי הספד עם הבאתה למנוחות של המשוררת דלית בת אדם  שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
|
|
|
|
|
צבי גיל
בקטע "דיינו" הנוסח האלטרנטיבי הוא "כמה מעלות רעות לאלוהים עלינו" מתחילים באיתמר בן-גביר שהוא השר לשגעון הלאומי - דיינו, עוברים לשר האוצר ששודד את הקופה הציבורית - דיינו, ושר המשפ...
|
|
|
|
|
דן מרגלית
בעבר אנשי ציבור הכחישו שחטאו בעבירות של הצווארון הלבן, לקחו כסף? לא ולא עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
|
|
|
|
|
מירב ארד
מגוון הצעות מומלצות מעובדי קרן קימת לישראל לטיולים מהנים ברחבי הארץ - במרחב צפון, מרכז ודרום. מוזמנים להגיע וליהנות בתקופה הקרובה ובמהלך חופשת "בין הזמנים" ממקומות טיול יפים במיוחד...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
מנכ"ל משרד הביטחון אייל זמיר (נולד ב-1960), איש צבא ישראלי, מנכ"ל משרד הביטחון.
|
|
|
|
|
|
|
אשת עסקים יעל אלמוג זכאי (נולדה ב-1963), אשת עסקים ובעלת הון ישראלית.
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
ירון זכאי 1 |
|
22/04/12 15:36
|
|
|
|
|
|
המשטרה איננה ארגון מודיעין, ואין לה רשות לענות אנשים בחקירתה! כאשר אדם נאנק מכאב הוא בדיוק במצב שבו הוא יהיה אם ייקחו מקל ויכו אותו, וישברו את רגלו. ברור שעדות שהושגה בשבירת רגל איננה קבילה בגלל העינוי. לכן גם עדות שהושגה במצב של כאב מרגל שבורה איננה קבילה. אפשר בהחלט לקחת בינתיים טביעות אצבע ממקום הפריצה, לגבות עדויות שכנים וכדומה. הרי החשוד לא יברח עם רגל שבורה.
>>> לדעתי אילו היה משתחרר הפורץ למרות שפרץ; הייתה המשטרה לומדת לכבד נחקרים ובריאותם. כיוון שהשופט השתדל לשפר את ממוצע ההרשעות העומד כיום על 99.9% אחוז, בהרשעה נוספת, המשטרה למדה כי היא יכולה לענות אותנו, לסחוט הודאות מאנשים נורמטיביים, ובית המשפט כבר ימצא דרך להרשיע. חבל שהשופט החמיץ פה הזדמנות לצאת יותר אדם משופט צודק.
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ירון זכאי 1
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
עלי באבא |
|
22/04/12 19:09
|
|
|
|
|
מענין כיצד היית מגיב לו פרץ אותו "צדיק" אל הבית של ה"אמא-שלך"וגונב ממנו?????????????????????
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
עלי באבא
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
ירון זכאי 1 |
|
22/04/12 23:44
|
|
|
|
|
|
כנראה שלא שמת לב, אבל שכנים הבחינו בו פורץ, ואז הוא נפל ולבסוף נעצר. בקיצור המשטרה לא מנעה פשע, היא רק באה לשפר סטטיסטיקה, כרגיל. המשטרה יכלה להרשיע אותו, ואכן הוא הורשע גם כאשר ההודעה נפסלה. מה הטעם להוסיף עינוי על השבר הכואב, ועל המאסר. פורץ נתפס בתאונת עבודה המתרחשת אחת ל-60 פריצות! ממילא המשטרה לא עושה דבר עד שהפורץ נתפס על ידי אזרחים. תמיד. אני לא מאמין שהמשטרה תציל אותך אי פעם. אני לא מציע לך להיות נחקר במשטרה, אז אתה עלול להרגיש איך זה להיחקר תחת עינויים. המשטרה גדולה בעינוי אנשים נורמטיביים. היא גם מענה שוטרים לשעבר. אם חלילה תתלונן עליך אשתך, גרושתך, חברתך, או סתם אחת שפעם היית אתה במצב מאוזן; אתה תגלה איך המשטרה מענה, וזה לא תענוג להיות מעונה....!!!! שוטרים אכזריים יתאכזרו גם אליך, חס וחלילה, לכן ראוי לרחם גם על פורץ. אפילו לשופט אסור לאשר מכות, קל וחומר לשוטר אסור להכות.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ירון זכאי 1
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
איש עם קפה |
|
23/04/12 12:13
|
|
|
|
|
במלא הכבוד הראוי:
מכלל האמור נמצא גיבוב אמרות חסרות תכלית.
לא הבנתי כלום מתגובתך ואמרותיך, ובקושי רב מצאתי קשר לאמור בכתבה.
ראשית, מדובר בעבירה מסוג עוון ולא פשע.
שנית, המשטרה לא מרשיעה אלא רק בית משפט מוסמך.
שלישית, המלטות מזירת העבירה ובהקשרה פציעת הגוף תוך התפרצות לדירה נוספת לא הובילה להסגרה עצמית אלא לניסיון להכשלת שוטר כאשר העבריין משקר בעובדות.
רביעית, ממתי פציעה עצמית הופכת לעינוי מצד גורם חיצוני? אם הפציעה אפשרה לעבריין לרוץ ולהימלט מהזירה ואף למסור גרסה שקרית מדוע יש למנוע את החקירה או לפסול ההודאה בהמשך? בשיטה זו, כל נרקומן נמצא תחת כאב וסבל האם בשל כך בלבד נפסול הודאותיו וחקירתו בדבר גניבה?
חמישית, חקירה במשטרה היא לא ענין של נוחות או הנאה. ההפך, במהותה להוציא הנחקר משלוותו, מבטחונו ומנוחותו כדי שיגלה וימסור פרטים קוהרנטיים לממצאים עובדתיים - בעיקר כשהם נגדו.
שישית, מה הקשר בין מכות לענין המדובר בכתבה???
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
איש עם קפה
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
אביב המגניב |
|
24/04/12 13:17
|
|
|
|
|
|
גם לארגון מודיעין אין "רשות לענות אנשים בחקירה"!
זה נוגד את החוק הבינלאומי.
זה נוגד את אמנת ז'נבה (שישראל חתמה עליה).
זה נוגד את החוק הישראלי.
זה נוגד את פסיקות בג"צ בנושא לאורך כל ההיסטוריה הקצרה שלנו.
איכשהו אנשים בישראל לא יודעים את זה.....
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אביב המגניב
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
אליפז |
|
23/04/12 04:33
|
|
|
|
|
|
מצטער-גנב ברגע שמבצע מעשה פלילי כנגד אזרח הגון-מבטל ומאבד זכויותיו.חד וחלק,וללא נקיפות מצפון.זהו עונשו של גנב.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אליפז
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
שמש |
|
23/04/12 08:38
|
|
|
|
|
|
אז לדעתך אין לאזרח כל זכויות כי יש גם חשודים חפים. ישנם גם פושעים שמעלילים על חפים כדי שיוכלו לפשוע נגדם, והאזרח ההגון אז אבוד. מנסיון, הוא מופקר לידי הפושע!
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
שמש
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
איש עם קפה |
|
23/04/12 13:14
|
|
|
|
|
שלום רב.
ראשית, ברצוני לברך את בא-כח הנאשם. עו"ד בן אדוה הוא בעל מקצוע בדרגת אמן במשפטים והוא איש רב פעלים ובעל ידע ספר. למדתי ממנו המון.
שנית ועיקר:
אני מתפלא על כבוד השופט שגיא, הנחשב לפרגמטי ומזהיר בדיוניו ובהכרעותיו המשפטיות. מדוע נדרש לפסילת הודאה ולהליך הוגן?
הלכה מחייבת היא כאשר אופיה או חומרתה או מידת ההשפעה של אי-חוקיות בתהליך השגת הראיה מצדיקים את פסילתה.
הזכות להליך הוגן היא זכות מינימליסטית, אך בית המשפט העליון מנסה לייבאה מהדין האמריקאי אל שיטתנו. נכון, היא "יושבת" יפה על דפי ספר החוקים והרציונל משקף ערך ראוי לחברה מודרנית ולשלטון חוק.
אך מה לעשות שהזכות אינה מתאימה לחברה בישראל? אנחנו לא יותר בעד חירות הפרט על חשבון האינטרס הקולקטיבי. אנחנו יותר בעד הסדר הציבורי מאשר הזכות להליך הוגן. אורח חיינו יותר בעד הסוציאליזם מאשר הקפיטליזם. הדרישה לכיבוד הדדי בין הפרטים בחברה גבוהה יותר מאשר הדרישה לכיבוד ההליך (ייתכן והמקור הוא בהסטוריה של העם היהודי הנרדף והמושמד לכל דכפין). הרצון לחקר האמת גובר על הרצון לשמר את הוגנות ההליך. במה דברים אמורים?
אופי הליך השגת הראיה - גביית הודאת נאשם בהיותו סובל מפציעה גופנית. הפציעה לא מנעה מהנאשם לחשב צעדיו, לברור מילותיו או לבקש את הטיפול הרפואי ומניה וביה את עצם קיום החקירה באותו זמן. ודוק, הנאשם נפצע והמשיך לרוץ. המשיך בזדונו לזהם את הזירה ואת הקשר שלו אל העבירה כשטילפן לחברו, שם המשיך בקשירת קשר לביצוע העבירה שלאחר מעשה לפיה מסר גרסת אמת לחברו ותכנן את גרסת ההמלטות. בהמשך, שב אל רכבו ושקל בבהירות וצלילות הדעת, הרצון והחופש ואף מסר גרסת שקר לשוטרים כאמור בקשירת הקשר. רק בשל נסיון ומקצועיות השוטרים נעצר העבריין. בזמן חקירה בתחנת המשטרה היה הנאשם תחת כאבי הפציעה, ולבקשת השוטר מסר את גרסת האמת לאירוע תוך ציון פרטים מוכמנים. בשום שלב לא הביע מורת רוח או טרוניה כנגד ביצוע החקירה באותו זמן ולא מסר כל איניקציה להיות החקירה כנגד רצונו אלא רק היותה מבוצעת בזמן שהוא שרוי בכאבים. אך, כאמור, הכאבים לא היו בלתי נסבלים סובייקטיבית מצד הנאשם. עוד בבית החולים, כשהנאשם מגיב לסביבתו וצלול בדעתו מוסר פרטים אינהרנטיים לעובדות המקרה. הבעיה היחידה היא שבזמן מסירת הודאתו היה הוא בכאביו. הא ותו לא.
אפילו נאמר כי אופי גביית ההודאה טובלת באי-חוקיות, האם המדובר באי-חוקיות חמורה? לדעתי לא. הפציעה והכאבים באו ממעשה עצמוני של הנאשם self inflicted . אף גורם חיצוני לא התנה את הפסקתם או הפחתתם בתמורה להודאה או בכל דבר אחר. לאור התנהגות הנאשם עד לכל אורך הדרך ניתן היה להסיק, באופן הגיוני, שהוא מסוגל לשאת הכאב והפציעה תוך שמירה על בהירות מחשבה וקוגנטיות שכלית שכן הוא שיקר וקשר מזימה להמלטות מאימת הדין. יש לזכור אין המדובר בראיה חפצית ואין המדובר בעבירת מיצב, כאן מדובר בהודאת נאשם להתפרצות מתוכננת לדירה ובתיכנון דרך המלטות מהמשטרה ומאימת הדין. האם רק בשל אפקט חיצוני של כאב יש לקבוע מידת חומרה לאי-חוקיות שאפילו הנאשם לא העיד על קיומה?
אפילו נקבע כי היה ההליך טובל באי-חוקיות חמורה, האם מידת השפעת האי החו-חוקיות מצדיקה את פסילת ההודאה או הראיה? לדעתי- לא במקרה הזה. כאשר העבירה היא לא מהחמורות שבספר החוקים, וכאשר האינטרס החברתי מכריע להרתיע מפני הישנותן וקובע ענישה, טיפול ואף רחמים בעת גזר הדין, וכאשר אין ההודאה עומדת לבדה ואף מסגירה את הנאשם ומייחסת לו את העבירה, וממילא אין ספק סביר באשר להוכחת האשמה, מדוע להרחיק לכת ולפסול הודא
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
איש עם קפה
|
|
|
|
|
|
|
