|
|
|
|
כל הכבוד והערכה לתרומתם של האחים המשוררים-סופרים הרצל ובלפור חקק לאגודת-הסופרים ובספרות העברית גם-יחד.
אני אשר שימשתי בתפקיד סגן היו"ר הרצל, בקדנציה הראשונה שלו, - יכול להעיד על העבודה הקשה ועל הזמן הרב שהוא הקדיש לקידום האגודה שהיתה אז נתונה במשבר כלכלי לא-קל.
גם לאחר-מכן נטלתי חלק, כחבר מן השורה, ברבים מהאירועים של האגודה בתריסר השנים וחצי, שבהם הם הנהיגו אותה והתפעלתי ממסירותם לה ומנכונותם להשקיע בה את מיטב זמנם (הם ממש "שרפו" את הכבישים שבין איזור ירושלים - מקום מגוריהם - ל"בית הסופר" תל אביב, ולמקומות נוספים ברחבי הארץ).
אציין עוד עובדה מרתקת: שני האחים-התאומים, אשר גם משלימים זה את זה בפועלם הספרותי,- עלו ארצה כילדים קטנים מגלות בבל, - הם הוכיחו עצמם בנעוריהם כ"גדולים" כשזכו להיות חתני הת"ך לנוער, ולמרבית הפליאה (ואולי גם "צחוק הגורל") כאשר מאוחר יותר, משהופיעו ספריהם הראשונים והם בקשו להצטרף כחברים לאגודת-הסופרים הערימו עליהם קשיים, (ודומני שהם נזקקו אז לפנות לבית-המשפט כדי להתגבר על ההתנגדות להתקבלותם). זו אמנם כבר "הסטוריה", אך אין אדם שיחלוק על-כך ששניהם מאז הימים הרחוקים ההם - הם הטביעו את עקביהם על עפר ההסטוריה של אגודת-הסופרים.
אני מאחל להרצל ולבלפור היקרים שדווקא עכשיו, לאחר צאתם לפנסיה - כשזמנם ירשה להם יותר - הם יתרמו מכישרונם רבות לשירה ולספרות העברית האכותית בעתיד.
משה שפריר
משה שפריר
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
משה שפריר
|
|
|
