|
|
|
|
אין להיתפס לפשוטם של דברים (הפשט) בתורה מר הירונימוס, אלא יש לקרוא ולהבין בין השורות (וזה מה שנקרא "הדרש" להבדיל מן "הפשט").
●☆●
תמצית היהדות בנויה על עיקרון העל של הבחירה החופשית! בפרק ח' תהילים משתוממים ונחרדים המלאכים עד כמה בורא העולם "פינק" את יציר כפיו האדם שהוא נזר הבריאה, לאמור "ותחסרהו אך מעט מאלוהים"! כי מצד אחד האדם הוא בן תמותה "מסכן", שזקוק למיים ולמזון מיום ליום, ולאוויר מרגע לרגע כדי לשרוד, ומאידך חנן אותו הבורא ביתרון "הבחירה החופשית"- וזה מה שאין למלאכים שהם מעין רובוטים ורק מבצעים פקודות ללא שום חופש בחירה (והרי למי שניחן בבחירה החופשית כאילו נופל מבורא העולם אך במעט)!!
●☆●
כעת יתכן בהחלט כי יעקב קיבל "גנים" משובחים יותר לטובת עיסוקים רוחניים ולימוד תודה, ואילו עשיו קיבל הגנים האחרים לטובת עיסוקים כוחניים כגון צייד, אך ככה מתנהל העולם שכל אחד נולד עם תנאי התחלה אחרים, כאילו כל העולם במה והבמאי הראשי חייב לחלק את התפקידים השונים לשחקנים כאלה ואחרים שנבדלים האחד ממשנהו!
●☆●
ונחזור ליצחק; יצחק (שכבר הוכיח את מסירות נפשו שהושיט את צווארו לשחיטה בעת העקידה) היה רוצה ודאי לבחור בטוב, אלא שהוא טעה בלהחליט מהו הטוב לעתיד לבוא (נניח לעתידו של עם ישראל כדי שיתגבש בכלל לעם הנצח), דהיינו לבחור ביעקב בתור היורש ממשיך השושלת של העם הנבחר- לעומת הבחירה השגויה בעשיו שיתרונותיו הפיזיים והגשמיים לא יעזרו במאומה, ואף עלולים להזיק לגיבושו של עם ישראל - ואף לשרידותו המופלאה של עם הספר לאורך הדורות!
●☆●
לכן הבורא הניע את רבקה (שהיא כן הבינה מה טוב או רע בהקשר ההיסטורי של האומה) שתניע את יעקב לעשות את ההצגה "המחכימה" (מעין תיאטרון חינוכי) בפני אביו יצחק- עם לקח נשגב בצידה, עד כי יצחק יבין בדיעבד לעצמו עד כמה מגוחכים ורדודים היו הקריטריונים שלו שקבע לשם בחירת היורש (כישרון הצייד והכנת מטעמים ע"י עשיו, לעומת גידול צאן תוך השקעת הזמן הפנוי בלימוד התורה בידי יעקב האיש שיושב אוהלים)!
●☆●
לכן כבר לקראת סוף ההצגה, מתחיל יצחק (כבד הראייה) לקלוט את המסר העמוק לאמור "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו", כלומר הבין סוף כל סוף עד כמה הוא גיחך את עצמו לדעת בהעדיפו את עשיו בתחילה, וכי יעקב בעל העומק הרוחני הנכבד אינו יודע לקחת מהצאן המבויית כדי להכין מטעמים?!
●☆●
לכן לאחר שיצחק התפכח מעיוורונו הרעיוני (ואכן נעשה פיקח יותר להבין כי לא הקנקן חשוב אלא מה שיש בו, ואין כלל מה להשוות בין העוצמות הרוחניות ועומק המחשבה של יעקב לעומת קליפת העוצמה הגופנית של עשיו), הרי אז הפנים את הלקח שלו- ולא רק שלא חזר בו מברכותיו ליעקב אלא יזם להוסיף ברכה ליעקב (בצאתו לדרכו אל הגלות מפני חששו מנקמת עשיו), כולל הענקת הירושה הגשמית והרוחנית ליעקב; ולאחר שציווהו לפי רבקה שלא לקחת אישה מבנות כנען הפטיר כך "ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים (וכן) ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך איתך לרישתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלוהים לאברהם".
●☆●
ובכן יצחק הבין שעשה מקודם עוול ליעקב בהציבו בפניו קריטריונים הזויים עד כדי גיחוך לשם זכייה קודם כל בירושה הרוחנית, ואולי גם בחלק הארי של הירושה הגשמית כי אם אין קמח אין תורה!
●☆●
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ע_הראל
|
|
|
