|
|
|
|
במקרה של מכרז בנק לאומי, אולמרט היה עשוי (אילו התערב) להטות את הכף במכרז לטובת חבריו שניגשו למכרז- על חשבון מתחרים אחרים.
●☆●
מאידך במקרה של מיזוג בזקYes, מרגע שנתניהו נכנס לתפקיד שר התקשורת במקום ארדן - הרי המנכ"ל המכהן אבי ברגר המשיך בתפקידו לעוד 3 חודשים, שבמהלכן א.ברגר הזדרז (סוף סוף) להעביר את בקשת המיזוג של אלוביץ' (שממילא היה בעלים של בזק ו-Yes) לטיפולם של הגופים
הרגולטורים במשרדי האוצר והתקשורת, וכל זאת לאחר שאותו ברגר החזיק את הבקשה על שולחנו בלא סמכות במשך כשנה, ובכך עיכב את הטיפול בבקשה ללא סיבה חוקית (מלבד שלפי השערתי הפרטית, שמא א.ברגר רצה לסחוט את אלוביץ' שיתן לו שוחד תמורת זירוז הטיפול בבקשתו של האזרח אלוביץ' למיזוג)!
●☆●
כלומר הייתה קנוניה של אבי ברגר המנכ"ל היוצא לתקוע (בלא סמכות) את הטיפול בבקשת המיזוג של אלוביץ' (ויתכן לפי השערתי כדי לסחוט ממנו שוחד תמורת זירוז הטיפול במיזוג), ועצם כניסתו של נתניהו כשר תקשורת פתרה מיד את הפלונטר והכל בא על מקומו בשלום (שאז רשות ההגבלים העסקיים וכל היועצים המשפטיים כמו גם מועצת הכבלים והלווין כולם אישרו את המיזוג, כל אחד בתורו, באופן מקצועי ובלתי תלוי וללא התנגדות משום צד - ובלא שנתניהו צייץ אפילו במשך כל התהליך, עד אשר באה בקשת המיזוג המאושרת לחתימת הקיום שלו בתור שר התקשורת (כאשר בחתימת הקיום שלו מאשר שר התקשורת אך ורק שכל הגורמים היועצים והרגולטורים הרלוונטים אכן אישרו את הפעולה, ולא התפספס אף אחד מהם בטעות או מכל סיבה אחרת)!
●☆●
ובכן המקום היחידי שנניח נתניהו היה יכול לפעול כביכול לטובת אלוביץ', הוא אם (נניח) הרשות להגבלים עסקיים, או היועץ המשפטי של משרד התקשורת, היו "מתפספסים" בתהליך - ובקשת המיזוג הייתה כאילו חומקת מעיניהם, ואז חלילה שר התקשורת נתניהו היה "מחליק" את העניין, וחותם את חתימת הקיום שלו בתקווה שאף אחד "לא ישים לב", אלא שברוך השם כל האישורים הנחוצים למימוש בקשת המיזוג הושגו כדת וכדין!
●☆●
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
ע_הראל
|
|
|
