|
|
|
|
מאז תחילת שנות השישים מנפק (שים לב, ידידי, הדגש על הווה!) לנו צבאנו הלקוי שרשרת בלתי פוסקת של כישלונות ושל מפלות. אזכיר לך את ביצועיו הכושלים של הצבא הירוק בנוקיב, בששת הימים, במלחמת ההתשה, במלחמת יום הכיפורים, במלחמות ההתשה אחריה (היו לפחות שתיים), במלחמה בלבנון (שהחלה בשנת 1968 - בניגוד למקובל בארץ, ולא הסתיימה עם המנוסה המבוהלת של ברק וגם לא עם הישגיו האדירים של צבאנו במלחמת לבנון 2), בקרב על שדרות ועוד מעט בקרב על אשקלון, על אשדוד ... ונגיע ח"ו גם לקרבות על יבנה ועל רחובות.
מדובר בארגון כושל, לקוי, מסואב, שכבר הרבה שנים אינו מספק הגנה למדינת ישראל, אלא מסכן בביצועיו הגרועים את עצם קיומה.
בזכותו ברחנו מעזה, מלבנון, משדרות ומכל מקום. ביצועיו הכושלים של צבאנו המפורק משמשים עילה טובה למנהיגים מחורבנים להיכנע בכל הזדמנות, ליזום נסיגות, ולהתקפל.
אכן, בנימה אובייקטיווית, יש לצבאנו שני תחומי הצטיינות: הטרדה מינית של חיילותיו וביזוי כבוד האדם של חייליו. אם אינך מאמין, הקשב מדי פעם לכרמלה מנשה ...
אני בומבסטי. אך לא תוכל לטאטא אל מתחת לשולחן את תרבות השכול והכישלון, את אלפי הקברים בבתי-העלמין הצבאיים, שרובם ככולם נבעו מאי-לימוד המלחמות ומאי-הפקת לקחי מלחמה. ומה עם הזלזול בערכים, ביהדות ובכל עיקרון אפשרי?
ואכן כמעט שכחתי את פשע המלחמה, שהצבא הצליח לבצע (סוף כל סוף מצליח לו משהו - פרט לעושק תקציב המדינה לתנאי השירות של אנשי הקבע) ברגישות ובנחישות ביהודים המסכנים, שישבו בחבל קטיף.
כמה גיבורים היו קלגסינו כשהחריבו חבל פורח, שישבו בו יהודים משך שנות דור.
כמה נהדרים היו מפקדיהם (למשל, דן הראל וגיא צור). חבל שלא הראו אותה הנחישות כעבור כשנה במלחמתם בחיזבאללה. כנראה, הם טובים רק לראיונות בטלוויזיה ולגירוש יהודים, שסירבו בטיפשותם (או בתמימותם) להתנגד לפשע המלחמה, שביצעו בהם.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
אביתר בן-צדף
|
|
|
