|
|
|
|
המאמר מתאר בבהירות מציאות עגומה,
היום כבר לא יכול שופט להיות בטוח, שמעשים תמוהים לא יחשפו, וחבל שאלשייך לא נוגעת בעיקר..
הנה היא שופטת מחוזית בצפון,
המקבלת לדון בעניינו של אדם מבוגר שהתאגיד גדול ומוכר בו עבד עשרות שנים, מנסה לגזול את כול זכויותיו בניגוד ברור לכול חוק, דורסנות עבריינית של ממש,
את עינוי הדין הפרוע שהוא עובר רק נזכיר כי הוא משני כאן,
לעניין עצמו הוא מגיש האיש לשופטת שני מסמכים, האחד חשוב,
השני חשוב יותר וקובע בהיותו המסמך העיקרי,
מעיינת בהם השופטת שממילא באה לא מוכנה, מרימה מבט לא ברור אל הנוכחים, ומסמנת אותם.. בדיעבד יסתבר שהיא מסמנת אותם באותו סימון …
שמא יאמר מישהו טעות סופר..? טל'ח …?
אלא שאז הוא מגיע לפסק הדין והנה יש התייחסות למסמך אחד בלבד,
השני זה החשוב מאוד, הקובע, זה שקיבל כאמור את אותו סימון שקיבל קודמו כלל לא מוזכר, היה כלא היה ..
ומשכך, ברור שהאיש מושלך משם, מוטלים עליו הוצאות עתק, ולא עוצרת השופטת המחוזית בפסק דינה, עד שהיא מרעיפה מילים חמות למייצגת התאגיד על דבריה הבהירים (וההיא בכלל לא דיברה..) ועוד אדם ומשפחתו באו לפת לחם, והשאלה לאיזה קטגוריה שייכת התנהלות כזו.. וממה היא נובעת – נשארת פתוחה באין אפילו גוף יעיל שיחקור בדבר.
האומנם חושבת אלשייך שמילים בארמית יכסו את הבושה על מעשים מכוערים בעברית של ימינו..?
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
רודמן
|
|
|
