|
|
|
|
מאמרו של הרב רוטנברג בהיר, ממוקד וראוי עד מאוד. הפנייה לנוסייבה מוצדקת לחלוטין, ובמסגרתה אין ברירה אלא להדגיש את הסימטריה הנדרשת בין ההכרה במדינת הלאום הפלסטינית לבין ההכרה במדינת הלאום של העם היהודי.
עם זאת, כשאנו מסתכלים פנימה, אל תוך ביתנו, אנו יכולים להבין היטב את הרתיעה הפלסטינית מהכרה כזו, ולא רק באותו מובן - נכון - שהרב רוטנברג הצביע עליו. צודק רוטנברג שאין זה עניינו של נוסייבה לנסות לרכב על ההתכתשויות בתוך המחנה היהודי בדבר משמעות המרכיב היהודי בזהותה של ישראל. אבל אחרי שישים ושלוש שנות קיומה של המדינה, צריך לומר ביושר שהפירוש שנתנו ליהודיות זו, בכל הנוגע לפלסטינים אזרחי ישראל, מוכרח להניא אותם מלהסכים לנוסחה זו. עשינו הכול כדי להפלות, להדיר ולנכר את הציבור שהיה יכול להיות ההכוחה הטובה ביותר לתזה הראויה של הרב רוטנברג - שקיומה של מדינה יהודית, לצד מדינה פלסטינית, טוב גם לערבים. על מי שמאמין, כמוני וכמו הרב רוטנברג, שצריך שמדינת ישראל תמשיך להיות בית לאומי לעם היהודי, מוטלת - לאור היסטוריה עגומה זו - חובת ההוכחה שמדינה כזו יכולה בה בעת להיות גם מדינת כל אזרחיה. עוד ארוכה הדרך עד שנוכל לומר לעצמנו שעמדנו בחובת הוכחה זו.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
הרב יהוידע עמיר
|
|
|
