|
|
|
|
אני לא חושב "שהקצף" שיצא בכתבי המגיבים מוצדק. הטענות נגדו אינן ממין הענין. לטעמי, ( ובאופן אישי הוא ממש לא לטעמי)אך בכתבה, הוא ניסה לתאר מצב עובדתי של מלחמות בין תקשורתיות. לא התרשמתי דווקא מהניסיון לקבוע עמדה אלא "להרגיע" אותנו - שמלחמות מהסוג הזה היו מאז ומעולם.
אני מגיב אליך, מכיוון שאתה ניסית להתייחס לעובדות. היינו, למצב העובדתי של המידרג:" רמט"כל כפוף לשר ואין שיוויון ביניהם, וכל ניסיון של "פרימת המסגרת" בענין זה נושא אופי מרדני או מהפכני. אין ספק שזו פרשה קשה ואני בטוח שהיא לא תתברר, לא בפני שופט כשופט רוזן ואל בפני אף אחד אחר, לא רק מפני שויינשטיין עצלן או גורר רגליים בכוונה ( על מנת למסמס את הענין, או אולי הוא עצמו צד? או אולי הוא "קושר" את החמור עבור מישהו אחר?... אין לדעת)אלא מפני שעסקינן בגופים ובחומר הרגיש ביותר בחיי המדינה. מה שאולי יועמד לדיון יהיה: "זיוף" בהתנהגות הנורמטיבית. אבל יש לי ספק רב אם הרפז ( אפילו אם זייף את המסמך) לא יועמד לדין ולא האחרים. באופן בסיסי, חבל לי על גלנט, וחבל לי על עם ישראל שהפסיד אותו כמפקד, אם כי נראה לכל, שבני גנץ היה "התרופה" הנכונה במצב הענינים שהיה באותה עת ונשמר גם היום.
כעיקרון, ניתן לסכם, שלאנשי התקשורת יש אגו יותר גדול מאשר לפוליטיקאים ( לא משנה אם הם עשירים אם לאו), שיש להם פחות "הוכחות" שעשו משהו לטובת עם ישראל, שאינם חייבים בדין וחשבון אם הם מדווחים מהשטח, מהרהורי לבם, מעומק המיקלדת בשולחנם, או ממקורות לא מדוייקים, שהם נכשלים ומכשילים פעם אחר פעם את הציבור ואולי גם את מנהיגיו, והם תמיד מסיימים כל פרשה במילים המכובסות "התקשורת צריכה לעשות חשבון נפש".. ובזה הם פוטרים עצמם מאחריות מכתיבה ממדוייקת ומהתנהגות מוסרית, ונכנסים לקלחות חדשות באותה עוצמה - לא מדוייקת, פטפטנית, אגואיסטית וחסרת אחריות.
מנקודת ראותי: הם מבחילים. (ושוב: לא כולם באורח אישי, אבל ככלל זה הרושם שמתקבל מההתנהגות באורח כללי)
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
akdib
|
|
|
