News1 גאים להציג
מבקרים ייחודיים (Unique Visitors):
אתר - 107,589  סלולר - 358,334
   |   15:07:40
דלג
  דרור אידר  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
בחירה נכונה של ארונות ילדים ונוער
כתיבת המומחים
מה הכי חשוב לשקול לפני שרוכשים דירה?
הם רודפים מי שמבקר את דעותיהם
פרופ' אברהם דיסקין מהאוניברסיטה העברית, מומחה עולמי למדע המדינה, מודאג מן ההטיה האנטי-ציונית באקדמיה בישראל, ויוצא נגד המרצים שקוראים לחרם אקדמי על ישראל דיסקין, שביקש להקים מדינה פלשתינית כבר ב-1967 תמך בהסכמי אוסלו אבל התריע על 50 שנות טרור, מבהיר: "אני יונה עוד קודם לרבים בשמאל, אבל לצערי אני לא יכול לחשוב על מחיר שיוכל להביא שלום אמת" ראיון עם איש חזון
22/07/2010  |   דרור אידר   |   מאמרים   |   ישראלי-ערבי   |   תגובות
הטיה אנטי-ציונית במוסדות האקדמיה הישראליים [צילום: AP]

דיסקין על עצומת המרצים:
"זו נראית לי עצומה מוזרה. קשה להבין כיצד אנשים שבמודע ושלא במודע רדפו בעצמם אנשים אחרים במשך שנים רבות בשל דעותיהם - נזעקים כעת כשמישהו אחר מבקר את דעותיהם"

256 הצדיקים
מנחם רהט
רק 256 צדיקים נמצאו באקדמיה, שחתמו על עצומה הקוראת למרצים באוניברסיטאות לחדול מפעילותם להטלת חרם בינלאומי על מדינת ישראל * הכנסת ושר החינוך מבטיחים לפעול נגד יוזמי חרמות על מדינתם ואוניברסיטאותיה * לאן נעלם היושר האינטלקטואלי
לרשימה המלאה

▪  ▪  ▪
"בסופו של דבר", מפטיר פרופ' אברהם דיסקין, "הנסיבות עושות את שלהן. אני לא חושב שמה שהיה הוא שיהיה. אנשים רבים, שחשבו שהשלום נמצא מעבר לפינה וכל שצריך לעשות הוא לשלם את מחירו, אינם חושבים כך כעת. אומנם העניין השבטי קיים אבל אנשים ערים למציאות. מה שמשתנה תלוי גם בשאלת המנהיגות - הן ביכולת האישית, הן ברמה האינטלקטואלית והן ברמת הנסיבות ההיסטוריות".

דיסקין, פרופסור בעל שם עולמי למדע המדינה ומרצה מבוקש ואהוד. אין חוקר במדע המדינה באוניברסיטה העברית שמגיע לכמות ואיכות פרסומיו של דיסקין. לפני כמה שנים הציע פרופ' אנגלי בשם סימון היקס נוסחה משוקללת לדירוג המחלקות למדעי המדינה בעולם, בהתבסס על פרסום מחקרים של חברי כל מחלקה בכתבי העת היוקרתיים בעולם ומידת השפעתם על השיח האקדמי. לפי הטבלה של היקס נמצאת המחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית במקום ה-61. אם נוציא את פרופ' דיסקין ואת פרסומיו הרבים מהמחלקה ונשקלל אותה שוב, תרד המחלקה כ-100 מקומות בדירוג העולמי.

ועם זאת, דיסקין פורש מהאוניברסיטה העברית בגיל 63 בלי לקבל את הדרגה האחרונה, למרות שלפי כל קריטריון אובייקטיבי היא הגיעה לו מזמן. האמת היא שדיסקין לא מקטר. להפך, הוא מדגיש: "שפר עליי גורלי להיות חבר באוניברסיטה העברית. היו לי שם חיים נפלאים".

אנחנו יושבים בבית-קפה ירושלמי ומגיעות חדשות ממשפטו של צחי הנגבי בנושא המינויים הפוליטיים. ההשוואה למערכת האקדמית היא בלתי נמנעת, בעיקר על-רקע עצומת המרצים שתקפה את גדעון סער והאשימה אותו ברדיפה פוליטית, רק בשל העובדה שסער ביקש לטפל במרצים ישראלים שדחפו לחרם אקדמי על ישראל.

"יש בעצומה הזאת הרבה צביעות, נוכח מה שידוע לי על מקרתיזם וסתימת פיות באקדמיה. זו נראית לי עצומה מוזרה. קשה להבין כיצד אנשים שבמודע ושלא במודע רדפו בעצמם אנשים אחרים במשך שנים רבות בשל דעותיהם - נזעקים כעת כשמישהו אחר מבקר את דעותיהם וקורא לצעדים מעשיים רק כלפי אלה שבעצם כורתים את הענף שעליו כל האקדמיה הישראלית יושבת".

אוסלו עם חמישים שנות טרור
הסכם אוסלו [צילום: לע"מ]

"תמכתי באוסלו אבל כתבתי ואמרתי - אוסלו יבוא עם חמישים שנות טרור. צריך להיות ערים לזה"

ב-1984 ישב דיסקין במטה הבחירות של מפלגת ה"המערך" ושימש בהתנדבות יועץ אסטרטגי ואחראי על הסקרים. באחת הפעמים נכנסו אליו לחדר חיים רמון ויוסי ביילין, שניהם עוד לא היו חברי כנסת, והציעו לו להצטרף למפלגה. דיסקין סירב ואמר שאינו מתאים למפלגת העבודה: "אני יותר מדי יונה ויותר מדי נץ בשבילכם". לתמיהתם הוסיף שהוא יונה משום שעוד ב-1967 תמך בהקמת מדינה פלשתינית, אבל הוא נץ משום שאינו מאמין שיש סיכוי לשלום אמת בדורנו.

ובכל זאת תמכת באוסלו, אני אומר. אכן, הוא משיב, "תמכתי באוסלו אבל כתבתי ואמרתי - אוסלו יבוא עם חמישים שנות טרור. צריך להיות ערים לזה. העולם לעתים נראה כה ורוד שאתה עוצם את העיניים. זה לא עניין של ערכים אלא האם אתה מוכן לראות נכוחה".

מדוע תמכת באוסלו, אני שואל. "חשבתי אז על הקווים האדומים", הוא עונה. "אמרתי שאם נלך בדעה צלולה ונשמור על הקווים האדומים שבלעדיהם אין קיום - ברוח תוכנית אלון - אז אומנם יוקז דם אבל יהיו לנו רווחים - בעניין הדמוגרפי, מבחינת מעמדנו בעולם, בהקלה על הפלשתינים וגם בפתרון בעיית הפליטים".

"כדאי להזכיר", הוא נרעש לרגע, "באוסלו הקמנו את אש"ף לתחייה. לאחר קריסת הגוש הקומוניסטי ותמיכתו בסדאם חוסיין ערפאת איבד את תמיכת העולם כולל המשטרים הערביים. בהכירי את האיש ואת אופי הסכסוך, אמרתי אז שזה יבוא עם חמישים שנות טרור, אבל יש סיכוי קטן בתנאי שנעמוד על הקווים האדומים וכמובן נטרח להחזיק כל הזמן את הקלפים בידינו. ומה עשו דבר ראשון - נתנו לו נשק... העדיפו לעצום את העיניים. במשרד החוץ הפסיקו כבר אז לחלק את האמנה הפלשתינית כחומר הסברה".

לחפש את שיווי המשקל

"נאום בר-אילן הציב קווים אדומים שהם נכונים, ואפילו נדיבים. זה לא בלתי סביר לתבוע את סוף הסכסוך, וכן להטיל הגבלות על היכולת הצבאית של המדינה הפלשתינית"

חבורה של אנשי עסקים אסיאתיים חולפת על פנינו ונעצרת לפני אישה חרדית עטופת חלוק פרחוני המובילה עגלת תינוק לפניה. דיסקין מסתכל על הסיטואציה הצבעונית ומהרהר בקול: "אחד הדברים שלמדתי מתורת המשחקים היא שלעיתים קרובות אין פתרון לבעיות חברתיות ופוליטיות מסוימות ולכן במישור המעשי, צריך לנסות למצוא שיווי משקל אופטימלי. הגישה השלטת של רוב האנשים שאתה מדבר איתם היא שיש להם פתרון. זו גישה אמוציונלית".

אז מה המסקנה שלך, אני שואל. "לא בהכרח מלחמת חורמה. אלא שבכל רגע נתון צריך לחפש את נקודת שיווי המשקל שבה שני הצדדים יסבלו מה שפחות - בהווה ובעתיד. גם הערבים. אני לא זר לסבל של הערבים והפלשתינים. אבל אני יודע מהיכן הוא נובע ואני מעוניין לצמצם אותו. אינני שוחר מלחמה אלא שואף לצמצם את החיכוך הנובע מהאמונה השגויה שיש סיכוי להשמדת ישראל. המציאות וההיסטוריה מוכיחות שאם לא נישען על חרבנו לא נתקיים - לצערי הרב. הלוואי שהייתי טועה, אבל המציאות תמיד באה וטופחת על פנינו.

"להיות רציונלי בתורת המשחקים זה למקסם את התועלת שלך, אבל בתועלת יכולים להיות מרכיבים אמוציונליים וערכיים. מבחינת הערכים שלי, התועלת היא שלא תהיה שפיכות דמים לשווא - של יהודים וערבים. להוותנו, הכוונה להשמידנו לא נפסקה והיא גוברת. האמצעים השתכללו. וגם העיוורון הפנימי הולך וגובר".

מולנו מתיישבים חייל תמיר וצעירה יפה. כמעט שאינם מדברים. הם לא צריכים. המבטים ביניהם אומרים הכל. דיסקין יושב בגבו אליהם אבל דומה שהוא ער לדרמה הקטנה מאחוריו.

מה אתה חושב על נאום בר-אילן, אני שואל. "נאום בר-אילן הציב קווים אדומים שהם נכונים, ואפילו נדיבים. זה לא בלתי סביר לתבוע את סוף הסכסוך, וכן להטיל הגבלות על היכולת הצבאית של המדינה הפלשתינית. נחוצה גם הסימטריה של הכרה בישראל כמדינה יהודית. אלה קווים שפעם גם הגישה היונית הקיצונית ביותר הייתה עומדת עליה. אפילו יעקב חזן התנגד בתקיפות למדינה פלשתינית. אני חושב שהוויכוח הטריטוריאלי הוא הפחות בעייתי. העניין הקשה יותר הוא ההכרה במדינה יהודית וקבלת התפיסה שיש צורך בסוף הסכסוך. אף אחד בעולם הערבי - כולל חברי כנסת ערביים - לא מוכן להכיר בזה. כלומר אין לגיטימציה לקיומנו ואנו חוזרים לסירובים לתוכניות החלוקה בטרם המדינה וללאווים של חרטום".

לפני שהוא קם מהשולחן, מספר דיסקין שמשפחתו הגיעה לירושלים במאה ה-19. "ראה איך התחלנו והיכן אנו נמצאים עכשיו" הוא אומר, "בפרספקטיבה כזאת, אפשר בהחלט להיות אופטימיים".

נץ ויונה בכפיפה אחת
רה"מ לוי אשכול [צילום: לע"מ]

"אינני מאמין שייתכן פתרון מדיני כלשהו בדורנו. אני איש תורת המשחקים ויודע שיש סיטואציות שהמו"מ בהן מיותר. למשל במצב של קונפליקט מוחלט אין טעם בקומוניקציה ובהסכמים"

אני שואל מה הוא אומר על הביקורת החריפה נגד הדוח של תנועת "אם תרצו" בנוגע להטיה האנטי-ציונית באקדמיה הישראלית, ודיסקין, ישיר כהרגלו, יורה: "הדוח של 'אם תרצו' מצביע לצערי על תופעה אמיתית. יש לי השגות מתודולוגיות על המחקר, אבל אין ספק שמדובר בתופעה קיימת".

אני מבקש מדיסקין לפרט, והוא מוסיף: "לכל אחד מאתנו יש נטיות בעניינים ציבוריים, תחושות שהן דיכוטומיות. כמו של אוהד כדורגל - במי אתה תומך, הלנו אתה אם לצרינו. זו תופעה פרימיטיבית, קמאית, אבל היא מאפיינת גם אנשים אינטליגנטים. חלק מהחתומים על העצומה הם נאורים ומבינים את הבעיה הקיומית - אבל כשאתה נמצא תחת מתקפה בלתי צפויה של האנשים מהצד השני, שגם השלטון לצדם, והם שואלים שאלות נוקבות - התחושה היא שהמושכות נשמטות מידיך, והתגובה האינסטינקטיבית היא של שבט שמתכנס פנימה ומתגונן, גם במחיר של כחש עצמי".

מדוע הערימו מכשולים על קידומך באקדמיה, אני שואל, ודיסקין משיב שהוא לא רואה הסבר פשוט. "אולי החיסרון העיקרי זה שאני אומר מה שאני חושב. לעיתים קרובות אני חושש שאני אומר דברים לא נעימים, וכשהחריגה היא מה'בון טון' הפוליטי, התוצאה עלולה להיות קטלנית".

"תבין", הוא מישיר מבט, "עוד ב-68', כסטודנט צעיר שאלתי את ראש הממשלה דאז, לוי אשכול, מדוע לא מקימים מדינה פלשתינית, הרי זה יכול היה לפתור את בעיית הפליטים וכולי. כך שאני יונה עוד קודם לרבים בשמאל הישראלי. אבל לצערי הרב, בכאב לב, אני לא יכול לחשוב על מחיר שיוכל להביא שלום אמת, ואני מוכן לשלם כמעט כל מחיר - למעט השמדת היהודים והמדינה".

"אבל אני גם נץ", הוא מוסיף מיד, "משום שאינני מאמין שייתכן פתרון מדיני כלשהו בדורנו. אני איש תורת המשחקים ויודע שיש סיטואציות שהמו"מ בהן מיותר. למשל במצב של קונפליקט מוחלט אין טעם בקומוניקציה ובהסכמים. ואז כל אחד עושה מה שהוא חושב לנכון. לצערי הרב הסכסוך בינינו לפלשתינים יש בו אלמנטים של קונפליקט מוחלט. עצם הדרישה לטיהור המדינה הפלשתינית מיהודים בצד אי-הנכונות הטוטאלית להכיר בישראל כמדינה יהודית מוכיחה את עומק הבעיה וחוזרת לעמדות הסירוב הידועות".

"נחשוב על משחק כדורגל", הוא מביא דוגמה אקטואלית, "הולנד וספרד נפגשות למשחק - אין להן על מה לדבר, ובטח שאין טעם לחתום על חוזה. יש כאן קונפליקט מוחלט שבו צד אחד מכריע את השני. עם זאת, כמו בכדורגל, במישורים אחרים ייתכנו אינטרסים משותפים וכאלו יש גם לנו ולרבים בעולם הערבי".

מה אתה מבין במושג "שלום אמת", אני שואל, ודיסקין משיב: "שהצד השני יוותר בכנות על כוונות ההשמדה. לא שיהיה ציוני, אלא שיהיה ברור לנו שהוא לא רוצה להשמיד אותנו. ביבי (נתניהו) בחוכמה והציב מבחן - רק תגידו, לא נבחן כליות ולב, אבל תגידו שזה סוף הסכסוך ואתם מכירים במדינה יהודית. אז אפילו מובראק שהוא בעל אינטרס גדול כאן - אומר שהדרישה להכיר בישראל כבמדינה יהודית מהווה בעיה. אז מה, נשב ונעצום עיניים ונאמר נעלה עוד קרבן? אני לא בעד העלאת קרבנות שווא.

"תומס הובס אמר שאין צדק גדול יותר מקיום הסכמים, אבל אנחנו במזרח התיכון. וההיסטוריה של האזור מראה שמה שאומרים זה לא מה שמתכוונים לעשות. זה היה עוד לפני מוחמד, ובטח שמאז עליית האיסלאם. ראה למשל את הסיפור של בני קורייש היהודים והפרת ההסכם איתם. זה חלק מהאתוס של האזור. אני לא מוכן לעצום עיניים".

מה ענה אשכול, אני שואל, ודיסקין מספר שאשכול החכם לא ענה לו בפומבי, אבל כשעבר לידו אמר לו: "הלוואי והיינו יכולים לעשות מה שאתה רוצה, יונגערמן".

פורסם בעיתון 'ישראל היום' (21.7.2010)
תאריך:  22/07/2010   |   עודכן:  22/07/2010
דרור אידר
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
הם רודפים מי שמבקר את דעותיהם
תגובות  [ 3 ] מוצגות  [ 3 ]  תפוס כינוי יחודי      לכל התגובות         כתוב תגובה 
כותרת ההודעה שם הכותב שעה    תאריך
1
שולמן יישלם
22/07/10 13:19
2
שם
22/07/10 16:33
3
גיזמו בון
22/07/10 17:01
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
"כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ, והִשְחַתֶם ועשיתם פסל תמונת כל, ועשיתם הרע בעיני ה' אלקיך להכעיסו". כך פותחת התורה בפרשת השבוע, פרשת "ואתחנן", את הפרשייה העוסקת בגלות ובגאולה, פרשייה אותנו כבר קראנו השבוע, בתשעה באב.
22/07/2010  |  איתמר לוין  |   מאמרים
הם צעירים ויפים, זקופי קומה, קצוצי בלורית, חייכנים. הם מקרינים ביטחון עצמי, עוצמה, ידע, כסף. הם לבושים היטב. הם יודעים את המלאכה והם כאן כדי להעביר את המתודה שלה, כדי לנסות לחשוף בפנינו – ההדיוטות – את הצופן הגנטי של הכסף, לפענח את רזיו הנסתרים, להבהירו, להנהירו, להנגישו. הם כאן כדי להגיד לנו כי גם אנחנו, שמעולם לא נגענו בעושר, מסוגלים להתעשר. שהעושר אינו בשמים, אלא כאן, על פני האדמה. אם רק נרצה. אם רק ננסה. אם נעז. אם נחשוב ונרגיש שגם אנחנו, "האזרחים הממוצעים" זכאים וראויים ליהנות מפירות העושר. (יום יבוא וצג המחשב יאפשר לא רק לראות ולשמוע את האנשים שמרצים הרצאות מלומדות ומחכימות כל-כך, אלא גם להריח את האפטר שייב היוקרתי שלהם).
22/07/2010  |  אברהם שרון  |   מאמרים
אם בודקים היטב, זה עניין חמקמק ולא חד-משמעי. פסק הדין של צחי הנגבי, שהורשע בעדות שקר, עורר תגובות קשות. אצלי הוא עורר הרהורים ובסופו של דבר - אין לי מסקנה. רק התלבטות.
22/07/2010  |  יאיר דקל  |   מאמרים
מחמוד עבאס מחזק את מעמדו בפת"ח ומחשק את עמדותיו לקראת הדיונים על חידוש המשא-ומתן הישיר עם ישראל בליגה הערבית ומול ממשל אובאמה.
22/07/2010  |  יוני בן-מנחם  |   מאמרים
תערוכת דייוויד לה שאפל שתפתח השבוע במוזיאון ת"א, מביאה אלינו את אחד האמנים-צלמים היותר ייחודים בדורנו. קונטרוברסלי למי שלא בדיוק אמון על תולדות האמנות, וגאון בעיני אמנים ואנשי רוח.
22/07/2010  |  עליס בליטנטל  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
יעקב קורי
יעקב קורי
יש לנו בעיה, כי את עיקר התעמולה הארסית נגדנו עושים בכישרון רב יהודים וישראלים, הרבה יותר טוב מהפלשתינים, האנטישמים ו-BDS
רפי לאופרט
רפי לאופרט
הבחירות החמישיות בדרך. עבור מספר דמויות בממשלה הנוכחית ובראשן בנט, שאלת השאלות היא אם בחירות אלה הן אתנחתה או סוף הדרך. פוטנציאלית ועניינית הוא בעיני הפוליטיקאי המתאים ביותר להוליך...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1 |   |  עריסת תינוק ניידת |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר |  NEWS1 |  חדשות |  אקטואליה |  תחקירים |  משפט |  כלכלה |  בריאות |  פנאי |  ספורט |  הייטק |  תיירות |  אנשים |  נדל"ן |  ביטוח |  פרסום |  רכב |  דת  |  מסורת |  תרבות |  צרכנות |  אוכל |  אינטרנט |  מחשבים |  חינוך |  מגזין |  הודעות לעיתונות |  חדשות ברשת |  בלוגרים ברשת |  הודעות ברשת |  מועדון + |  אישים |  פירמות |  מגשרים |  מוסדות |  אתרים |  עורכי דין |  רואי חשבון |  כסף |  יועצים |  אדריכלים |  שמאים |  רופאים |  שופטים |  זירת המומחים | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il