מדינת ישראל

 

 

 

 

 

פסק דין

 

1. בפניי שלוש תביעות שהדיון בן אוחד ועניינן דרישת פיצוי בגין עגמת נפש והוצאות שנגרמו לתובעים שהתארחו במלון שלום פלאזה אילת, המנוהל ע"י הנתבעת 1 שמנהלה ובעליה הוא הנתבע 2, בחג הפסח בשנה שעברה.

 

2. התובעים בתביעות השונות אינם מכירים זה את זה וכל אחד מהם התארח עם בני משפחה באופן נפרד בחג הפסח שנת תשס"ח מהימים 21 או 22 לאפריל 2005 ועד ל- 25 בחודש זה.      

 

בפי כל התובעים טענות קשות כלפי אירוח לקוי, אשר כלל ריחוק רב של החניה מהמלון, שאיננו מתחשב באילוצי תנועה של אורחים קשישים, העדר סיוע של צוות בהובלת והעלאת מזוודות, מחסור במגבות נקיות ועוד.

 

אך כל אלו כאין וכאפס לעומת עיקר הטרוניה והיא אכזבה רבה מערב חג הפסח ליל הסדר עצמו, שלקראת עריכתו המסודרת הזמינו כולם אירוח במלון של 4 כוכבים באילת ולקראתו התכוננו מבעוד מועד ובציפיה רבה.

 

טענו הם לאכזבה, הפסדים ועוגמת נפש רבה מהקורות באותו ליל סדר וטענותיהם אלה עומדות במרכז התביעה.

3.         אין מחלוקת כי במהלך ארוחת וטכס ליל הסדר שנערך במלון בנוכחות של כשלוש              מאות אנשים, נגרמו תקלות רבות וקשות.

 

תקלות אלה, על פי ראיות שנשמעו, כללו את העובדה שמקומות שיועדו וסומנו מלכתחילה לאורחים היו תפוסים עלי ידי אחרים, סידורם של האורחים מחדש במקומות חילופיים ארך זמן רב והיה כרוך באי נוחות רבה, מספר המשתתפים בסדר עלה בעשרות על אלו שלהם נערך המקום מלכתחילה, באופן שחייב עריכת שולחנות תוך כדי הסדר עצמו ובמקומות מאולתרים.

את דברי הרב כמעט ולא שמעו ברחבי האולם, שלא היה אלא איזור של שני מפלסים בקומה המקלט, שכן קבוצה אחרת לא של אורחי המלון, התארחה בחדר האוכל המסודר. הארוחה התעכבה והציפייה לה התארכה מעבר לכל זמן סביר.

 

אם לא די בכל אלו, אזי הוכח כי היה חוסר סדר משווע במטבח ובהגשה, ואולי אף חוסר במזון, שהביא לכך שחלק מהאורחים לא קיבלו כלל את ארוחת הסדר ואחרים קיבלו אך מעט מהסעודה תוך שהאורחים "בוזזים" בלחצם ורעבונם את המטבח, תוך שמנכ"ל המלון עצמו עובד במטבח כדי לסייע בהפקת מנות לאורחים, תוך שמדריך קבוצת תיירים הפך למוציא ולמביא במטבח הכל על מנת לדאוג אך ורק לבני הקבוצה שהדריך (שהתובעים לא נמנו עליה) וברחבי האולם הסתובבו מלצרים, עובדים ואורחים חסרי אונים.

 

4. התובע בת.ק. 1432/05 (להלן: "מר טרבולוס"), הנו מסעדן מירושלים שגילו באותה עת

       היה 81 שנה. מר טרבולוס רצה להרשים את בנו שהגיע מחו"ל, את בתו ונכדתו ולכן

שכר שני חדרים במלון ל- 4 ימים. מר טרבולוס העיד אודות הליקויים השונים באירוח

השוטף ולגבי ליל הסדר העיד כי המקומות שנרשמו לו מלכתחילה נתפסו על ידי

אחרים, כי עברו             משולחן לשולחן תוך שביקשו לפצלם, כי האוכל לא  הגיע לשולחן. כן

טען כי לא היו הגדות של פסח, חסר היה סכו"ם, הברכות לא נשמעו וכי שתה קצת מרק

ואכל חתיכת חציל, הכל תוך צעקות ותקיפות.

 

מר טרבולוס אף העיד כי כשיצאו אחר כך ללובי מצאו שם את המנכ"ל, הנתבע 2,

שהשיב לאורחים כי הוא הבעלים ומי שלא מוצא חן בעיניו יכול לקפוץ לו ולהסתלק.

 

מר טרבולוס העיד כי פיצה את נכדתו ובנו בגין ה"אירוח" וכן העיד כי שילם עבור

האירוח המלא סך 4,140 ש"ח.

 

כן העידה התובעת בתיק 1433/05 (להלן: "הגב' לרנר") לפי עדותה עלתה כ-17 שנה

לפני כן ממוסקווה, שם לא חגגה פסח ומאז התארחה בדרך כלל בבתי אחרים ובעת

הרלבנטית החליטה להתארח במלון עם בן זוגה ובתה כדי להראות לה "מה זה סדר

פסח". העדה העידה אודות הזנחות ותקלות במלון אך גם העידה כי הבליגה מתוך צפייה

לליל הסדר.

 

הנכדה העידה על המתנה רבה, דחיפות, שולחן שהוזמן אך היה תפוס, המתנה נוספת, ישיבה ליד שולחן שחסרו בו כלים לחלק מהסועדים, אי יכולת לשמוע את הברכות, המתנה ממושכת לאוכל עד כדי רעב של הילדה באופן שחייב לחפש מקום חילופי לסעודה.

 

לכן עזבה עם בני ביתה את המקום ובלובי פגשה את סמנכ"ל המלון.

 

הלה הסביר לה כי הגיעו 300 איש במקום 250 והזמין אותה לאכול             מחוץ למלון. כך

אמנם עשתה אך אז גילתה, לחרדתה, כי רק מסעדות לא כשרות זמינות ונאלצה לאכול

עם בני לוויתה סטייקים וצ'יפס במסעדה לא כשרה.

 

לטענתה, המלון השיב לה את עלות הארוחה.

 

לפי תביעתה, שילמה בגין האירוח סך 2,500 ש"ח.

 

התובע בתיק 1434/05 (להלן: "מר בן הרוש")  שהנו אדם מבוגר וסובל ממחלות, הגיע         למלון עם חמתו הנכה בת ה-80, אשתו ושלושת ילדיו.

 

גם בפיו תלונות לגבי מרחק החניה, מצב החדרים ועוד. את ליל הסדר תיאר כך: המתנה      ארוכה, שולחן שהוזמן תפוס, אנדרלמוסיה, המתנה נוספת, "חסד" שעשה עמו מדריך         קבוצה שהושיב אותו לשולחן בו ישבו חברי אותה קבוצה, העדר הגדה, סכו"ם ועוד,     חוסר ניכר באוכל, אנשים לוקחים אוכל ישירות מהמטבח, לטענתו קיבל מרק וצלחת       חצילים ממולאים והרגיש "גרוע מבית תמחוי".

 

לטענתו, לא יכול היה לאכול בחוץ כי הוא ובני משפחתו שומרי כשרות ולכן עלו כולם           רעבים ואכלו פיצוחים ועוגיות. לאחר כל אלה, חיפש את המנכ"ל ולאחר שפגש בו

כשהוא שותה יין בלובי ובא בטענות, זכה לגידופים ועוד.

 

לטענתו הוא וחמתו לא ישנו כל הלילה ונאלצו להמשיך לשהות במלון בשל החג.

 

לטענתו שילם 7,800 ש"ח עבור האירוח לו ולבני משפחתו.

 

נשמעו אף עדויות נוספות שמהן נלמד כבר נרשם לעיל. חלקן עדויות מגמתיות אך גם

מהן השתמע שאת הקבוצה שהנהיג מדריך (ולכן חבריה אכלו ארוחה מלאה) פיצה

המלון ואחר כך אף "סגר" המדריך חשבון עם הנתבע 2.

 

5. דומה כי אין צורך לנמק מדוע כל שתואר לעיל מהווה הפרה בוטה של חובות האירוח של המלון.

 

שוכנעתי כי הנתבעים ספק הציגו מצגי שווא לגבי אפשרותם לארח וספק התרשלו בכשלונם לארח, אך מכל מקום גרמו בפעולותיהם הנזקיות לנזק של ממש לכל התובעים (וכנראה גם לאחרים).

 

שוכנעתי כי לא רק שעשו כן, אלא שאף התנערו מחובתם לפצות את התובעים, להרגיעם ולרצותם ובכך גרמו לנזקים נוספים לתובעים.

 

הנתבעת 1 בוודאי חבה בגין כל אלה ושוכנעתי כי כך גם הנתבע 2, שבאופן אישי היה אחראי לניהול וארגון האירוח במלון ואשר לא הוכיח כלל כי עשה מאמץ מינימלי לאפשר עמידה בהתחייבויות המלון ולמניעת סבל לאורחיו (עם כל הכבוד לכך שבאופן אישי נחלץ לעזרה במטבח).

 

שוכנעתי כי מפח הנפש שנגרם לתובעים היה גדול וקשה מנשוא.

שוכנעתי  כי אף היה כזה, שלו נדרשו לבחור מלכתחילה יציאה לנופש בתנאים אלה או ביטול הנופש היו נשארים בביתם וחוסכים כספים. אף שוכנעתי כי לו הוצע להם מלוא האירוח בתנאים אלה ללא תשלום, היו דוחים הצעה זו.

 

שוכנעתי עוד כי התובעים סבלו אכזבה, בושה מפני בני משפחתם, רעב ואי נוחות וכי כל אלו מחייבים פיצוי ראוי.

 

סברתי עוד כי אלו העוסקים במתן שירותי נופש ראוי כי ישימו נגד עיניהם את הנזק העצום העשוי להיגרם כתוצאה ממחדלים בשירותי הנופש ומפערים בין ציפיות לבין המציאות, אשר גורמים לעוגמת נפש ששיעורה עשוי לעלות הרבה על שווי הנופש עצמו.

 

6. לאחר שראיתי כל אלה, הערכתי את נזקיו של כל אחד מהתובעים במלוא עלות הנופש ששילם, וכן בפיצוי נוסף בסך 1,000 ש"ח.

 

7. לפיכך, הנני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים סכומים אלה:

לתובע בתיק 1432/05 סך של 4,140 ש"ח שישאו ה"ה וריבית כחוק מיום 01.05.2005 וכן 1,000 ש"ח שישאו ה"ה וריבית כחוק מהיום.

לתובעת בתיק 1433/05 סך 2,500 ש"ח שישאו ה"ה וריבית כחוק מיום 01.05.2005 וכן 750 ש"ח שישאו ה"ה וריבית כחוק מהיום.

לתובע בתיק 1434/05 סך 7,800 ש"ח שישאו ה"ה וריבית כחוק מיום 01.05.2005 וכן 1,000 ש"ח שישאו ה"ה וריבית כחוק מהיום.

הנתבעים ביחד ולחוד אף ישאו בהוצאות המשפט בסך 500 ש"ח לכל אחד מהתובעים וכן בהוצאות העדים כפי שנפסקו.

 

ניתן היום ב' באייר, תשס"ו (30 באפריל 2006).

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

 

001434/05תק 336 טליה אבינועם