בתי המשפט

 

 

 

 

פסק דין

 

בעקבות מודעה שפורסמה על ידי הנתבעת, בדבר מבצע של "50% הנחה על כל המוצרים", פנה התובע לרכוש משקפיים מהנתבעת.

 

לאחר בדיקת ראיה ובחירת מסגרת המשקפיים, נמסר לתובע כי המבצע אינו כולל עדשות "צייז", והתובע הופנה, בעניין זה, לכיתוב באותיות קטנות בשולי המודעה, שם נאמר: "המבצע מסתיים ב - 11.1.06, לא כולל עדשות מגע חד פעמיות, תמיסות אסילור וצייז".

התובע טען כי לא ראה את הכיתוב האמור טרם פנייתו לחנות הנתבעת ולמרות שלא הסכים למחיר שננקב, שילם "תחת מחאה", כדבריו, סך של 3,600 ₪, בעבור המשקפיים ולאחר מכן, ביקש להקפיא את ביצוע ההזמנה, עד להשלמת הבירור.

 

התובע תאר בתביעתו את השתלשלות האירועים לרבות פנייתו למועצה לצרכנות ופניית המועצה לצרכנות אל הנתבעת.

 

בתשובה לפניות התובע, הודיעה הנתבעת לתובע, במכתב מיום 15/1/06  כי "... כלקוח אשר נתן בנו אמון גם אם אין צדק בטענותיך" תינתן הנחה, בשיעור של 50% על מחיר המחירון של העדשות, המסתכם בסך של 3,162 ₪ לעדשה.

התובע דחה את הצעת הנתבעת וטען כי הינו זכאי להנחה בשיעור של 50%, ממחיר העדשות, כפי שהן נמכרות בחנויות הרשת.

הנתבעת מצידה, הודיעה לתובע, על נכונותה לבטל את העסקה ושלחה לו המחאה על סך 3,600 ₪, החזר הסכום ששולם, עבור המשקפיים.

התובע עתר בתביעתו לחייב את הנתבעת לספק את המשקפיים ולהשיב לו סך של 1,430 ₪, ששולמו, לטענתו, ביתר.

מעבר לצורך, יוזכר כי אין בסמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות, ליתן סעד של "צו עשה", אך איני נדרשת לעניין זה שכן התובע עתר, בשלב מאוחר יותר, לתיקון התביעה וציין כי היות ורכש משקפיים, בחנות אחרת ופרע את ההמחאה שנשלחה לו על ידי הנתבעת, הינו עותר לחייב את הנתבעת לפצותו בסך של 1,710 ₪, המגלם את ההפרש בין מחיר המשקפיים, כפי שצריך היה להיות, לטענתו, לאחר הנחה של 50%, למחיר ששילם בפועל.

 

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי טענות הצדדים, ראיתי לקבל את התביעה בחלקה.

 

אכן ראוי היה שהנתבעת תקפיד לציין במודעות הפרסום את תנאי המבצע, באופן ברור ומפורש.

פרוט התנאים והחריגים, באותיות קטנות, בצידי המודעה וללא כל הפניה בגוף המודעה, עלול להטעות ולגרום להטרחת צרכנים, לחנויות הנתבעת, כשאין הם מודעים לחריגים האמורים.

יחד עם זאת, יש לציין כי תנאי המבצע והעובדה שאין הוא כולל הנחה על עדשות צייז, הובאו  לידיעת התובע, טרם ביצוע העסקה ובנסיבות אלה, יכול היה התובע לבחור שלא לבצע העסקה וכי אז היה מסתכם נזקו, בטרחה שבהגעה לחנות הנתבעת בלבד.

 

כאמור, הנתבעת השיבה לתובע, במכתב מיום 15/1/06 כי הינה מוכנה לזכותו בהנחה של 50% על מחיר העדשות אלא שמחיר העדשות, כפי שננקב על ידה, במכתב הנ"ל, גבוה ממחירן על פי מחירון היצרן ועל פי הצעת מחיר שקיבל התובע, מהנתבעת עצמה, כמפורט בת/1.

על פי "מחירון לצרכן" שצורף על ידי התובע, מחיר עדשה, בתוספת ציפוי אנטי רפלקס, מסתכם בסך של 2,708 ₪ לעדשה (2384 ₪ + 324 ₪, כמפורט בנספח 14 לכתב התביעה המתוקן).

 

מאחר והנתבעת, הודיעה לתובע כי הינה מוכנה לזכותו, בהנחה בשיעור של 50%, מן הראוי היה שתעמוד בהתחייבותה. בעניין זה, לא הובא על ידי הנתבעת כל הסבר באשר למחירים המפורטים במכתבה מיום 15/1/06, על פיו עלות העדשה מסתכמת, בסך של 3,162 ש"ח ולא הוכח כי המחיר האמור, תואם את מחירון היבואן או למצער מעוגן במחירון פנימי של הנתבעת, מה שגם שמת/1, עולה כי מחיר העדשות אצל הנתבעת, נמוך מהנקוב במכתב האמור.

 

מאידך, מקובלת עלי טענת הנתבעת כי הנחה בשיעור של 50%, צריכה להיות מחושבת ממחיר המחירון והתובע אינו יכול לדרוש להנות מהנחות נוספות הניתנות בחנויות הנתבעת, ללא קשר למבצע, דוגמת הנחה לחברי קופת חולים או הנחה מסחרית המוענקת ללא קשר למבצע כלשהו שהרי אז מדובר בכפל הנחה.

 

לאור תשובת הנתבעת כי תוענק לתובע, הנחה בשיעור של 50%, על מחיר העסקה במלואו, לרבות העדשות, ובהתחשב במחיר העדשות, על פי "מחירון לצרכן", היה התובע זכאי לרכוש את המשקפיים, בעלות כוללת של 2,888 ₪ (2,708 ₪ בגין עדשות, לאחר 50% הנחה + 180 ₪ עבור המסגרת, לאחר 50% הנחה).

התובע נדרש כאמור, לשלם עבור המשקפיים, סך של 3,600 ₪, ואף לאחר ביטול העסקה, נשא בהוצאה בסך של 3,600 ₪, לרכישת משקפיים, בחנות אחרת. לפיכך ראיתי לזכות את התובע בפיצוי, בגובה הפרש המחירים האמור, המסתכם בסך של 712 ₪.

 

אשר להוצאות המשפט, ראיתי להתחשב בכך שתנאי המבצע, הובאו לידיעת התובע, טרם ביצוע העסקה. בנסיבות אלה, יכול היה התובע שלא לבצע את העסקה וכי אז, היה נזקו מסתכם כאמור, בטרחה שנגרמה לו בגין עצם הפנייה לנתבעת, בעקבות המודעה. התובע בחר לבצע את העסקה, לאחר שידע כי לטענת הנתבעת, אין הוא זכאי להנחה על מחיר העדשות וראיתי לחייב את הנתבעת, בפיצוי על בסיס הפרשי המחירים, מכוח התחייבותה המאוחרת יותר של הנתבעת, להעניק לתובע הנחה בשיעור 50%. בנסיבות אלה, לא ראיתי לעשות צו להוצאות, מעבר להחזר אגרה.

 

אשר על כן אני מחייבת את הנתבעת, לשלם לתובע, סך של 712 ₪ בצירוף החזר אגרה ובסך הכל סך של 799 ₪.

 

הסכום האמור ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

 

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום כ"ח בתמוז, תשס"ו (24 ביולי 2006) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.