בתי המשפט

 

 

פסק דין

 

1. בפני תביעה שהוגשה ביום 26.6.05 לתשלום סך של 404,722.29 ₪, בטענה שהנתבעת לא שילמה את יתרת התמורה החוזית עבור נכס מקרקעין שרכשה מהתובעת על פי הסכם ביניהם מיום 15.1.97.

 

2. בקדם המשפט שהתקיים ביום 30.1.06, הסכימו הצדדים שבית המשפט יכריע תחילה בטענת התיישנות שהועלתה על ידי הנתבעת, בעקבות סיכומים בכתב מטעם הצדדים.

 

3. לפי סעיפים 5 ו 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958, תביעה כספית מתיישנת כעבור 7 שנים מהמועד שבו נולדה עילת התביעה. לפי תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, על כתב תביעה לכלול את "העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, ואימתי נולדה". מכאן,  שעל התובעת היה להביא בכתב התביעה פרטים מהם ניתן ללמוד על המועד שבו נולדה עילת התובענה.

 

4. אלה העובדות העולות מכתב התביעה עליהן נסמכת התביעה:

א. ההסכם נכרת ביום 15.1.97.

ב. "הנתבעת לא שילמה לתובעת את מלוא התמורה בגין רכישת הנכס. תשלומים רבים נפרסו על ידי הנתבעת ללא כל אישור ו/או הסכמה של התובעת" (סעיף 3 לכתב התביעה).

ג. ביום 1.7.01 שלחה הנתבעת מכתב דרישה לתשלום החוב.

ד. "בשל יחסים טובים בין הצדדים, לא פעלה התובעת להגשת התובענה ושבה ודרשה את תשלום החוב ואולם הנתבעת התעלמה מדרישת התשלום." (סעיף 5 לכתב התביעה).

ה. ביום 15.3.05, נשלח לנתבעת מכתב התראה בו נדרשה להסדיר את יתרת החוב בתוך 14 יום. הנתבעת דחתה את הדרישה וסירבה לשלם. 

 

5. בנוסף, התביעה נסמכת על הנספחים לה, הכוללים העתק הסכם הרכישה, העתקי שני המכתבים מטעם הנתבעת המוזכרים בכתב התביעה ו"מצב חשבון" מפורט אשר צורף לכל אחד מהמכתבים. יצוין כי בהסכם הרכישה נקבע כי על הנתבעת היה לשלם  חלק מהתמורה בגין הנכס במעמד חתימת החוזה, ואת יתרת התמורה עד למועד "העמדת ההלוואה המובטחת לקונה ולא יאוחר ממועד גמר הבניה". (סעיף 13 ב. לחוזה).

בשני "מצבי החשבון" רשמה התובעת "פירוט התשלומים כפי שנקבעו בחוזה", שלפיהם  התשלום האחרון שנקבע על פי החוזה המקורי הינו ביום 30.6.97, ואילו תשלום נוסף עבור תוספות ושינויים היה אמור להיות משולם ביום 31.12.97. בהמשך "מצב החשבון", מפורטים התשלומים שביצעה הנתבעת, שהאחרון שבהם נעשה ביום 1.8.99.

 

6.   לטענת הנתבעת, מירוץ ההתיישנות חל, לכל המאוחר, ביום 30.6.97. מאחר וחלפו למעלה מ – 7 שנים מהמעד האמור ועד להגשת התביעה, התיישנה התביעה.

 

7. בסיכומיה, טוענת התובעת כי עילת התביעה  נולדה "ביום שבו הפרה הנתבעת את התחייבותה לתשלום הפרשי הצמדה לפריסת התשלומים  אותה כפתה על התובעת הר כגיגית, וזאת לבקשת הנתבעת עצמה ולדרישתה ביום 10.6.1999. (בפועל, שולמו השיקים רק החל מיום 1.9.97)" (סעיף 3 לסיכומים).

בהמשך, טוענת התובעת,

"ב- 1.7.97 נשלח לנתבעת מכתב, שהינו תוצאה של פגישה בין מנכ"ל התובעת לבין גזבר הנתבעת, לפיו הסכימה התובעת לפריסת מחיר הנכס על פי ההסכם (להבדיל מהתשלום בגין שינויים ותוספות) ל – 24 תשלומים...."(סעיף 11 לסיכומים)

"עוד הוסכם כי הפרשי הצמדה למדד בגין החוב ישולמו יחד עם התשלום האחרון." (סעיף 12 לסיכומים)

"אלא שהנתבעת לא המציאה בידי התובעת המחאות אלה במועד שהוסכם, ומסרה בידי התובעת 24 המחאות דחויות שמועד פרעונן החל מיום 1.9.97 ועד ליום 1.8.99..."(סעיף 14 לסיכומים)

" 'הכוח' לתבוע את הנתבעת עמד בידי התובעת החל מיום 1.8.99, המועד שבו התחייבה הנתבעת לשאת בהפרשי הצמדה בגין חובה נוכח פריסת התשלום ולא עשתה כן." (סעיף 27 לסיכומים).

"אמור מעתה – עילת התביעה נולדה ביום 1.8.99 – מועד התשלום האחרון על ידי הנתבעת..." (סעיף 30 לסיכומים).

 

8. כפי שטען ב"כ הנתבעת בסיכומי התשובה שהגיש, אין זכר בכתב התביעה לכל הנטען על ידי התובעת בסיכומיה. אני דוחה את טענת ב"כ התובעת כי הטענות החדשות המופיעות בסיכומים קיבלו ביטוי בכתב התביעה, משנטען בו שהנתבעת פרסה תשלומים על דעת עצמה. יש הבדל תהומי בין פריסת תשלומים על ידי חייב על דעת עצמו בלבד (הגירסה שבכתב התביעה), שאין בה כדי להשפיע על עילת התביעה בגין החוב, לבין התחייבות מאוחרת של החייב, או הסכם מאוחר בין הצדדים, בדבר דחיית תשלומים, המולידים עילת תביעה  במועד נדחה.  

כמו-כן, לא הוגש כתב תשובה, שבו יכלה התובעת להביא עובדות חדשות שבכוחן להדוף את טענת ההתיישנות (זוסמן, מהדורה שביעית, סעיפים 221-223; ע"א 2167/94 בנק למסחר בע"מ נ. דן שטרן פ"ד נ(5), 216, 219).

 

9. במקרה הנדון, לא בקשה התובעת רשות לתקן את כתב התביעה. באת כוחה טענה בסיכומים שאין צורך בכך. ממילא, נראה כי לא היה מקום להתיר תיקון, ולו בשל העלאת טענות עובדתיות סותרות על ידי התובעת בכתב התביעה, מחד ובסיכומיה בשאלת ההתיישנות, מאידך (ראה בהרחבה בסיכומי  התשובה שהגיש ב"כ הנתבעת). 

 

10. מסקנותי האמורות מייתרות את הדיון בטענה החילופית של הנתבעת ביחס למכתב "גמר החשבון" מיום 10.2.98 שצורף לכתב ההגנה והשלכותיו. ב"כ התובעת הבהירה בסיכומיה כי היא אינה מסתכמת על מכתב זה כחלק מעילת התביעה (ראה סעיפים 33-40 לסיכומיה התובעת).

 

11. לאור כל האמור, אני מקבל את טענת ההתיישנות ודוחה את התביעה.

אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 5000 ₪ + מע"מ.

 

12. הפקדון הפקידה הנתבעת בתיק זה בהתאם להסדר דיוני בין הצדדים מיום 19.7.05, יוחזר לידיה ביום 1.8.06.

 

13. המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לצדדים בפקס ובדואר רשום.

 

ניתן היום ב' באב, תשס"ו (27 ביולי 2006) בהעדר הצדדים.