|
1 |
בתי
המשפט
|
| |||
|
תק 011681/05 |
בית משפט לתביעות קטנות
ת"א | ||
|
| |||
|
30/07/2006 |
תאריך: |
כב' השופטת אילני
יעל |
בפני: |
|
התובעים |
2
. קורודצקי אלה 3
. אייזן גנריך 4
. אייזן לריסה 5
. זיידלסון ולדימיר 6
. זיידלסון אידה |
בעניין: |
|
|
נ ג ד |
|
|
הנתבעת |
|
התובעים הנם שלושה זוגות ידידים, אשר
ביקשו לצאת לנופש, בבית הבראה, בליטא.
התובעים מצאו בחוברת שפרסמה הנתבעת,
הצעה לנופש בבית הבראה "ורסמה" בבירשטונס שבליטא. בפרסומי הנתבעת הוצג המקום כ"בית
הבראה מודרני", בו מוצעים שירותים כגון: טיפולי בוץ, טיפולים בלייזר, עיסויים,
בריכת שחיה, מפלי מים, סאונה, כל זאת לצד מסעדה, בר, בתי קפה ועוד.
על סמך פרסום זה, הזמינו התובעים,
באמצעות הנתבעת, חבילת נופש לשבועיים, מיום 21.7.05 ועד 3.8.05, בבית ההבראה. עלות
חבילת הנופש היתה 1,610 אירו לזוג.
יצוין שהתובעים הם אנשים בריאים בגופם
ובנפשם. הם אינם צעירים, ועייפים מטרדות היומיום בקשו לעצמם חופשה שעיקרה מנוחה ונופש, לצד
טיפולי הבראה ומרגוע, כמצופה מבית הבראה.
כאשר הגיעו התובעים ל"בית ההבראה"
ציפתה להם אכזבה של ממש. עיניהם חשכו כשנוכחו לדעת שבית ההבראה אינו אלא בית חולים.
התובעים בילו את חופשתם לצד חולים במחלות קשות, במחלקות אישפוז אונקולוגית,
נוירולוגית, שיקום אורטופדי וכיוצ"ב. התובעים פירטו את טענותיהם ואת הדברים שמצאו
במקום, בסעיפים 6-14 לכתב התביעה.
התובעים ניסו, לטענתם, לקבל סיוע
מנציג הנתבעת במקום, ובהמשך מנציגיה בארץ, אך לא עלה בידם. הם ניסו למצוא מקום
חלופי אך לא מצאו מקום כזה בתקציב שעמד לרשותם. בסופו של דבר, משלא יכלו יותר לשאת
את השהות במקום, עברו התובעים לבית מלון על מנת לסיים בו את חופשתם.
הנתבעת טוענת, בתמצית, כי התובעים
קיבלו בדיוק את מה שהזמינו. התובעים הזמינו בית הבראה ולא בית מלון. מעצם טבעו של
בית הבראה, מיועד הוא גם להבראת חולים, לרבות חולים במחלות קשות. הנתבעת טוענת
שהתובעים בדקו אודות בית ההבראה באמצעות פרסומי המקום עצמו (באינטרנט) ורק לאחר מכן
ביצעו את ההזמנה. בפרסומי הנתבעת נאמר מפורשות שבמקום קיים מרכז רפואי, המציע
שירותים רפואיים. עוד טוענת הנתבעת, שבניגוד לטענות התובעים, מדובר בבית הבראה
המציע שירותי הבראה ברמה בגבוהה, במתקני אירוח מפוארים, בדיוק כפי שפורסם על ידה,
ובשונה מטענות התובעים לפיהם השירות היה ירוד ביותר, וכך גם מתקני המקום.
לאחר ששמעתי את הצדדים החלטתי לקבל את
התביעה.
ראשית, בכל הקשור למחלוקות העובדתיות,
אני מקבלת את טענות התובעים, אחת לאחת, ומעדיפה אותן על טענות
הנתבעת.
התובעים טענו שביצעו את ההזמנה בהסתמך
על פרסומי הנתבעת. עובדה זו אושרה בעדותו של מר שלומי מקנו, סוכן הנתבעת
שטיפל בהזמנת התובעים.
אני מקבלת את עדות התובעים על התנאים
ששררו בבית ההבראה, ועל היותו חלק מבית חולים. עדות התובעים היתה כנה ומהימנה.
עדותם נתמכת בתמונות שצילמו במקום ואותן הגישו לתיק. הנתבעת לא הציגה ראיה סותרת,
למעט תצלומים מתוך פרסומי המקום באתר האינטרנט. ברי שאין בכך כדי לסתור את עדויות
התובעים שהיו במקום, ואין בפרסומים, שנעשו לצרכים מסחריים, כדי להוות ראיה למצב
בפועל. הנתבעת לא הביאה לעדות מי מטעמה שביקר במקום ויכול היה לסתור את עדויות
התובעים.
מעדות התובעים עולה שהמקום משמש
כבית חולים לכל דבר ועניין. התובעים שוכנו לצד מחלקות אשפוז. גם העדויות על
רמת השירות הירודה, והתואמת שירותי בית חולים, לא נסתרו.
אמנם, אין בית הבראה כבית מלון,
והמזמין חבילת נופש בבית הבראה לא יכול לצפות לקבל נופש בבית מלון. כמו כן, בית
הבראה, מעצם טיבו, מושך אליו גם אנשים שחלו, ומבקשים לנוח, ולהעביר בו את תקופת
ההחלמה וההבראה. ואולם, המזמין בית הבראה אינו צריך לצפות שינפוש בבית חולים. אין
בית הבראה כבית חולים, גם אם במסגרת בית החולים קיימים אגף או מחלקה בהם מוענקים
שירותי שיקום או הבראה.
פרסום הנתבעת, שצורף לכתב התביעה
(נספח א') אינו מספק, אינו מגלה את מלוא האינפורמציה על בית ההבראה, ויש בו אף כדי
להטעות. בשום אופן לא ניתן להסיק ממנו שמדובר בבית הבראה שהוא חלק מבית חולים, על
כל המשתמע מכך ופורט בכתב התביעה ובעדויות התובעים.
על כן אני קובעת שהנתבעת הפרה את
חובתה כלפי התובעים. היא הטעתה אותם בפרסומיה, לא מסרה להם את המידע המלא והמדויק
אודות המקום. ואם לא ידעה על המצב לאשורו, צריכה היתה לבדוק אותו בטרם יצאה
בפרסומיה לציבור הלקוחות והזמינה אותם לרכוש חבילות נופש והבראה במקום.
התובעים זכאים לפיצוי על עגמת הנפש
שנגרמה להם, ועל כך שלא זכו ליהנות מהנופש וההבראה אותם הזמינו ולהם ציפו.
לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעת,
לשלם לכל אחד ואחד מהתובעים סך של 2,800 ₪. סכום זה כולל הוצאות משפט. הסכום
ישא הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. ביצוע התשלום –
בתוך 21 יום.
בקשת
רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.
המזכירות תשלח העתק של פסק הדין
לצדדים.
ניתן היום ה' באב, תשס"ו (30
ביולי 2006) בהיעדר הצדדים.
|
יעל אילני,
שופטת |