בתי המשפט

 

 

 

 

פרוטוקול

ב"כ הצדדים:

התיק קבוע היום למתן גזר דין בעניינו של נאשם מס' 3.

 

גזר דין כנגד נאשם מס' 3

 

1.         נאשם מס' 3 (להלן: "הנאשם") הורשע, על פי הודאתו בעובדות כתב האישום, בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 (א) (1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 ובעבירה של זיוף שטר כסף בצוותא חדא עם אחרים, לפי סעיף 462 (2) וסעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

 

2.         מעובדות כתב האישום בתיק זה עולה כי, במועד מדויק שאינו ידוע לתביעה, הנאשם קשר קשר עם שני הנאשמים האחרים בתיק למכור דולרים מזויפים. עוד עולה מעובדות כתב האישום, כי נאשם מס' 1 נפגש ביום 11.06.04 עם סוכן משטרתי (להלן: "הסוכן") ועם גורם נוסף בתחנת הדלק שבכניסה לקיבוץ יסעור, שאז סוכם כי נאשם מס' 1 ימכור לסוכן 60,000$ מזויפים במחיר של 170 ₪ ל - 100$.

            בכתב האישום נטען, כי בהמשך לקשר ולשם קידומו נפגשו נאשם מס' 2 והנאשם ביום 22.06.04 סמוך לשעה 21.00 עם הסוכן בתחנת הדלק הנ"ל, שאז מסרו לסוכן שקית ובה 50,000$ מזויפים.

 

3.         במסגרת הסדר טיעון נדון נאשם מס' 1 בתיק זה למאסר בפועל לתקופה של שנתיים, באופן ששנת מאסר אחת תרוצה בחופף למאסר אותו מרצה נאשם מס' 1, ושנת מאסר נוספת תרוצה במצטבר למאסר אותו מרצה נאשם מס' 1, זאת בנוסף למאסר על תנאי שהושת על נאשם מס' 1.

 

            במסגרת הסדר טיעון נדון נאשם מס' 2 בתיק זה למאסר בפועל לתקופה של שנה, תוך דחיית מועד ביצוע המאסר ליום 15.01.06, זאת על מנת לאפשר לנאשם מס' 2 לסיים תקופת מאסר אותה ריצה, זאת בנוסף למאסר על תנאי שהושת על נאשם מס' 2.

 

            המאשימה עתרה, במסגרת הסדר הטיעון, להשתת קנס, בנוסף, על שני הנאשמים הנ"ל, הסניגורים ביקשו שלא להשית קנס ובגזר הדין כנגד נאשמים מס' 1 ו - 2 ביום 11.10.05 החלטתי שלא להשית קנס, בנוסף לרכיבי הענישה הנ"ל.

 

4.         תסקיר שירות המבחן, שנערך  בעניינו של הנאשם ביום 04.05.06,  מלמד כי הנאשם הינו רווק בן 23 שנה, ומנהל כיום עסק משפחתי של הובלה במשאיות וכן עובד כנהג משאית.

            עוד עולה מהתסקיר כי הנאשם לא התחבר רגשית למשמעות הסתבכותו בפלילים בתיק זה, אף כי הביע חרטה בגין מעשיו בפני קצין המבחן.

            קצין המבחן המליץ בתסקיר הנ"ל, לאחר שהתרשם כי הסתבכותו הנוכחית של הנאשם בפלילים אינה משקפת את דפוסי התנהגותו בדרך כלל, כי יושת על הנאשם בתיק זה צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות למשך שנה.

 

5.         מתסקיר נוסף של שירות המבחן, שנערך ביום 13.06.06, עולה שוב ההמלצה הנ"ל להטלת צו של"צ בעניינו של הנאשם, זאת בתוספת ענישה מותנית מרתיעה וקנס כספי.  קצין המבחן ציין בתסקיר הנוסף כי במידה שיחליט בית המשפט להשית מאסר בפועל על הנאשם, אזי מומלץ כי תקופת המאסר תרוצה בעבודות שירות, שכן שליחת הנאשם לריצוי המאסר בין כותלי הכלא עלולה לחשוף את הנאשם למגע עם אוכלוסיה עבריינית ולהביא להתדרדרותו.

 

6.         ב"כ המאשימה, בטיעוניה לעונש, בישיבה מיום 26.06.06, ציינה כי חלקו של נאשם זה דומה, על פי כתב האישום, לחלקו של נאשם מס' 2, ומשכך ביקשה לגזור על הנאשם עונש מאסר דומה לזה שהושת על נאשם מס' 2.

            ב"כ המאשימה הבהירה, כי המלצת שירות המבחן אינה מקובלת על המאשימה, שכן העונש המוצע ע"י שירות המבחן אינו עולה בכנה אחד עם רמת הענישה המקובלת ואינו משקף את חומרת העבירה.

            באשר לחומרת העבירה, ציינה ב"כ המאשימה כי עסקינן בעבירה שיש בה משום פגיעה בכלכלת המדינה, כמו גם פגיעה באזרח הקטן השם את כספו על קרן הצבי כאשר הוא רוכש דולרים מזויפים.

 

            לפיכך, ביקשה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם מאסר בפועל לתקופה הדומה לזו שנגזרה כנגד נאשם מס' 2, שלא בעבודות שירות, מאסר על תנאי וכן קנס כספי לאור המניע הכלכלי העומד בבסיס ביצוע העבירות.

 

            ב"כ המאשימה ציינה כי ניתן להתחשב בעברו הנקי של הנאשם ברכיבי הענישה האחרים, היינו, ברכיב המאסר על תנאי וברכיב הקנס.

 

7.         הסניגור, בטיעוניו לעונש בישיבה הנ"ל, טען כי הנאשם נגרר אחרי יתר הנאשמים בתיק, וכי אינו הדומיננטי בביצוע העבירה. עוד הדגיש הסניגור את התסקיר החיובי ואת  היות הנאשם אדם נורמטיבי, זאת על אף העובדה שגדל בשכונת מצוקה והיה חשוף לסביבה עבריינית.

            הסניגור ציין את גילו הצעיר של הנאשם בעת ביצוע העבירות (21 שנה), וציין כי מאז עברו שנתיים והנאשם לא ביצע כל עבירה נוספת.

 

            עוד הוסיף הסניגור בטיעוניו את הודאת הנאשם בהזדמנות הראשונה, ואת  עובדת היות הנאשם המפרנס היחידי במשפחתו לאחר שחלה אביו, וביקש להטיל על הנאשם עונש של צו של"צ בנוסף לרכיבי ענישה של קנס ומאסר על תנאי.

 

8.         העבירות בהן עסקינן בתיק זה הן חמורות, שכן עבירות של זיוף מטבע חוץ והפצתו, יש בהן משום פגיעה בתדמית המדינה, גרם נזק לכלכלת המדינה וכן משום פגיעה קשה בקורבנות הרוכשים בתום לב ובתמורה מלאה את השטרות המזויפים, שהינם חסרי ערך (בעניין פגיעת העבירות בתדמית המדינה וכלכלתה, ראה ע"פ 466/88 מדינת ישראל  נ' דוד בן חיים ללוציאשווילי , פ"ד מב' (3), 159).

 

9.         עוד יש לציין לחומרה את העובדה כי מדובר בעבירות המבוצעות בשל בצע כסף, ובנקודה זו יפים דבריו הבאים של כב' השופט גולדברג בע"פ 189/87 מדינת ישראל נ' שלום ציצאושווילי , תק - על 88 (1), 509:

 

"אכן מדיניות הענישה ההולמת שעל בית המשפט לנקוט בה, נוכח הישנותן של עבירות כאלה, כשהפיתוי לעבור אותן גדול בשל הרווח הכספי העשוי לצמוח מהן, חייבת ליתן לגורם ההרתעה את המשקל העיקרי בשיקולי הענישה. גישה סלחנית לא תשרש את התופעה ולא תעמוד כמחסום בפני הפיתוי לעבור את העבירה. כי גם אם מצאנו שבעבר לא מיצה בית המשפט את הדין עם העבריינים, סבורים אנו כי אין מנוס מלהחמיר כתגובה עונשית מתחייבת".

 

10.        עיון בכתב האישום בתיק זה מלמד לכאורה על כך שחלקו של הנאשם בביצוע העבירות דומה לחלקו של נאשם מס' 2, שכן כתב האישום מייחס עובדות זהות לשני הנאשמים הנ"ל, זאת כאמור בסעיף 2 לעיל.

 

            נאשם מס' 2 נדון בתיק זה, כאמור לעיל, לעונש של שנת מאסר בפועל, בנוסף לעונש של מאסר על תנאי לתקופה של 18 חודש למשך שלוש שנים, לבל יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה ויורשע בגינה.

 

            ההבדל בין שני הנאשמים במקרה דנן נעוץ בהיות הנאשם שבפנינו בעל עבר נקי, זאת בניגוד לנאשם מס' 2, אשר בעברו הפלילי הרשעות קודמות, אם כי בעבירות מסוג אחר,  ואף ריצה מאסרים בפועל מאחורי סורג ובריח (ראה ת/1).

 

            לדידי, עיקרון אחידות הענישה מחייב במקרה דנן השתת עונש של מאסר בפועל על הנאשם לתקופה הקצרה יותר מזו שהוטלה על נאשם מס' 2, אולם בהתחשב בחומרת העבירות בתיק זה, כאמור לעיל, אין מנוס מהשתת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח גם על הנאשם.

 

11.        לא זו אף זו, מתסקירי שירות המבחן עולה כי הנאשם לא התחבר רגשית למשמעות הסתבכותו בפלילים, דבר המלמד על הצורך במקרה דנן להטיל על הנאשם עונש משמעותי, אשר יהא בו על מנת להבהיר הן לנאשם והן לעבריינים אחרים בכוח את חומרת העבירה שעניינה זיוף שטר כסף, עבירה שבגינה לא בכדי  קבע המחוקק עונש מקסימלי של 7 שנות מאסר.

 

12.        שיקולי שירות המבחן למבוגרים אינם חופפים בהכרח את שיקוליו של בית המשפט, שכן שירות המבחן נותן את הדעת בעיקר לאלמנט השיקומי של הענישה, ואילו בית המשפט בוחן גם את מגוון שיקולי הענישה האחרים, לרבות את אלמנט ההרתעה הפרטי והכללי (ראה ע"פ 359/81, 344/81 מדינת ישראל נ' שחר סגל ואח' פ"ד לה' (4) 313).

 

13.        כך גם במקרה דנן בו בחן שירות המבחן בעיקר את נסיבותיו האישיות של הנאשם והאינטרס של הנאשם ולא נתן את הדעת לאינטרס הציבור, הדורש החמרה בדינו של מי שמבצע עבירה מן הסוג הנדון, תוך דחיקת נסיבותיו האישיות של העבריין.

 

14.        אשר על כן, לסיכום, נוכח כל האמור לעיל, ובהתחשב בהודאת הנאשם בהזדמנות הראשונה, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

 

מאסר בפועל לתקופה של 7 חודשים.

 

למאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים למשך שנתיים והתנאי הוא, כי לא יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה ויורשע בגינה.

 

הנני מבכרת שלא להשית קנס על הנאשם, בהתחשב, בין היתר, בכך שעל שני הנאשמים האחרים בתיק זה לא הושת עונש של קנס ונוכח עיקרון אחידות הענישה.

 

זכות ערעור תוך 45 יום.

 

ניתנה היום י"ד בתמוז, תשס"ו (10 ביולי 2006) במעמד הצדדים

 

 

הסניגור:

אבקש עיכוב ביצוע המאסר לצורך הגשת ערעור.

 

ב"כ המאשימה:

מתנגדת.

 

הנאשם:

אין לי דרכון. 

 

החלטה

הריני להורות על עיכוב ביצוע המאסר שהושת בתיק זה על נאשם מס' 3, זאת עד ליום 10.8.06 בשעה 8.00 שאז התייצב נאשם מס' 3 לריצוי מאסרו בתחנת משטרת חיפה.

ניתן בזה צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד הנאשם אשר יפקע עם התייצבות הנאשם לתחילת ריצוי הנאשם.

להבטחת התייצבות הנאשם לתחילת ריצוי המאסר תומצא ערבות עצמית בסך 5,000 ש"ח וערבות צד ג' בסכום הנ"ל.

ניתנה היום י"ד בתמוז, תשס"ו (10 ביולי 2006) במעמד הצדדים

                                                                                

 

03625/04פ  114 אתי באזוב