בתי המשפט

 

 

 

 

הכרעת דין

כללי

 

1.         בשנת 1998 או בסמוך לכך ועד לחודש מאי שנת 2001, שימשה הנאשמת כאחראית על הקלדניות, בבית המשפט ברחוב שוקן בתל אביב , הכולל את בתי המשפט לנוער ולתעבורה ואת בית הדין לעבודה ( להלן:"בית המשפט"). עד לחודש מרץ שנת 2001, שימש כאחראי על הקלדניות גם מר אבי הראל (להלן:"הראל") והחל ממועד זה הוחלף על ידי גב' ריקי גופר ( להלן:"ריקי").

 

הנאשמת, הראל והקלדניות עבדו בבית המשפט מטעם חברת או.אר.אס. משאבי אנוש

(להלן: " או.אר.אס. "). הם קיבלו את שכרם בהתאם לשעות עבודתם שנקבעו על פי שעון נוכחות אשר הוצב בבית המשפט ובמידה ולא נעשה שימוש בשעון, על פי דו"ח שעות ידני שהוכן על ידי כל עובד בסיומו של כל חודש (להלן:"הדו"חות הידניים").

 

הדו"חות הידניים הועברו על ידי הראל למשרדי או.אר.אס. שם הוקלדו על ידי חשבת השכר גב' לריסה מאלצ'דסקי (להלן: "לריסה" ולהלן:"הדו"חות הממוחשבים"). הדו"חות הממוחשבים הועברו לאישורם ולחתימתם של המזכירים הראשיים בבית המשפט. במידה וביקשו להשיג על המפורט בהם, רשמו זאת בכתב ידם על גביהם (להלן:"ההערות"). הדו"חות הוחזרו למחלקת השכר של או.אר.אס אשר הנפיקה תלושי שכר לעובדיה ושלחה דרישה להנהלת בתי המשפט, לקבלת תשלום בעבור כך. ההערות נמחקו על ידי לריסה בטיפקס, צולמו והדו"חות הממוחשבים הועברו להנהלת בתי המשפט בלעדיהן.

 

2.         כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה ביצוע עבירה של קבלת דבר במרמה

בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק").

 

3.         על פי כתב האישום נטען כי במסגרת עבודתה היו באחריותה שיבוצן של הקלדניות בבית

המשפט בין השופטים השונים, הכנת סידור עבודתן ודיווח שעות עבודתן בסיומו של כל חודש.

 

עוד נטען כי היו באחריותה בדיקת הדו"חות שנערכו על ידי הקלדניות והעברתם לחתימת המזכירים הראשיים בבית המשפט. כמו כן, ווידוא שעות העבודה של הקלדניות , צירוף סידור העבודה החודשי שלהן לדו"חות והעברתם אל מחלקת השכר של או.אר.אס, שם הוכנו על פיהם תלושי שכר לנאשמת ולקלדניות ונשלחה דרישת תשלום להנהלת בית המשפט , אשר העבירה את התשלום לאו.אר.אס.

 

4.         על פי כתב האישום מיוחס לנאשמת כי במספר רב של הזדמנויות במהלך עבודתה, מילאה דו"חות ובהם נתונים אודות שעות עבודה מופרזות שלא ביצעה בפועל לרבות, שעות עבודה בימי שישי, בחגים ובתקופות בהן לא שהתה כלל בארץ וקיבלה במרמה כספים מהנהלת בתי המשפט דרך או.אר.אס.

 

עוד מיוחס לנאשמת כי אישרה דו"חות שערכו הקלדניות ואשר כללו שעות עבודה מופרזות , העבירה אותם אל מזכירי בתי המשפט לחתימתם ולאחר מכן לאו.אר.אס  וקיבלה במרמה בעבור הקלדניות כספים מהנהלת בתי המשפט דרך או.אר.אס.

 

הנסיבות המחמירות המיוחסות לנאשמת בכתב האישום, הינן התקופה הארוכה בה נמשכה המרמה, והעובדה כי הנאשמת ניצלה את מעמדה כאחראית על הקלדניות ואת האמון שרכשו לה גורמים שונים, לרבות מזכירי בית המשפט ועובדי או.אר.אס.

 

5.         הנאשמת כפרה בכל המיוחס לה בכתב האישום וגדר המחלוקת הינה האם הוכחו כל עובדותיו וכל יסודות העבירה המיוחסת לה על פיו.

 

דיון

 

6.         עופרה תם-רוזנר ( להלן:"עופרה"), שימשה בעת הרלוונטית, כמבקרת הנהלת בתי המשפט. הודעתה במשטרה ת/14 הוגשה בהסכמה, במקום עדותה בבית המשפט. 

 

עלה כי בסוף חודש יולי שנת 2000 פנו אליה מהנהלת בתי המשפט באשר לחשדות בדבר דיווח של קלדניות על שעות עבודה מופרזות. לאחר קבלת נתונים אשר איששו את החשדות, הועבר העניין לחקירת המשטרה.

 

7.         ביום 7.5.01 נחקרה הנאשמת במשטרה, ביחידת ההונאה ת"א (ת/1- "להלן:ההודאה")

וכפי שיפורט להלן, הודתה למעשה בכל המיוחס לה. טענתה באשר לאי קבילות ההודאה, בשל כך כי נגבתה שלא מרצונה הטוב והחופשי נדחתה בתום משפט הזוטא.

 

8.         ואולם, קבלת הודאה על ידי בית משפט, אין פירושה עדיין שבית המשפט יכול להסתמך על תוכנה כעל ראיה אמינה. נותרת עדיין השאלה הנפרדת באשר למשקלה , קרי, האם האמור בה הוא בגדר דבר-אמת ( ראה ד"נ 3081/91 - אחמד מזייר קוזלי ו-4 אח' נ' מדינת ישראל , פ"ד מה(4), 441 ,עמ' 458-459).

 

 

 

 

9.         וכפי שנקבע בע"פ 715 ,774/78 - יוסף לוי נ' מדינת ישראל . פ"ד לג(3), 228 :

 

" שניים הם החששות המלווים הודאה שמסר נאשם מחוץ לכתלי בית-המשפט : האחד, החשש כי על הנאשם הופעל לחץ "חיצוני" אשר הביא אותו לידי כך שיודה בביצוע מעשה שלא עשה כלל. כנגד לחץ זה עומד המחסום הסטטוטורי של הקבילות, הקבוע בסעיף 12 לפקודת הראיות (נוסח חדש) השולל קבילותה של ראיה שלא ניתנה "חפשית ומרצון". האחר, החשש כי הנאשם פעל מתוך לחץ "פנימי" אשר הביא אותו לידי כך שיטול על עצמו אחריות לביצוע מעשה שלא עשה כלל ובכך יביאו לכדי "התאבדות בהודאה" (ע"פ 48/54 (עיסה עלי אירשיד נגד היועץ המשפטי לממשלת ישראל, פ"ד ח (691 ,690 (2 ; פ"ע טו 378.) בע, 691). כנגד לחץ פנימי זה לא קיים כל מחסום של קבילות, אך בית-המשפט יבחן אפשרות זו במסגרת המשקל שהוא יעניק להודאה.

 

משקל זה נבחן בשני מבחנים - פנימי וחיצוני. המבחן הפנימי ("משקל עצמי") בודק את ההודאה על-פי סימני האמת העולים מתוכה, כגון הגיונה או חוסר הגיונה הפנימי, סידורם או בלבולם של הפרטים הנמסרים בה וכיוצא בהם סימנים של שכל ישר המביאים אדם בר דעת להתייחס לדברי זולתו באימון. המבחן החיצוני ("דבר-מה") בודק את ההודאה על-פי סימני אמת שהם חיצוניים להודאה ואשר יש בהם, לפי מבחני השכל הישר, כדי להשליך אור על אמיתותה. בין שני מבחנים אלה קיימים קשרי גומלין. כך, למשל, ככל שמשקלה העצמי של ההודאה הוא גדול יותר, כן קטן הצורך להיזקק למבחן החיצוני של ה"דבר מה". לעומת זאת, ככל שמשקלה העצמי של ההודאה הוא קטן יותר, כן גדול הצורך להיזקק לאמת מידה חיצונית לבחינת האמת שבהודאה. על כן, ראיה שנמצאה ראויה לשמש כ"דבר מה" בענין אחד, עשויה שלא להחשב כראויה לשמש "דבר מה" בענין אחר, שהרי הכל מותנה בנסיבות הענין. עם זאת, מן הראוי להדגיש כי אפילו משקלה העצמי של ההודאה הוא רב, לא ירשיע בית-משפט על-פיה את הנאשם ללא מבחן אמת חיצוני כלשהו, אפילו הוא קל שבקלים. במקביל לכך, אם משקלה העצמי של ההודאה הוא אפסי, לא ירשיע בית-משפט על-פיה את הנאשם, אפילו קיימות ראיות חיצוניות כבדות התומכות בה, שהרי המבחן החיצוני בא לתמוך בהודאה העומדת בזכות עצמה לאור משקלה העצמי. נפלה ההודאה לאור היעדרו של משקל עצמי,נפל ה"דבר מה" יחד עמה."

 

10.        בהתאם למתווה שנקבע לעיל, בחנתי את ההודאה ולא נותר בליבי ספק כי יש ליתן לאמור בה את מלוא משקלו.

 

כפי שאישרה הנאשמת בחקירתה הנגדית לא חלקה על קבילות האמור בעמ' 1-6 להודאה.

תגובתה הראשונית של הנאשמת היתה רצונה לשמור על זכות השתיקה ושלילת כל החשדות המיוחסים לה. בהמשך השיבה על שאלות כלליות המתייחסות לגדר תפקידה כאחראית על הקלדניות, לשעות עבודתה ולמידת הפיקוח על עבודת הקלדניות.

 

תחילה שללה הנאשמת כי דיווחה דיווח כוזב באשר לשעות עבודתה ועמדה על גרסתה  זו גם משהוצגו בפניה תלושי שכרה. בהמשך ובעת שהוצג בפניה כי בחלק מהמועדים שטענה כי שהתה בחו"ל דווח כי עבדה , טענה כי המדובר בטעות של חשבת השכר. לאחר מכן אישרה כי דיווחה דיווחים בלתי מדויקים ובעת שנתבקשה לפרט את שיטת הדיווח השיבה: "קשה לי מאד לענות על השאלה כי אני לא מבינה. אני נורא מבולבלת. אני באתי ואמרתי לאבי הראל שהשעות עבודה של קלדנית מסוימת מופרזות. אני לא זוכרת מי זו היתה וביקשתי שיקזזו לה את השעות שלא מגיעות לה זה היתה התחמקות מסוימת." (עמ' 6 ש' 20)

 

בשלב זה ביקשה הנאשמת לערוך הפסקה בחקירה ואכן החקירה חודשה לאחר עשרים דקות. בהמשך ניתן לראות בוודאות כי בתשובה לשאלות פתוחות וממוקדות, השיבה הנאשמת באריכות ובאופן סדור ומפורט. היא מסרה נתונים אותנטיים ויחודיים שדלתה מזיכרונה, לרבות ציון שמות של קלדניות רלוונטיות, שיטת הדיווח, אירוע ספציפי בו נדרשה החלפת קלדנית והיא לא היתה מצויה במקום, ידיעתה כי הקלדניות מפריזות בדיווח שעות עבודתן ואולם עושות כן מאחר ושכרן נמוך או באשר למערכת היחסים שלה עם הראל וחיפוי על מעשיו. היה בכל אלה כדי לחזק את התרשמותי בדבר הגיונם של הדברים ואמיתותם.

 

11.        כפי שיפורט בהמשך אף נמצא לאמור בהודאה תמיכה ראייתית חיצונית, בראיות התביעה ובעדיה, אשר לפי מבחני השכל הישר, היה גם בהם כדי להשליך אור על אמיתותה.

 

לאור השלכות האמור בהודאה ומטעמים ברורים לחלוטין  וכפי שיפורט להלן ניכרה מגמת הנאשמת החל מהמענה שמסרה לכתב האישום וכלה בעדותה בבית המשפט למזער את חלקה ואת אחריותה אל מול הראל. זאת אף בניגוד לאמור במפורש בחלק ההודאה שלא היה שנוי במחלוקת. היה גם בכך כדי לחזק את התרשמותי בדבר חוסר מהימנות גרסתה ובדבר אמיתות האמור בהודאה.

 

היות הנאשמת אחראית על הקלדניות

 

12.        במענה לכתב האישום אישרה אמנם הנאשמת את היותה אחראית על הקלדניות ואולם טענה כי שימשה אחראית רק לסירוגין עם הראל ולעיתים תדירות תפקדה כממלאת מקומו כאחראי על הקלדניות.

 

דא עקא כי בהודאה אישרה הנאשמת את עובדת היותה אחראית על הקלדניות, בלא סייג. בעת שנשאלה מה תפקידה בחברת או.אר.אס, השיבה " אני אחראית על הקלדניות" (ת/1 עמ' 1 ש' 20). היא אף ציינה כי בתוקף תפקידה הינה אחראית על 38 קלדניות (ת/1 עמ' 2 ש' 12).

 

כך גם עלה מעדותה הממזערת בבית המשפט: "אני הגעתי לשמש כאחראית שניה בבית המשפט מאחר וזה היה בית משפט גדול והיו צריכים שני אחראים במקום..."(עמ' 93 לפרוטוקול ש' 2) ומהחקירה הנגדית (עמ' 101 לפרוטוקול ש' 15).

 

כמו כן אישרה זאת בעת שעמדה על גרסתה כי פיקחה על הגעת הקלדניות באומרה: " בטח שהיה לי מושג. הייתי אחראית קלדניות או שהייתי עציץ?" ( עמ' 108 לפרוטוקול ש' 20) . ובאשר לעריכת השיבוצים : " הייתי אחראית קלדניות או לא? "  ( עמ' 108 לפרוטוקול ש' 26).

 

עוד אישרה כי הראל אמנם היה ותיק ממנה ואולם לא היה בכיר ממנה ושניהם היו במעמד שווה ( עמ' 101 לפרוטוקול ) וכן כי גב' ריקי אשר החליפה את הראל, כאחראית על הקלדניות מונתה : "שלא כל העבודה תיפול עלי ובכל זאת שיוכלו לפנות אליה  , בכל זאת המדובר בבית משפט גדול היו בערך 38 קלדניות באותה התקופה ואי אפשר שהכל יפול על בן אדם אחד." ( עמ' 98 ש' 27).

 

13.        באשר למעמדה של הנאשמת כאחראית על הקלדניות, לא לסירוגין ולא כממלאת מקומו של הראל, ניתן ללמוד גם מעדותה של ריקי אשר ציינה כי הנאשמת היתה בעמדה שווה לה ( עמ' 102 לפרוטוקול מיום 5.7.04 ש' 3 )

 

גם עדת ההגנה ענת ברמן, אשר שימשה כקלדנית, ציינה במפורש כי הנאשמת שימשה כאחראית על הקלדניות ושמו של הראל לא הוזכר על ידה כלל.

 

14.        בהודאה אף אישרה הנאשמת בלא סייג כי חלק מתפקידה כאחראית על הקלדניות, כלל שיבוצן לעבודה עם השופטים. היא הוסיפה וציינה כי פיקחה על עבודתן באמצעות יומן ממוחשב שהיה ממוקם בעמדתה ויכולה היתה לדעת מי מהן שהו בדיונים משפטיים. עוד ציינה שקלדניות היו מודיעות לה טלפונית אם נבצר מהן להגיע, כי ניהלה רישומים אודות כך ודאגה לקלדנית מחליפה ( ת/1 עמ' 1 ש' 27 ועמ' 2 ש' 5 ואילך ).

 

הנאשמת אף תיארה כי הקלדניות היו מגיעות מידי בוקר לעמדה בה שהתה ומברכות אותה לשלום וכך ווידאה את שעות התייצבותן שכן שעון הנוכחות היה בלתי תקין (ת/1 עמ' 2 ש' 14).

 

 

 

 

אופן הדיווח על שעות העבודה טרם קבלת השכר

 

15.        הנאשמת תיארה בהודאה, כי שעון הנוכחות היה בלתי תקין וכל קלדנית ואחראי נהגו

להכין את הדו"חות הידניים אודות שעות עבודתם, בסיומו של כל חודש, על פי זיכרונם. גם באשר לכך ציינה ללא סייג, כי היא והראל נהגו לרכז את הדו"חות הידניים.

 

מדבריה עלה כי אמנם היה זה הראל שהגיע ללריסה, על מנת לקרוא בפניה את הנתונים מהדו"חות הידניים על מנת שתזין אותם במחשב. עוד עלה כי לריסה החזירה להראל את הדו"חות הממוחשבים בלבד , על מנת שיחתמו על ידי המזכירים הראשיים. ואולם עלה בנוסף במפורש כי הדו"חות הממוחשבים, חולקו בינה לבין הראל שווה בשווה, לשם הכנת דף שיבוצים נילווה לכל קלדנית, אשר נחתם בחתימת ידם וכי לאחר מכן פנו למזכירים הראשיים לקבלת חתימתם. הנאשמת ציינה כי הראל פנה לשוש ורדי (להלן:"שוש") ואילו היא לאיתן כהן מבית משפט לנוער ולרבקה סרגוסטי מבית המשפט לתעבורה ( להלן:"רבקה"). כמו כן, ציינה כי לעיתים רשמו המזכירים הראשיים את הערותיהם על גבי הדו"חות ואלה הועברו לחשבת השכר לריסה (ת/1 עמ' 13 וכן עמ' 5 ש' 2 ואילך).

 

כך תיארה הנאשמת בהודאה, את פעולותיה לאחר קבלת דו"חות הנוכחות של הקלדניות ושלה: "אני מעתיקה דו"חות ממוחשבים לסטנסל  ורושמת את השיבוץ שהיה לכל קלדנית. כל דבר הייתי רושמת במחשב. אם שיבצתי קלדנית למקום לשופט מסויים ידעתי שהיתה שם. (ת/1 עמ' 3 ש' 18).

 

תמיכה ראייתית לשיטת עבודה זו ניתן למצוא בדו"חות הממוחשבים ודו"חות השיבוצים שהוגשו ת/13א'-ל"ב .

 

 

בדיקת הדו"חות על ידי הנאשמת

 

16.        הנאשמת שבה ואישרה בהודאה, כי במסגרת תפקידה בדקה האם שעות העבודה

המדווחות, בדו"חות הנוכחות של הקלדניות תואמים את שעות עבודתן בפועל , טרם העברתם לחתימת המזכירים הראשיים. היא אף ציינה כי בעת שגילתה טעויות ביקשה מלריסה לתקנם. ( ת/1 עמ' 4 ש' 4). הנאשמת אישרה זאת גם בחקירתה הנגדית ( עמ' 103לפרוטוקול). למעשה אישרה הנאשמת בחקירתה הנגדית כי בדקה את שעות העבודה שדיווחו הקלדניות, אל מול השיבוצים היומיים הגם שטענה כי הדבר לא היה מתפקידה . כמו כן כי אחרי הבדיקה, הועברו  הדו"חות לחתימת המזכירים הראשיים , אשר רשמו לעיתים את הערותיהם עליהם ולאחר מכן הוחזרו ללריסה. (עמ' 109 לפרוטוקול ש' 18).

 

17.        על מהות תפקידה של הנאשמת ובדיקת דו"חות הנוכחות על ידה, טרם העברתם למזכירים הראשיים, ניתן למצוא גם בעדותה של רבקה , אשר שימשה בעת הרלוונטית כסגנית מזכיר ראשי בבתי משפט השלום ממחוז ת"א וכמזכירה ראשית של בימ"ש לתעבורה בבית המשפט.

           

            היא העידה כעדת תביעה וציינה כי במסגרת תפקידה נתבקשה ע"י האחראים על הקלדניות, הראל או הנאשמת, לחתום על הדו"חות הממוחשבים של הקלדניות של בימ"ש לתעבורה, שאחרת תעוכב משכורתן. לדבריה, מאחר ולא היה לה עימן כל מגע ישיר, הסכימה לחתום אך ורק לאחר שהאחראים ימציאו לה מסמך חתום בחתימת ידם, כי כרטיס דו"חות הנוכחות נבדק ואומת על ידם. רבקה הציגה אישור שעות עבודה המתייחס לחודש אוקטובר שנת 1999 חתום ע"י הראל (ת/3) ואחר החתום ע"י הנאשמת, מיום 2/8/00 והמתייחס לחודש יולי שנת 2000 (ת/4).

 

            בפועל נמצא אישור אחד בלבד של הנאשמת כי בדקה את הדו"חות טרם העברתם לחתימה וחמישה שכתב הראל. כמו כן לא עלה בידי רבקה להצביע באיזו תדירות נתבקשה לחתום ע"י הראל ובאיזו ע"י הנאשמת. היא אף ציינה כי הראל היה האחראי ואילו הנאשמת ממלאת מקומו, אם כי אישרה במשטרה כי שניהם שימשו כאחראים.

 

            ואולם, כאמור לעיל, הנאשמת ציינה במפורש בהודאה כי במסגרת חלוקת העבודה עם הראל, היא זו שפנתה לרבקה על מנת להחתימה ויהא די בעדותה של רבקה כדי להוות תמיכה לאמור בה.

 

18.        גם באמור בהודעתה של עופרה ת/14 היה כדי להוות תמיכה ראייתית לאמור בהודאת הנאשמת.

 

היא ציינה כי הנאשמת והראל שימשו כאחראים על הקלדניות וכי מתפקידם היה להוציא מידי סיומו של חודש ריכוז שעות עבודתן של כל הקלדניות ממחשב או.אר.אס, בהתאמה לשעון הנוכחות הניצב במקום. כמו כן, להביאו לאישורו של מזכיר בית המשפט טרם החזרתם לאו.אר.אס אשר פנתה על פיהם בדרישת תשלום להנהלת בתי המשפט.

 

19.        גב' שוש ורדי ( להלן:"שוש"), שימשה בעת הרלוונטית כמזכירה ראשית בבית המשפט ומתוקף תפקידה היתה אחראית בין היתר על הקלדניות. גם בעדותה היה כדי להוות תמיכה ראייתית לאמור בהודאה. הן באשר לשיטת הדיווח והן באשר לפיקוח הנאשמת והראל על שעות הדיווח של הקלדניות, בהתאם לחלוקה שנערכה ביניהם.

 

באשר לתשלום שכרן של הקלדניות ציינה שוש כי מידי חודש בחודשו הגיע הראל למשרדה וביחד עברו על הדו"חות הממוחשבים. היא נהגה לעיין ביומני השופטים וברישומיה וכשהיו לה השגות על המפורט בדו"חות הממוחשבים, נהגה לכתוב את הערותיה על גביהם. היא ציינה בנוסף כי ההערות נמחקו. ואכן כפי שהוצהר על ידי הצדדים ועלה מעדותה של לריסה, היא מחקה את הערותיה של שוש בטיפקס או צילמה את הדו"חות כשדף לבן מסתיר אותן והדו"חות הועברו להנהלת בתי המשפט בלעדיהן ועל סמך הדו"חות החתומים שולמו הכספים ( ת/10 מעמ' 1 ש' 9 ו-עמ' 2 לפרוטוקול מיום 18.3.04 ש' 9).

 

 

דיווח של הקלדניות על שעות עבודה מופרזות

 

20.        היה בעדותה של שוש כדי לשפוך אור על הרקע לחקירת הפרשה ולהוות תמיכה ראייתית לגירסת הנאשמת בהודאה, באשר לדיווח שעות עבודה מופרזות על ידה ועל ידי יתר הקלדניות.

 

שוש סיפרה כי ביום 21/6/00, אחת הקלדניות התעלפה ונדרשה למצוא קלדנית מחליפה בדחיפות.לדבריה, חיפשה בחדר הקלדניות אחר הנאשמת, אשר שימשה באותה העת כאחראית, מאחר והראל שהה בחו"ל ואולם זו לא היתה בנמצא. כאשר התקשרה אליה מסרה לה הנאשמת כי היא באירוע משפחתי בדימונה. לשאלתה האם הדפיסה את כרטיס הנוכחות בעת יציאתה, השיבה בחיוב.

 

לדברי שוש עורר הדבר את חשדה. היא רשמה את המועד ביומנה וכאשר בדקה את שעות העבודה שנרשמו בדו"ח הממוחשב, של הנאשמת, נמצאה אי התאמה. על כן, לא אישרה את הדו"ח החודשי, המתייחס לחודש יוני 2000 כמפורט בת/19א'. גם הדו"ח של הנאשמת המתייחס לחודש אפריל שנת 2001, מועד תחולת חג הפסח, לא אושר על ידה.

 

שוש העידה כי ביום 10/7/00 כתבה את המכתב ת/19 לאו .אר.אס  ובו דרשה כי יבדקו את דיווח השעות של האחראים ושל הקלדניות. במכתב פירטה, כי ב- 21/6/00, 26/6/00 ו- 5/7/00, הגיעה בין השעות 09:00-08:30 לחדר הקלדניות והנאשמת אשר היתה אחראית באותה העת, טרם הגיעה.

 

שוש הוסיפה וציינה כי בדיקה שנערכה העלתה כי בימי שישי לא נמצא איש בחדר הקלדניות, זאת הגם שדווח על ידן כי עבדו . כמו כן, מצאה אי התאמות בין דו"ח המחשב המפרט שעות הכניסה והיציאה מהחניון לבין הדו"חות הממוחשבים. עוד גילתה דיווחים על עבודה בתקופת השתלמות שופטים ורשמים , ביום הכיפורים, בערב חג הפסח, או בחול המועד, בעת שהקלדניות שהו בחופשה מאורגנת וחריגות ממכסת השעות הנוספות, ועל כן אישרה לנאשמת כפי שפורט ב- ת/20 מכסה של 9 שעות עבודה בלבד ( עמ', 109 110 , 111 לפרוטוקול והדו"חות ת/20 ו-ת/21).

 

דיווח הנאשמת המתייחס לשעות עבודה מופרזות שביצעה

 

 

21.        הנאשמת הודתה בכך כי דיווחה על שעות עבודה מופרזות. כך ציינה בהודאה:

"דיווחתי שהגעתי לעבודה בשעה 07:30, 08:00 , 08:30 ושיצאתי בשעות מאוחרות. בפועל הייתי מאחרת , אני מגיעה באוטובוסים מחדרה , לפעמים יש פקקים, לפעמים היו תקופות שלא הרגשתי טוב ובדרך כלל אני מגיעה לעבודה בשעות 08:45, 09:00, 09:30, או כמו היום שהגעתי ב-10:30 " ( ת/1 עמ' 7 ש' 1).

 

בניגוד לדברי הנאשמת, עלה מדו"ח שהוגש , ת/20, באשר לעבודתה במהלך חודש אוקטובר שנת 2000 עלה כי דיווחה במהלך כל החודש על הגעה בשעה 07:00 ומספר דקות. כך עלה גם מת/19א' המתייחס לחודש יוני שנת 2000. באשר לכך אף מצאתי מקום לאמץ את עדותה של שוש כי במועדים הספציפיים שבדקה 21/6/00, 26/6/00 ו- 5/7/00, הנאשמת טרם הגיעה בשעות 08:30-09:00. משאישרה הנאשמת כי לא ערכה רישום אודות שעות עבודתה אלא ערכה את הדו"ח הידני, מזיכרונה בלבד, אך תמוה הכיצד עלה בידה לדייק בשעות ההגעה, עד כדי דיוק של דקות בכניסה וביציאה, ויהא בכך כדי להוות ראיה נסיבתית בדבר אי אמיתות הדיווח.

 

למעשה גם בבית המשפט אישרה הנאשמת כי שעות העבודה בדו"ח אינן משקפות את שעות העבודה בפועל.  היא תירצה זאת בכך כי נדרשה לעניני עבודה גם בביתה, בין אם לשיבוץ קלדניות לעבודה עם השופטים ובין אםלטיפול בדו"חות טרם העברתם לחתימת המזכירים הראשיים ( עמ' 106 לפרוטוקול מיום 8.7.04 ש' 2 ואילך).

 

22.        עוד הודתה הנאשמת בהודאה, כי נהגה לדווח על עבודה בימי שישי, בעוד שבפועל, כפי שציינה שוש, לא עבדה כלל:

 

" ...בימי שישי לפני שנים כן הייתי בשנים האחרונות לא הייתי.

ש. למה עשית את זה?

ת. כי ככה כולם נהגו.

ש. מי זה כולם?

ת. כל מי שאני עובדת איתו כך אני חושבת.

ש. גם אבי הראל וגם הקלדניות?

ת. כן ככה זה היה כשהגעתי"

( ת/1 עמ' 8 ש' 28).

 

23.        באשר לדו"ח הנוכחות המתייחס לחודש אפריל שנת  2001 ציינה הנאשמת בהודאה:"

...ב-3/4/01 הייתי בבימ"ש ברמת גן הגעתי בשעה 08:30 . אבל לא נשארתי עד השעה 20:50 כפי שכתוב בדו"ח סיימתי לעבוד בצהריים...המעשים שעשיתי לא במקום . אבל כשאתה רואה שכולם פועלים אותו דבר ובאתי למסגרת שפעלה כך אז פעלתי אותו דבר.  אף אחד לא אמר כלום בנדון." ( ת/1 עמ' 14 ש' 12).

 

24.        בהודאה נתבקשה הנאשמת להתייחס למועד, לגביו העידה שוש ובו הקדימה לעזוב את

בית המשפט, בשל אירוע משפחתי. היא אישרה כי עזבה את בית המשפט בשעה 14:00 וכי שוש חיפשה אותה מאחר ונדרשה החלפת קלדנית. לדבריה, ירדה מהאוטובוס ושבה לבית המשפט ולאחר שהכל בא על מקומו בשלום עזבה את המקום בשעה 15:00. היא טענה תחילה כי בסוף החודש נרשם בטעות שעבדה עד שעה מאוחרת ואולם אין המדובר בטעות שלה. משהוצג בפניה כי דיווחה שעבדה  עד השעה 21:00 אישרה : " הגזמתי בשעות העבודה". ( ת/1 עמ' 7 ש' 10 ואילך).

 

25.        הנאשמת הציגה כראיה מטעמה את היומן,  נ/8 ( להלן:"היומן") ממנו ניתן היה לטענתה ללמוד  על שעות עבודתה, שעות עבודת הקלדניות וימי העדרותן . באשר ליומן ייאמר תחילה כי לו היה ממש בטענת הנאשמת כי המדובר ברישומים אותנטיים, לבטח היתה מציגה את האמור בו כבר בעת חקירתה במשטרה. אלא אם כן היתה הנאשמת מודעת לכך כי יהא באמור ביומן כדי להפלילה, כפי שיפורט להלן.

 

כאמור, אף אם אצא מנקודת הנחה כי יש ממש באמור ביומן הרי שיהא גם בכך כדי להוכיח כי אין בדיווחי השעות כמפורט בדו"חות הממוחשבים, כדי לשקף את שעות העבודה שעבדה בפועל. הנאשמת אף אישרה זאת במלוא פה בחקירתה הנגדית : " כבר אמרתי שהיומן אמיתי והדו"חות לא." ( עמ' 122לפרוטוקול ש' 6).

 

כך באשר ליום 15.11.00 , אשר על פי האמור ביומן שהתה הנאשמת עדיין בחופשת מחלה ואולם כעולה מהדו"ח ת/21 עבדה בין השעות 07:08 ועד ל- 20:48 ( עמ'  עמ' 120 לפרוטוקול). כמו כן באשר ליום 20.11.00 בה בעת שנרשם ביומן כי הנאשמת הוזמנה לחתונה משפחתית ואישרה כי לא יתכן שעבדה עד 20:59 (עמ' 121לפרוטוקול) וכנ"ל באשר ליום 12.9.00 , מועד בו התקיימה חתונת אחת הקלדניות והנאשמת אישרה כי לא עבדה עד השעה 21:00 ( עמ' לפרוטוקול 122 ש' 6).

 

 כך הדבר גם באשר ליום 30.11.00 . מהיומן עלה כי הנאשמת זומנה לבדיקה רפואית. בעדותה טענה הנאשמת כי שהתה באותו המועד בחופשה בעוד שעל פי הדיווח עלה כי עבדה בין השעות 07:06 ועד 20:41. ( עמ' 121 לפרוטוקול ש' 23). הנאשמת אף אישרה כי שהתה בחו"ל בתקופה שבין 22/8/00 עד 30/8/00 וטענה כי אם דווח שעבדה, המדובר בטעות של לריסה, חשבת השכר.

 

מודעות הנאשמת לדיווח הקלדניות על שעות עבודה מופרזות 

 

26.        הנאשמת אישרה בהודאה במפורש כי ידעה שהקלדניות הפריזו בדיווח שעות עבודתן. לדבריה, הדבר הוברר לה מאחר והיתה אמורה ביחד עם הראל לבדוק את הדו"חות הממוחשבים, לרשום היכן שובצה כל קלדנית , בדו"חות שיבוץ ולחתום עליהם. היא ציינה בנוסף כי גם הראל נהג להפריז בדיווח שעות עבודתו ואולם חיפו זה על זה. הנאשמת אף ציינה כי תחילה הביעה את מורת רוחה מכך בפני הראל וכי הלה השיב לה כי כך נוהגים הכל. ( ת/1, עמ' 11 ש' 15). עוד ציינה כי איש מחברת או.אר.אס לא הורה להם לנהוג אחרת ועל כן לא חדלו (ת/1, עמ' 12).

 

27.        הנאשמת סיפרה בהודאה, כי היתה מודעת לכך שהקלדניות דיווחו על שעות עבודה מופרזות גם מאחר ולא עלה בידה למצוא קלדנית, בשעות הצהריים 15:00 או 16:00 (ת/1 עמ' 10 ש' 14).

 

כשנשאלה האם ידעה שהקלדניות איריס דניאל, מאיר אביבה , נורית גרינברג וקלדניות נוספות מפריזות בדיווח על שעות העבודה השיבה : " ברור שידעתי כי בסופו של דבר דו"חות העבודה היו מגיעים אלי והייתי רואה שיש בנות שמגזימות בשעות...כי אני הייתי מקבלת את הדוחות שלהן ואני ידעתי מתוך הדוחות ומתוך זה שחיפשתי קלדנית אחה"צ והן לא היו."

 

היא אף הדגישה כי יום טרם גביית ההודאה, לא עלה בידה למצוא קלדנית , בשעות הצהרים, ואולם בסוף החודש נרשם בדיווח כי עבדו עד השעה 20:00 והיתה יודעת כי המדובר בדו"ח כוזב ( ת/1 עמ' 16 ש' 28 ועמ' 17 ש' 21).

 

28.        לדברי הנאשמת בהודאה, אף העירה לקלדניות שהפריזו בדיווח ונענתה על ידן כי עשו כן מאחר ושכרן נמוך. עוד ציינה כי הגם שידעה שהפריזו בשעות או שדיווחו בכזב שעבדו בימי ו',  לא עשתה דבר (ת/1, עמ' 9 ש' 14וכן  ש' 28). היא אף הוסיפה וציינה כי לעיתים ובצדק לא אישרו המזכירים הראשיים שעות עבודה של קלדניות ורשמו זאת כהערה על הדו"ח (ת/1  עמ' 10 ש' 12).

 

29.        לענין דיווח שעות עבודה חריגות על ידי הקלדניות העידה הקלדנית סוזן בנימין והיה בעדותה כדי להוות תמיכה ראייתית למפורט בהודאה. היא צינה בהודעתה במשטרה אשר התקבלה בהסכמה כי היא נהגה להפריז בדיווח שעות עבודתה וכך נהגו גם יתר הקלדניות וכי המדובר היה בהסכמה שבשתיקה ונהיר היה להן כי שכרן ישולם בהתאם לדיווח זה ( ת/7 עמ' 3 ש' 9). היא ציינה בנוסף כי תוספת השכר שהתקבלה על ידה היתה בסך של  כ- 1,000 ₪ לחודש (ת/7 עמ' 5 ש' 28). לדבריה, הכל ערכו  את הדו"ח החודשי בסוף החודש מזיכרונם, כשרק מכסת השעות המקסימלית לנגד עיניהם ועל כן לא מן הנמנע כי נרשמו שעות עבודה בעוד שבפועל, שהו בחופשה ( ת/7).

 

30.        דיווח כוזב של שעות העבודה על ידי הקלדניות והנאשמת , בא לידי ביטוי במכתבה של עופרה, למנהל בתי המשפט אשר הוגש בהסכמה, ת/16 וגם באמור בו היה כדי להוות תוספת ראייתית לאמור בהודאה. מהמכתב אף נמצאנו למדים כי מבדיקת נתוניהן של שש קלדניות עלה כי כל אחת מהן דיווחה בכזב על כמאה ועשרים שעות עבודה בחודש שלא עבדה בפועל . המדובר בתשלום יתר של כ-25,000 ₪ לחודש מתוכם סך של 8,000 ₪ לאו.אר.אס ו-17,000 ₪ לקלדניות עצמן.

 

מהודעתה של עופרה אף עלה באשר לנאשמת כי בלא ספק דו"ח הנוכחות אינו משקף את שעות עבודתה בפועל בעת שנרשם בו כי הגיעה מידי בוקר בשעה שבע בקירוב ועזבה בשעה 19:00.

 

סיכום

 

31.        מכל האמור לעיל הוכח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשמת שימשה כאחראית על הקלדניות. מתוקף תפקידה זה היתה אחראית בין היתר, על שיבוץ הקלדניות לעבודה עם השופטים.

 

בשל אי תקינות שעון הנוכחות דיווחו הקלדניות, הנאשמת והראל על שעות עבודתן בדו"ח ידני, בסיומו של כל חודש. הדו"חות הידניים הועברו על ידי הראל ללריסה מאו.אר.אס. הוא הקריא בפניה את הנתונים וזו הקלידה אותם למחשב.

 

אין חולק כי הדו"חות הידניים אינם בנמצא.  ואולם הוכח כי האמור בהם היווה את הבסיס למפורט בדו"חות הממוחשבים.

 

אמנם היה זה הראל אשר העביר את הדו"חות ללריסה ואולם הדו"חות הממוחשבים הוחזרו על ידו וחולקו שווה בשווה בינו לבין הנאשמת, על מנת לצרף לכל אחד מהם דו"ח שיבוץ טרם העברתם לחתימת המזכירים הראשיים. במהלך פעולה זו בדקה הנאשמת את הנתונים המופיעים בדו"חות הממוחשבים ואף בהיותה מודעת לשיבוצן, הוברר לה כי הקלדניות דיווחו  דיווח כוזב באשר לשעות עבודתן, כפי שנהגו גם היא והראל.

 

32.        חלק מהדו"חות הממוחשבים ובהם נתונים כוזבים על שעות העבודה, נבדקו על ידי הנאשמת, והועברו לחתימת המזכירים הראשיים. לאחר מכן הועברו לאו.אר.אס , על פיהם  הונפקו תלושי שכר ונשלחה דרישה להנהלת בתי המשפט, לקבלת תשלום בעבור כך.

 

אין חולק כי ההערות נמחקו על ידי לריסה. לא נדרשתי להכריע במהות הדבר ומשמעותו,אלא ככל הנוגע לענייננו. ואולם בכל מקרה, לא יהא בכך כדי להועיל לנאשמת. בה בעת שהנאשמת היתה מודעת לכך שהדו"חות כוזבים, טרם נרשמו ההערות ואף שכרה ושכר הקלדניות שולם במלואו , כפי שהופיע על גבי תלוש המשכורת, על פי המפורט בהם.

 

33.        לא מצאתי ממש בטענת הנאשמת כי אף אם ביקשה לבדוק את הדו"חות הממוחשבים אל מול הדו"חות הידניים לא היה הדבר עולה בידה, מאחר ולא היו בנמצא. עובדתית עלה כי בזמן אמת לא ביקשה לעשות כן. החל מכניסתה לתפקיד האחראית על הקלדניות, כמפורט בכתב האישום, היתה מודעת לכך שהדיווח בדו"חות הממוחשבים, על פיהם קיבלו והיא הראל ויתר הקלדניות את שכר עבודתן, היה כוזב ועצמה את עיניה, כי כך נהגו כולם  ואו.אר.אס לא פעלה על מנת למנוע זאת .

 

אף הוכח ספציפית כי דיווחה דיווחים כוזבים לרבות באשר לשעות הגעתה לבית המשפט,באשר לדיווח על עבודה בימי שישי והכל כמפורט בסעיפים 21 ועד 25 דלעיל.

 

המסגרת המשפטית

 

34.        העבירה של קבלת דבר במרמה קבועה בסעיף 415 לחוק, לאמור: "המקבל דבר במרמה, דינו מאסר שלוש שנים, ואם נעברה העבירה בנסיבות מחמירות - דינו מאסר חמש שנים".

 

וכך נקבע בע"פ 5403/05 - מדינת ישראל נ' אריק אבישר . תק-על 2005(3), 2809 ,עמ' 2810:

 

"עבירה זו כוללת אפוא שני יסודות: קבלת "דבר" ו"מרמה", ואלה מוגדרים בסעיף 414 לחוק: ""דבר" - מקרקעין, מיטלטלין, זכות וטובת הנאה.

"מרמה" - טענת עובדה בעניין שבעבר, בהווה או בעתיד, הנטענת בכתב, בעל פה או בהתנהגות, ואשר הטוען אותה יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת;

"לרמות" - להביא אדם במרמה לידי מעשה או מחדל."

 

הגדרתו של "דבר" בחוק הגדרה רחבה היא, באשר היא אינה מצטמצמת לנכסים בעין, אלא כוללת גם "זכות" ו"טובת הנאה". בניסיון להגדיר את אלה האחרונים נקבע כי "טובת הנאה איננה חייבת להתבטא בצורה חומרית דווקא" (ע"פ 310/85 זוסיה נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(3) 673, 680)... שכן האינטרס החברתי עליו באה עבירת המרמה להגן הוא חופש הרצון, חופש הפעולה וחופש הבחירה של המרומה" (וראו גם ע"פ 8573/96 מרקדו ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5), 481)."

 

35.        הפסיקה הגדירה את היסוד העובדתי שבעבירת המרמה באופן רחב, כך שהוא כולל גם הצגת מצג כוזב באמצעות אי גילוי עובדות מהותיות שבנסיבות העניין מתבקש גילויין, וכן מצג בהתנהגות באופן שממנו משתמע מצג חיובי שאיננו אמת (ע"פ 3157/98 קניטז'ינסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2), 479 ,עמ' 522-523; ע"פ 5734/91 מדינת ישראל נ' לאומי ושות' בנק להשקעות בע"מ ואח', פ"ד מט(2), 1).

 

36.        מחובתה של התביעה להוכיח את הקשר הסיבתי שבין המרמה ותוצאותיה, וניתן להסיק את קיומו של הקשר מן העובדות המוכחות או מתוך מה שעולה מעצם הנסיבות והתנהגות הצדדים (ע"פ 499/72 סאמי דיב אל שעבי נ' מדינת ישראל, פ"ד כז(1) 602,608).

 

37.        משמעו של היסוד הנפשי הנדרש, הוא "הלך נפש של ידיעה" שאותה טענה אינה אמת או הלך נפש של "אי אמון" באמיתות הטענה המלווה את הצגת הטענה הכוזבת. בנוסף מחייבת עבירת המרמה כי המציג יהיה מודע לאפשרות התרחשותה של התוצאה המזיקה כפועל יוצא מן המוצג. קרי נדרשת מודעות לרכיב התוצאתיו לרכיב הסיבתיות (ע"פ 3339,3157 ,3363/98 בעניין קניטז'ינסקי, שם ,עמ' 521-522; וכן ע"פ 5734/91 בעניין לאומי ושות' בנק להשקעות, שם עמ' 22).

 

38.        סך כל יסודות העבירה , הוכחו מיניה וביה לאור קביעותי העובדתיות דלעיל. היה באמור בדו"חות הממוחשבים משום הצגת מצג כוזב, אשר הנאשמת היתה מודעת לכך כי אינו אמת ובעקבות הדיווח הזה התקבלו במרמה כספים מעם הנהלת בתי המשפט דרך או.אר.אס.

 

39.        הסכומים אותם קיבלו הנאשמת ויתר הקלדניות, כשכר עבודתן כתוצאה מהדיווח הכוזב, לא הוכחו במלואם. האמור בהודעתה של עופרה תם רוזנר, התייחס לשש קלדניות בלבד. עדותה של סוזן בנימין התייחסה לעבודתה בלבד ומאחר ולא כל הדו"חות נבדקו על ידי הנאשמת, לא ניתן לייחס לה את כלל סכום המרמה שצוין בעדותן.

 

ואולם, כפי שצוין דלעיל, הגדרת המושג "דבר" הינה נרחבת ואינה דורשת נקיבה בסכומים מדוייקים כלל והוכח מעבר לכל ספק סביר כי התקבלו במרמה כספים בסכומים ניכרים, כתוצאה ממעשי הנאשמת ויתר הקלדניות.

 

40.        אף הוכח מעבר לכל ספק סביר קיומן של הנסיבות המחמירות בביצוע העבירה על ידי הנאשמת.

            שכן המדובר במרמה שבוצעה בשיטתיות, בהיקף נרחב , כדפוס התנהגות והתפרשה על פני פרק זמן ממושך, בין השנים 1998 ועד 2001 . כמו כן המדובר בעבירה שבוצעה על ידי מי ששימשה כאחראית על הקלדניות ותוך מעילה באמון שניתן בה כי תבצע את תפקידה באמונה וביושר ותשמש דוגמא לשאר הקלדניות.

 

 

 

 

 

 

סוף דבר

 

41.        לאחר ששוכנעתי כי הוכחו בפני מעבר לכל ספק סביר כל עובדות כתב האישום ויסודות העבירה המיוחסת לנאשמת, אני מרשיעה אותה בביצועה.

 

ניתן היום י"ד באב, תשס"ו (8 באוגוסט 2006) במעמד הצדדים

 

 

 

ב"כ הנאשמת: ברצוננו לזמן עדי אופי ונבקש לדחות את מועד שמיעת הטיעונים לעונש. אבקש לציין כי עד ה-17 בספטמבר לא אהיה בארץ.

 

החלטה

 

נדחה לשמיעת הטיעונים לעונש ליום 17.9.06 בשעה 08.30.

 

ניתנה היום י"ד באב, תשס"ו (8 באוגוסט 2006) במעמד הצדדים.

 

                                                                               

 

ק - ניל"י