השופט א' א' לוי:

 

           בתאריך 1.7.05, בשעת לילה מאוחרת, התהלך המשיב עם שניים מחבריו (להלן: "נאסר" ו"אדיב") באחד מרחובותיה של חיפה. בדרכם הם הבחינו בשני המתלוננים, ילידי שנת 1987, ונאסר ביקש מהם מכשיר טלפון כדי לבצע שיחה. המתלוננים השיבו שאין להם טלפון והמשיכו בדרכם, אולם המשיב וחבריו לא הרפו מהם, חסמו את דרכם, ונאסר ואדיב תקפו אותם תוך ניסיון ליטול מהם מכשירי טלפון שנשאו עמם. בשלב כלשהו ניגש גם המשיב לאחד המתלוננים, והחל לבעוט בו ולהכותו בראשו ובפניו, ולבסוף גם חבט על ראשו עם בקבוק. בהמשך, פנה המשיב למתלונן האחר, וגם אותו הכה בראשו, והדבר נמשך עד שמתלונן זה הוציא מכיסו מכשיר טלפון ומסר אותו לתוקפיו, שנטלו אותו ונמלטו מהמקום.

 

           נוכח עובדות אלו בהן הודה המשיב, הרשיעו בית המשפט המחוזי בעבירה של שוד מזוין בחבורה, לפי סעיף 402(ב) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, ולאחר שלבית המשפט הוגש תסקיר של שירות המבחן והצדדים טענו לעונש, נגזרו למשיב 18 חודשים של שהייה במעון בפיקוח שירות המבחן, ו-12 חודשים מאסר על-תנאי. כמו כן, חולטה ערבות עליה חתם המשיב בעבר, והוא חויב לפצות את אחד המתלוננים בסכום של 1,000 ש"ח. בית המשפט נמנע מלהורות על הפעלתו של מאסר על תנאי שעמד נגד המשיב, והורה על הארכת תוקפו בשנה נוספת.

 

           להשלמת התמונה אוסיף, כי על שותפו של המשיב למעשה, נאסר, נגזרו במסגרת הסכם טיעון, 14 חודשי מאסר, 10 חודשים מאסר על-תנאי, וכן הופעל מאסר מותנה בן 4 חודשים, מחציתו במצטבר.

 

           בערעור שבפנינו מלינה המדינה כנגד העונש שהושת על המשיב.

 

           ערעור זה בדין יסודו. המשיב תקף עם חבריו את המתלוננים ללא סיבה ומתוך כוונה ליטול מהם שלא כדין מכשיר טלפון. נדמה כי אין צורך להכביר מילים על חומרתה של העבירה, ורק זאת אוסיף כי מדובר בהתנהגות בריונית שרבות כמותה מתרחשות, ובתדירות גבוהה, ברחובותינו. הדברים נאמרים ביתר שאת בעניינו של המשיב, הואיל ואין מדובר בנער שמעד לראשונה בחייו, אלא במי שצבר עד כה, חרף גילו הצעיר, מספר ניכר של עבירות. בחודש מרץ 2005 הוא נקרא לתת את הדין על 14 תיקים אשר רובם עסקו בפריצות לרכב, ובעקבות כך הוא נדון, בין היתר, ל-4 חודשי מאסר על-תנאי. והנה, לא חלפו אלא 4 חודשים בלבד עד שהמשיב חזר לעסוק בפלילים, והפעם אף ניכרת הסלמה בהתנהגותו. נוכח כל אלה לא מצאתי כי הוכחה עילה לאבחן בינו לבין שותפו נאסר שנשלח לשאת בעונשו במתקן כליאה. מדעתי זו לא שיניתי גם לנוכח המלצותיו של שירות המבחן.

 

           אשר על כן, אנו סבור כי יש לקבל את הערעור, לבטל את גזר דינו של בית המשפט המחוזי, ולהשית על המשיב את אלה:

 

           א. 12 חודשי מאסר.

 

           ב. 10 חודשי מאסר על-תנאי בהם ישא המשיב אם יעבור, תוך שלוש שנים מהיום, עבירת אלימות מסוג של פשע.

 

           ג.  יופעל המאסר על-תנאי שנגזר למשיב בת"פ 837/04 של בית משפט השלום לנוער בחיפה, מחציתו במצטבר, כך שהתוצאה הסופית תהיה שהמשיב ייאסר ל-14 חודשים.

 

           ד. פיצוי למתלונן ת' ק' בסך 1,000 ש"ח, אשר ישולם תוך 60 ימים מהיום.

 

           בנסיבותיו של משיב זה, ומבלי שלמערערת היתה הזדמנות להביע את עמדתה, אינני יכול להצטרף להצעתו של חברי, השופט א' רובינשטיין, לנכות מתקופת המאסר את ימי שהייתו של המשיב במעון.

                                                                                                      ש ו פ ט

 

השופט א' רובינשטיין:

 

           הפכתי והפכתי בתיק. חוששני, בכל הרצון הטוב, כי הנסיבות מצדיקות לילך בגישתו של חברי השופט לוי ולהכריע לכיוון של מאסר בפועל. עיינתי בתסקירי שירות המבחן הממליצים על המשך השהות במעון, אך אני מתקשה לחלוק על כך שנסיבות העבירה, עברו הפלילי המכביד של המשיב ונושא השימוש המזדמן בסמים, הנמשך והולך,  מכריעים את הכף כנגדו. העובדה שהמדובר במעון פתוח ולא נעול גם מקשה להכריע לכיוון של המשך השהות במעון. ועם זאת, לוא דעתי נשמעה, הייתי מנכה מן המאסר בפועל את התקופה שבה שהה המשיב במעון מאז יום גזר הדין (1.2.06). המשיב שוהה במעון מאז 12.9.05. סבורני כי יהא זה ראוי והוגן כלפיו, אם חלק מאותה תקופה – מיום גזר הדין – ינוכה מעונש המאסר בפועל שנגזר עליו עתה. נכון שמעצר בית על פי רוב אינו מנוכה מתקופת מאסר שנגזרה, להבדיל ממעצר מאחורי סורג ובריח. אך כאן אין המדובר במעצר בית אלא בשהות במעון. אמנם בתסקיר מיום 20.10.06 שהוגש לבית המשפט קמא דובר על "תנאי מעצר מלא", אך מן התסקיר מיום 19.6.06 התרשמתי כי ניתנו למשיב חופשות (שבהן חטא בשימוש המזדמן בסמים). לכן יש לנקוט, לדעתי, דרך ביניים והיא שהניכוי יהא כאמור. יש בכך משום מתן תקוה למשיב, שהתקדמותו במעון היתה טובה יחסית, ועם זאת עדיין ישא בעונש מאסר בפועל. אני מציע, איפוא, לנכות מן המאסר את התקופה שבה שוהה המשיב במעון מאז גזר הדין בבית המשפט קמא.

                                                                                                    

                                                                                                        ש ו פ ט

 

השופט ד' חשין:

 

           אני מסכים לפסק דינו של חברי, השופט א' א' לוי, למעט בעניין אי ניכוי תקופת שהותו של המשיב במעון מאז גזר הדין, ומצטרף לדברי חברי השופט א' רובינשטיין, לרבות בעניין הניכוי.

 

                                                                                                       ש ו פ ט

 

           לפיכך, הערעור מתקבל כאמור בחוות-דעתו של השופט א' א' לוי, ועל כן יועבר המשיב לאלתר לבית סוהר.

 

           בדעת רוב מוחלט לנכות מתקופת המאסר בה ישא המערער את ימי שהייתו במעון.

 

           ניתן היום, ז' בתמוז תשס"ו (3.7.2006).

 

 

ש ו פ ט                                            ש ו פ ט                                           ש ו פ ט

 

 

          

 

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   06020510_O01.doc   שב

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il