אומה לוקחת פשרות. אותו פלג בעם שמתעקש לא להתפשר עם יהודים, פועל ברוחב לב לפשרה עם ערבים. איך זה ייתכן?
- "אדם קרוב אצל עצמו" זה האגו.
- "עניי עירך קודמים מעניי עיר אחרת" זה המדרג הבריא של יחסינו המשתפר ככל שעולה הקירבה.
- והפגם הגנטי הוא "מי שטוב לציבור הוא רע לאישה" (תרגום מיידיש) זה כמו לומר "עניי עיר אחרת קודמים לעניי עירך" שהוא אבסורד גמור.
וכיצד נולד הפגם הגנטי הזה? לדעתי הוא נוצר בגלל ההבדל בין הקרובים לרחוקים. הקרובים, בנוסף לכל הטוב שהם מרעיפים עלינו, גם מטילים עלינו מטלות. הם צמודים אלינו, מתחככים בנו, הם מחייבים אותנו להתייחס לכל אחד ואחד באופן אינדיבידואלי, מחייבים אותנו להתפשר, להתפשר על תורות עולם, להתפשר על קונספציות, להתפשר על כסף, להתפשר על כבוד, ורבים מקרבנו לא מכירים את השרש פ.ש.ר. הם למדו בעל-פה את השורש ו.ת.ר כי הם מוותרים לרחוקים בלי למצמץ על נכסים לא להם, אך
פ.ש.ר לא שגור על לשונם.
זו הקרקע בה צומח הפגם הגנטי
"מי שטוב לציבור הוא רע לאישה" ולכן יש בקרבנו יהודים חרדים שמעדיפים לוותר לערבים רק לא להתפשר עם יהודים שתופסים את היהדות אחרת מהם, ויש בקרבנו יהודים שאינם חרדים, שמעדיפים לוותר לערבים רק לא להתפשר עם אחיהם החרדים.
הגיוס
1. הצבא לא רוצה את החרדים, החרדים לא רוצים את הצבא, מדוע להרוס?
2. החרדים כאן על-מנת להישאר, גם אם יגויסו הם יגויסו בשלבים שיארכו שנים. מדוע לדחוק ולהעלות את המתח?
3. אם זה כל כך חשוב ואפשרי כיצד ממשלת בנט-לפיד לא הביאה את הבשורה? באותה ממשלה, מפלגת יש עתיד הייתה גם הגדולה בממשלה, וגם עותרת בבית המשפט בעניין הגיוס, מצב אידיאלי ללפיתת מלקחיים.
4. הקבוצות הלא מתגייסות הן נבדלות, אבל בלב החברה יש חיילים בגולני ויש בגל"צ, יש טייסים ויש שקמיסטים בקריה, אם השוויון כל כך חשוב אז איפה הוא?
5. כיום כל אחד שלא רוצה להתגייס, משתחרר. צה"ל מעדיף שלא יהיו בו חיילים שלא רוצים לשרת אף אם אינם חרדים.
6. נזק ההתעקשות על הגיוס גוזל מהחברה משאבי ענק, לא ממש מצליח וגם לא ממש יצליח, בייחוד לא עם ממשלה שיש בה חברים חרדים. תעלה ממשלה שאין בה חרדים, אדרבה שתטפל בגיוס, בואו נראה אם תצליח או רק תוציא קיטור פול גז בניוטרל.
7. אחד מהנזקים המרכזיים של ההתעסקות האובססיבית והלגמרי מיותרת בגיוס הוא שההתעסקות הזו מאטה משמעותית את התערות החרדים בלימודי ליבה ובתעסוקה, מה שמחריף שבעתיים גם את בעיית הגיוס.
המסקנות
חברה, במדינה לא פועלים על-פי רגשות, פועלים על-פי עובדות, תוך התחשבות ברגשות. העובדות הן שתורה חולה שפשתה בקרב הקהילות החרדיות מונעת מהם לקחת נערים בני 18 ולשים אותם במחנות טירונים. אני חולק על עמדתם, רבים חולקים על עמדתם אך זו המציאות. מהעבר השני הלב נקרע למשמע קולה של אימא שלא ראתה את בנה 3 שבועות והיא צועקת מדם ליבה על חוסר הצדק וחוסר ההגינות.
ומהדיסוננס הזה אנו צריכים לבנות מדינה, אנו חייבים לבנות מדינה, ובניית מדינה מחייבת פשרות, פשרות של שני הצדדים. החרדי לגיוס בהדרגה, אך כאן יהיה מדובר רק במס שפתיים כי הפתרון האמתי הנדרש אשר יפתור חלקים ניכרים מבעיית הגיוס בעוד 20-10 שנה הוא פתרון בתחום החינוך, אשר הקהילה החרדית כורה לו אוזן (חסידי בעלז הם החלוצים), ופתרון בתחום התעסוקה גם כן.
