האם ירושלים הייתה עיר ערבית [חלק ב']

ה. ירושלים עיר מוסלמית תחת הממלוכים (1516-1260)

הממלוכים ראו בירושלים עיר קדושה לאיסלאם, הרבו במפעלי בנייה ומוסדות דת ועודדו מתיישבים מוסלמים להתיישב בעיר שהתרוקנה ממוסלמים תחת הכיבוש הצלבני. העיר הפכה לעיר מוסלמית. יהושע פרנקל חקר את מסמכי אל-חרם אל-שריף ומתוך מסמכים אלה הגיע למסקנה שמספר המהגרים המוסלמים לעיר היה משמעותי אם כי הוא לא נקב במספרים. על-פי מסמכים אלה המהגרים התחלקו ל-4 קבוצות:

• עולי רגל מוסלמים שהגיעו לירושלים בדרכם חזרה ממכה וחלקם השתקעו בעיר.

• אנשי דת שעסקו בהוראה במדרסות שהוקמו בעיר ותלמידים מרחבי העולם המוסלמי שבאו ללמוד במדרסות והוקמו למענם מעונות.

• סוחרים שנהגו לשהות בעיר פרקי זמן לא קצרים לרגל פעילותם הכלכלית בממלכת הממלוכים.

• מוסלמים שהיגרו לעיר למטרות פרנסה.

המהגרים הגיעו מאזורים מחוץ לתחומי השליטה הממלוכית וכן מאסיה הקטנה, מאזור הספר הממלוכי של צפון סוריה, ממספר ערים בעבה"י המזרחי, בסוריה ומצרים, כורדים ששרתו בצבא ובמוסדות השלטון הממלוכי, ועבדים מאפריקה. המהגרים התיישבו בשכונות נפרדות וכך נוסדו בעיר שכונות על בסיס מוצא אתני/גאוגרפי: שכונת המוגרבים, הכורדים, המזרחיים והצופים מהודו.

אבל, היו בה קהילות יהודיות ונוצריות. היחס לנוצרים התחלק לשתי תקופות. בתקופה הראשונה, עד אמצע המאה ה-14, החשש הממלוכי המרכזי היה מפני מסע צלב נוסף שיגיע מאירופה, ולכן הם דיכאו ביד קשה את הנוצרים האירופים. התקופה השנייה התחילה בשנות הארבעים של המאה ה-14, כאשר הנוצרים קיבלו כתב זכויות שנקנה בכסף רב ששולם לממלוכים על-ידי האפיפיור. כתב הזכויות החזיק מעמד רק באופן זמני. סביב המאה ה-14הפכו הנוצרים למיעוט בשל המצב הכלכלי והביטחוני הקשה, הרדיפות והמגיפה השחורה. המוסלמים היו לקבוצה הגדולה ביותר.

ו. המוסלמים היו למיעוט בתקופה העות'מאנית (1518-1916)

המוסלמים היו הקבוצה הגדולה ביותר לאורך המאה ה-16 אבל משלהי המאה ה- 16 מתחילה ירידה במספר המוסלמים. היהודים היו הקבוצה השנייה בגודלה אבל הקבוצה הנוצרית גדלה ולאחר אמצע המאה ה-16 מספרם עלה על מספר היהודים. הגידול נבע ממעברם של נוצרים מכפרי הסביבה לירושלים בשל רדיפות וקשיים כלכליים.

במאות ה-17 וה-18 לא נערכו מפקדים עות'מאניים בשל חולשת השלטון והמידע היחיד על אוכלוסיית העיר היה מסיפורי מסעות של תיירים שמהימנותם מוטלת בספק. במשך המאה ה-19 התחדשו המפקדים ועל-פי הנתונים עלה מספר הנוצרים מכ-3,000 בראשית המאה ה-19 לכ-13,000 ערב מלחה"ע הראשונה. מספר המוסלמים עלה מכ-4,000 ל-12,000 והגידול העיקרי היה במספר היהודים שמנו כ-2,000 בראשית המאה ה-19 ומספרם קפץ ל-45,000 ערב מלחה"ע הראשונה.

ההיסטוריון מוסטפא עבאסי חקר את תולדות הקהילה המוסלמית בעיר בין 1841 ל-1914. עבאסי הדגיש את העובדה שיש מחלוקת בקרב החוקרים בנוגע לגודל האוכלוסייה במאה ה-19 ולגבי המספר המדויק של כל קבוצה דתית.

אבל, הוא קבע שהריבוי הטבעי המוסלמי היה איטי בהשוואה לגידול האוכלוסייה היהודית והנוצרית. כבר בשנות ה-40 של המאה ה-19 היה מספר המוסלמים קטן ממספר היהודים. מספר היהודים גדל כתוצאה מהעליות לארץ של יהודים בעלי נתינות עות'מאנית ואזרחי מדינות זרות. עבאס קבע שהעיר "שינתה את פניה והמוסלמים איבדו את בכורתם בה. אומנם הייתה קבוצה של משפחות מוסלמיות שהחזיקו במשרות השלטוניות והמנהליות הבכירות בעיר כמו ראשות העירייה אבל צביונה של העיר חדל להיות מוסלמי-עות'מאני והקהילות היהודית ואף הנוצרית בנו בנייני פאר בעיר העתיקה ומחוצה לה והשתלטו על מרחבים גדולים". [ראו טבלה אחת למטה]

ההיסטוריון מרדכי אליאב חקר את תולדות הקהילה היהודית בעיר בין 1815 ל-1914. הוא חילק את מאה השנים הללו ל-3 תקופות:

- התקופה הראשונה, תקופת ההתחדשות: 1815 - 1840 - מספר היהודים גדל מ-פחות מ-2,000 ל-5,500.

- התקופה השנייה, תקופת הצמיחה והגידול:1841 - 1880 - ירושלים היהודית גדלה פי 3. היהודים מנו כ-50% מכלל האוכלוסייה.

- התקופה השלישית, תקופת ההרחבה והביסוס: 1881 - 1914 - ירושלים היהודית הרחיבה את גבולותיה, ביצרה את מעמדה, כלכלתה וחייה הפנימיים. ב-1914 היהודים מנו 45,000 .

תוך 100 שנים גדל היישוב היהודי בירושלים פי 23. ב-1890 חיו בירושלים 42,500 תושבים והיהודים מנו 27,000, הנוצרים מנו 7,000 והמוסלמים 8,500. הנתונים הם של חוקרים שונים בעלי הערכות שונות אך הם מספקים תמונת מצב. [ראו טבלה 2 למטה]

לסיכום, היהודים היוו רוב בעיר למעלה מ-1,000 שנים מהמאה ה-10 לפנה"ס עד 70 לספירה ומ-1850 עד היום - בסה"כ 1188 שנים. המוסלמים היו רוב בעיר בתקופת האיובים ובהתקופה הממלוכית, בין 1190 ל-1260, בין 1260 ל-1516 ומ-1516 עד 1850 - סה"כ 660 שנים.

הנוצרים היו רוב בעיר בתקופה הביזאנטית לאחר ניצורם של הפגאנים מאמצע המאה ה-4, במרבית התקופה הערבית ובתקופה הצלבנית, מהמאה ה-5 עד 1190, התקופה האיובית. כלומר, כ-640 שנים. בראשית התקופה העות'מאנית עדיין היה רוב מוסלמי בעיר אך בהעדר מיפקדי אוכלוסייה במאות ה-17 וה-18 חסרים נתונים רשמיים. אבל, ממקורות שונים מתברר שהיו תנודות בנתונים והיהודים הפכו לרוב בין אמצע לשלהי המאה ה-19.