עכרתם אותנו

הדברים המסויטים הללו, מטילים צל כבד על עצם שיקול דעתם של הרבנים, ובוודאי אמורים לשלול מהם את התואר שהוצמד להם - רבני הציונות הדתית. עם פסיקה כזו ראוי להגדירם, למצער, רבני הציניות הדתית, אם לא למטה מזה. איך לא רעדה היד שחתמה על דברי ההבל הללו, כביכול בשמה של תורת ישראל? איך הפכו עצמם, רבנים מכובדים, בניגוד לדעת תורה, לשותפים לדבר עבירה? לנותני גיבוי לפורק עול מוסר, תורה ומצוות?

אכן, רבנים יקרים. אני מתבייש בכם. כולנו מתביישים בכם. כולנו בושים ונכלמים מכך שמזהים את כלל הציבור הציוני-דתי, עם מכתב הזוי שכזה. אנה, מרנן ורבנן, נוליך את החרפה?

האמת היא, שככל שתגלגל בסיוט הזה, אתה מתקשה להבין מה עבר במוחם של אותם רבנים, המתהדרים באצטלה דרבנן ומדברים בשמה של תורת ישראל, בעת שחתמו על אגרת הפיגולים הזו. כיצד נעלמה מהם הלכה כשהחליטו להצדיק את הרשע ולהגדיר את קרבנותיו "רודפי שקר". האם נשכחה מהם מידת החומרה שהתורה מייחסת לאנס אלים? האם ההלכה המסורה בידינו מתירה מתן עידוד לפושע שפל שרמס בבוז את כבודן של הכפופות לו? וכיצד נעלמו מהם איסורי ייחוד ועוון לא תחמוד וחובת הנאמנות לבת הזוג לה נישאת כדת משה וישראל ועוד כהנה וכהנה?

ככלות הכל, מדובר במורי הוראה, מחנכים המבקשים להצמיח דור חדש של תלמידי חכמים. מה ילמדו אותם? שהתורה מחפה על פשעים נאלחים? שלראש מועצה/חבר כנסת/שר/נשיא מותרות כל אותן עבירות חמורות? שהתורה מצדיקה גילוי עריות ובוגדנות? שתורתכם בעניין העבריין קצב היא תורת סדום?

המדהים הוא שהרבנים הללו לא ישבו בבית המשפט, לא שמעו את העדויות ואינם בקיאים בחומר הראיות. אם הגיע אליהם חלקו, אין שום סיכוי שיתרשמו ממנו אל נכון, ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. כיצד יוכלו לחזות דרך הפרוטוקולים שקראו או לא קראו, בבכיה המזעזע של הקרבן האומלל, כיצד יוכלו להתרשם מפרץ דמעותיה? ואף על-פי כן הרהיבו עוז בנפשם להתייצב דווקא לצידו של העבריין האלים. הלסדום היינו, מרנן ורבנן, ראשי ישיבות הציונות הדתית? הלעמורה דמינו?

כל יהודי ציוני דתי ראוי שיתבייש בכם, מוריי ורבותיי קלי הדעת, שאילמלא דמסתפינא הייתי אומר עליכם שנכשלתם במה שמקובל להיאמר בפי הבריות: הדרך לגהינום רצופה כוונות טובות. וכאן, במקרה הנדון, אפילו כוונות טובות לא היו, לאחר שהקלון נחשף והעובדות המחרידות הונחו על שולחן בית המשפט, אשר אמר את דברו פה אחד.

נכון אומנם שמותר לגלות אמפתיה כלפי עבריין נקלה לאחר שהורשע בדין. אפשר לגלות חמלה. מותר אפילו להשמיע ביקורת לגיטימית על התנהלות התקשורת או המערכת המשפטית. אך מכאן ועד להתערבות חסרת פשר של רבנים בשיקולי משפט שלא השתתפו בו, רב המרחק.

מה שמדהים לא פחות היא העובדה שהרבנים נאחזים בטעותם, ודבָּרם הרב אבינר ממשיך להצדיק, בראיונות לתקשורת, את פשר מכתבם הנלעג. ל-ynet אמר הרב אבינר: "חשבתי שיזכו אותו, והופתעתי. אני לא מבין את הכרעת הדין. לא מבין כלל את השיקולים שלהם. ראיתי את החומר, כולם יכולים לראות אותו". אחר-כך ניסה לבצע מקצה שיפורים כשאמר ל'מקור ראשון', בראיון שהתפרסם אתמול (1.3.11), כי אומנם קצב אינו צח כשלג ושמכתב הרבנים אינו קובע שקצב זכאי לחלוטין, אבל בו בזמן הוסיף להתבוסס בטעותו כשפסק כי "הנשיא לשעבר לא אשם בסעיפי העונש בהם הורשע".

אין זאת אלא שנעלמה מן הרב ומחבריו הנחיית חז"ל, שכשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע. בנסיבות הנוכחיות, לנוכח גל הביזיון והקצף, ודאי שההתגייסות הסהרורית לצידו של הנשיא המורשע, אינה בגדר 'דבר הנשמע'. הרבנים אבינר וטאו - עם כל הכבוד, ביישתם את הציונות הדתית. עכרתם אותנו. אנחנו בושים בכם.