כדאי לבדוק עם מי אתה טס לארצות נכר. את הלקח החשוב הזה למדה על בשרה שלי קפוסטה, גרושה תל אביבית שהכירה נוכל שרימה אותה וחייב את כרטיס האשראי שלה בכשלושים אלף שקלים.
קפוסטה, אם לשלושה ילדים, הכירה במהלך שנת 2001 את יצחק דוד סטופיצבסקי. בין השניים נרקמה מערכת יחסים אישית, שידעה עליות ומורדות. בחודש יולי 2002 הודיע לה יצחק כי עליו לנסוע לפגישה עסקית בארה"ב וביקש שתצטרף אליו לנסיעה - תוך שהוא מבטיח שהנסיעה תמומן במלואה מכיסו הפרטי.
לאחר ששבו בני הזוג מן הנסיעה, נדהמה קפוסטה לגלות שחברת האשראי "לאומי קארד" חייבה את חשבונה בנובמבר 2002 בסכום של כ- 24 אלף שקלים, וחודש לאחר מכן חוייב סכום של כ-5,000 שקלים.
הגרושה התל אביבית לא הבינה את פשר החיובים, ופנתה לחברת טרמינל 1, ממנה הגיעה דרישת התשלום לשם בירור - ורק בשלב זה נודע לה על מעלליו של בן זוגה.
מתברר, כי "בן הזוג הדואג" שילם בעבור כרטיסי הטיסה בהמחאה אישית, אך לשם הבטחת פירעונה של המחאה זו נתן יצחק לסוכנות הנסיעות את מספר כרטיס האשראי שבבעלות קפוסטה, תוך זיוף חתימתה וזאת על-מנת שישמש בטוחה במקרה של אי פירעון ההמחאה - בניגוד לרצונה ולידיעתה.
חברת הנסיעות טענה בבית המשפט כי מדובר בנסיעה משותפת של בני הזוג לארה"ב, ומתן כרטיס האשראי כבטוחה היה מהלך תקין של קיום עסקים.
שופט ביהמ"ש השלום בת"א מנחם קליין דחה את טענותיה של חברת הנסיעות וקיבל את התביעה במלואה. לדבריו, הימנעות סוכנות הנסיעות מנקיטת בדיקות פשוטות, כגון הצגת תעודת זהות או כרטיס אשראי, או קבלת מספר טלפון שדרכו ניתן יהיה לאשר את ביצוע ההזמנה, מטילה את מלוא האחריות לנזק על כתפי סוכנות הנסיעות.
השופט קליין הזכיר כי הטלת האחריות וחובת הבדיקה צריכה בראש ובראשונה להיות על בעל העסק, משום ש"בידו היכולת לוודא את תוכנה האמיתי של ההזמנה ואת זהות המתקשר גם המצב בו מדובר על מצב כרטיס אשראי ששימש לביטחון בלבד".
קליין קיבל, כאמור, את התביעה במלואה וחייב את חברת הנסיעות להשיב לקפוסטה את הסכום שחוייב באמצעות כרטיס האשראי - כשלושים אלף שקלים. בנוסף תשלם חברת הנסיעות הוצאות משפט בסך 3,000 שקלים.
