תביעה שהגיש בנק דיסקונט נגד חברת "סוין" והערבים לחשבונה בגין יתרת חוב של 646 אלף שקלים, עלתה לבנק ביוקר רב. ביהמ"ש דחה את תביעת הבנק, ובתביעה נגדית שהוגשה נגד הבנק הסכים בנק דיסקונט לשלם להם, בהסכם פשרה, סכום של 650 אלף שקל.
ראשיתה של הפרשה בשנת 1997, עת הגיש בנק דיסקונט תביעה נגד חברת "סוין אלקטרוניקה" ונגד שני ערבים לחשבונה, בגין יתרת חוב של החברה בבנק על סך 646 אלף שקל. הערבים פנו לחברת מ.א. בקרה וניהול, המתמחה בבדיקת חשבונות בנקים וחישובי ריביות, כדי שזו תבדוק את מהלכי ניהול החשבון.
מבדיקת כלכלני החברה שנשכרה לצורך הבדיקה, לא ניתן היה לאתר ביתרת החוב מה מרכיב היתרה, הנובע מפעילותה השוטפת של החברה, לעומת החוב. הכלכלנים דרשו מן הבנק למסור מסמכים שישפכו אור על התעלומה - אך הבנק סירב לעשות כן.
הערבים, אשר יוצגו ע"י עו"ד לירון סגל, טענו כי היתרה הנתבעת על-ידי הבנק כוללת סכומים שניתנו כהלוואה בערבות מדינה וללא ערבות אישית של הנתבעים, והבנק כלל לא היה אמור לתבוע אותם. בפסק דין, שהתקבל בשנת 2001, קיבל בית המשפט את טענות ההגנה וקבע כי אכן הבנק לא היה אמור לתבוע את הערבים בגין ההלוואות בערבות מדינה והיות והבנק לא הצליח להפריד בין יתרת החוב הנובעת מפעילותה השוטפת של החברה, לבין יתרת החוב שהצטברה כתוצאה מהחזר ההלוואות שהיו בערבות מדינה. מנימוק זה,
נדחתה תביעת הבנק במלואה, הן נגד הערבים והן נגד החברה.
מעודדים מהפסיקה הגישו הערבים תביעה נגדית נגד בנק דיסקונט, באמצעות עו"ד סגל, על סך של 812 אלף שקל. בתביעתם טענו הערבים כי הבנק הפר את התחייבויותיו כלפיהם כלקוחותיו, הפרה שכללה גם את אבדן האמון ותום הלב שחב, לדבריהם, הבנק כלפיהם.
בהסכם פשרה שהתקבל בהליך גישור, שקיבל תוקף של פסק דין על-ידי שופטת בית משפט השלום בתל אביב, אביגיל כהן, הסכים הבנק לשלם לתובעים סכום של 650 אלף שקל - מבלי לקחת אחריות ומבלי להודות בעובדות התביעה.
נתניהו היה חייב להתפטר דקה אחת לפני הרצי הלוי ורונן בר 
