בג"צ דחה (א', 16.7.06) את עתירתו של עו"ד חיים שטנגר שדרש לחייב את היועץ המשפטי לממשלה להורות למשטרה לפתוח בחקירה פלילית נגד השופטת לשעבר, הילה כהן. בית המשפט, בהרכב השופטים: גרוניס, ג'ובראן וחיות, קבע, כי החלטתו של היועץ מזוז שלא לפתוח בחקירה אינה לוקה בחוסר סבירות קיצוני ומשכך בית המשפט אינו מוסמך להתערב בקביעתו של היועץ.
תקציר הפרקים הקודמים: בחודש ינואר 2002, מונתה הילה כהן, עו"ד פרטית מירושלים, לתפקיד שופטת בבית משפט השלום במחוז חיפה. כהן, שלא הותירה רושם רב בעיסוקה העצמאי, עוררה מהר מאוד מהומה בתפקידה השיפוטי. בשנת 2005 נתגלה כי כהן, שקצב עבודתה לא היה זריז במיוחד בלשון המעטה, זייפה פרוטוקלים של דיונים שכביכול התקיימו באולמה.
ביום 19.6.05 הרשיע בית הדין המשמעתי לשופטים את כהן בכך שנהגה שלא כהלכה במילוי תפקידה, וכן בכך שהתנהגה באופן שאינו הולם את מעמדו של שופט בישראל. בגזר-הדין שניתן ביום 14.8.05 הטיל בית-הדין על כהן אמצעי משמעת של נזיפה וכן הורה על העברתה למקום כהונה אחר. בעקבות גזר-הדין הוחלט ביום 11.9.05 על העברתה של כהן לבית משפט השלום במחוז הצפון.
שרת המשפטים דאז, ציפי לבני, לא הסתפקה בצעד זה, וחרף התנגדותם של גורמים שונים במערכת המשפט ובהם השופט מישאל חשין שכתב את פסק הדין בבית הדין המשמעתי, כינסה השרה את הוועדה לבחירת שופטים, אשר החליטה ב- 30.11.05 להדיח את כהן מכס השיפוט.
עו"ד חיים שטנגר לא הסתפק בדיון המשמעתי ובהדחת השופטת ופנה עוד בראשיתה של הפרשה למפכ"ל המשטרה, בדרישה לחקור את ההיבטים הפליליים של הפרשה. משפניותיו של שטנגר לא נענו, החליט עורך הדין לעתור לבג"צ.
בעתירה, טוען שטנגר, כי מפסק-הדין המשמעתי עולה לכאורה, כי כהן ביצעה עבירות של זיוף ושל שיבוש מהלכי משפט, מעשים בגינם ראוי לקיים חקירה פלילית בעניינה. שטנגר, ממשיך וטוען, כי לא ניתן לקבל מצב דברים לפיו ממצאים חמורים מאוד שנקבעו בהכרעת הדין של בית הדין למשמעת שופטים לא יחקרו ולא ייבדק אם הם עולים כדי עבירות פליליות, כאשר הוא מדגיש כי הכרעת הדין של בית הדין למשמעת עניינה בפן המשמעתי של המעשים, אולם אין היא מייתרת את החובה לבדוק את הפן הפלילי שלהם.
נציגת היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד דנה בריסקמן, טענה מנגד, כי אין מקום לפתוח בחקירה פלילית נגד כהן, וכי בנסיבות העניין די בהליך המשמעתי שהתקיים בעניינה. נציגת היועמ"ש ציינה בהקשר זה כי נציבת תלונות הציבור על שופטים סברה אף היא שהפרשה מצויה בתחום האתיקה השיפוטית, ועל כן המליצה בשעתו על הגשת הקובלנה המשמעתית נגד כהן. עוד טענה בריסקמן, כי בתום ההליך המשמעתי אף החליטה הוועדה לבחירת שופטים להעביר את כהן מתפקידה כשופטת וכי בהתחשב במכלול נסיבות אלה, אין היועץ המשפטי רואה מקום לפתוח בחקירה פלילית נגד כהן.
השופטת אסתר חיות, שכתבה את פסק הדין, מציינת בראשיתו כי "המבחנים שאותם על היועץ המשפטי להפעיל לעניין פתיחה בחקירה והעמדה לדין של "שועי ארץ" זהים מבחינה מהותית לאלה שעליו להפעיל לעניין העמדתו לדין של כל אדם". אולם, המשך הדברים, מטיל ספק בנכונותו של משפט זה.
חיות, מציינת את ההלכה הנוהגת ולפיה ככלל בג"צ אינו מתערב בהחלטות היועץ המשפטי לממשלה, אלא אם החלטה שכזו התקבלה בחוסר סבירות קיצוני. השופטת קובעת, כי "במקרה שלפנינו לא הצביע העותר על פגם כלשהו המצדיק, על-פי הכללים הנוהגים בעניין זה, את התערבותנו בהחלטת המשיב [היועץ מזוז, מ.פ] שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד המשיבה 2 [הילה כהן, מ.פ]".
עו"ד המתמחה במשפט חוקתי ומנהלי, החפץ בעילום שמו, אומר ל- Nfc "כל פסק הדין הזה הוא מריחה אחת גדולה. בכל פסק הדין לא נותחה לעומק החלטת היועץ המשפטי ולא נשקלה ברצינות השאלה האם נפל כאן פגם היורד לשורשו של העניין - פגם אשר יכול להצדיק את התערבות בג"צ בהחלטת היועץ".
עורך הדין, מוסיף ואומר, כי "לאחר קריאת פסק הדין קשה להשתחרר מהתחושה שמבחן 'בוזגלו' המפורסם שוב לא מתקיים. ברור לכל בר דעת שהאזרח הקטן שיזייף פרוטוקולים יישלח אחר כבוד לבית הסוהר ולעומת זאת שופטת שערכאה שיפוטית קבעה שהיא זייפה נשלחת במקרה הטוב לפנסיה".
