לבית המשפט לתביעות קטנות בבירה הוגשה תביעתה של רויטל סלע, שטענה כי למגפיים שקנתה בחנות 'נעלי צמרת' חדרו מים, זאת בניגוד להבטחות המוכרת שממנה רכשה אותם.
סלע, טענה בפני בית המשפט, כי ביום 24.9.05 רכשה בחנות 'נעלי צמרת' בקניון מלחה בירושלים, מגפיים בסך 379 שקלים. לטענתה, היא נזקקה לנעליים אטומות למים לצורך טיול מתוכנן באירופה. היא שאלה את המוכרת בחנות, לימור, האם המגפיים אטומים למים. לאחר שזו השיבה לה בחיוב, רכשה את המגפיים.
אולם, ביום השני לטיול (ביום 29.9.05), גילתה סלע, שהמגפיים אינם אטומים והיא נאלצה לרכוש מגפיים אחרים.
עם שובה ארצה, פנתה הלקוחה לחנות הנעלים. לאחר בירור עם מנהל החנות, השיבה המנהלת לסלע, כי האפשרות היחידה היא לייבש את המגפיים כל פעם מחדש. כאשר נעלה סלע את המגפיים שוב, חזרה הבעיה ומים חדרו למגפיים, היא נאלצה לייבשם פעם נוספת וחלתה למשך שבוע. לפיכך, תבעה סך 1,500 שקלים, תוך התחשבות בהפסד ימי עבודה, עוגמת נפש והחזר הוצאות.
בכתב ההגנה,טענה חנות הנעלים, כי סלע רכשה מוצר אופנתי אצל החנות, שהינה חברת שיווק למוצרי הנעלה אופנתיים לנשים, אשר אינה מייצרת מוצרים האטומים לחלוטין למים. "בחירת התובעת במגפיים מעודנים בעלי סוליה בעובי 2.7 מ"מ ועקב רוקי מצופה, לא היתה מוצלחת", נכתב בכתב ההגנה.
עוד טענה החנות, כי מעולם לא הובטח לסלע, כי המגפיים אטומים למים וכי היא עצמה סיפרה ללימור, שהמים חדרו לאחר שירדה מכלי רכב לשלולית מים גדולה. על כן, ביקשה החנות לדחות את התביעה ולהטיל על סלע את הוצאות המשפט.
השופט, יצחק שמעוני, אשר בפניו התברר המקרה, קבע (ג', 11.7.06) כי "שוכנעתי כי דין התביעה להידחות". ראשית, קבע השופט, כי סלע לא הוכיחה כלל שהובטח לה כי המגפיים הינם חסינות מים. בנוסף, נמנעה סלע להזמין לעדות את המוכרת שטענה שהבטיחה לה כי המגפיים אכן כאלה. על כך כותב השופט כי "הימנעות של בעל דין מלהעיד עד מטעמו אשר יש בעדותו כדי לתמוך בגרסתו, פועלת לחובת אותו בעל דין שנמנע מלזמנו".
בנוסף, קבע השופט, בראותו את המגפיים שהוצגו בפניו ותוך שהוא מסתייג מראש באומרו כי הוא אינו מומחה לדבר, כי נראה כי מדובר במגפיים אופנתיים עם סוליה דקה בעיצוב עדין ולא כפי שטוענת התובעת.
היות שכך, החליט השופט כאמור, על דחיית התביעה בלא צו להוצאות.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
