בית המשפט העליון דחה אתמול (ג', 22.8.06) סופית את תביעתם של פרופ' שמעון שטרית וארבעה אחרים נגד קבוצת אריסון, עוזי ורדיזר וראשי ההסתדרות, בגין מכירת השליטה בשיכון ובינוי ב- 1995.
בית המשפט אישר את פסק הדין של השופט המחוזי בת"א, נסים ישעיה, שדחה את התביעה. בית המשפט קבעו, כי שטרית לא הביא ראיה ממשית לביסוס טענתו, שהחברה נמכרה במחיר נמוך מהריאלי. השופטות עדנה ארבל ודבורה ברלינר הצטרפו לקביעה זו. עם זאת, לא חויבו שטרית ושותפיו לערעור בהוצאות.
בית המשפט העליון דחה את טענת שטרית, כי שיכון ובינוי "נמכרה בנזיד עדשים". הוא אמר, כי שטרית לא הביא כל ראיה לכך שהחברה נמכרה במחיר נמוך מהריאלי. הוא אף לא חקר בחקירה נגדית את פרופ' יצחק סוארי, שהעיד בענין זה בפני בית המשפט המחוזי.
השופט גרוניס קבע, כי עובדי שיכון ובינוי קנו בזמנו את החברה ב- 557 מיליון שקל - 307 מיליון שקל במזומן, ועוד 250 מיליון שקל ויתור על תנאים סוציאליים. סכום זה, מציין השופט גרוניס, דומה לחוות דעתו של רואה החשבון גד סומך, שקבע בזמנו, בעת המו"מ למכירת שיכון ובינוי, שווי החברה נע בין 550 ל- 602 מיליון שקל.
השופט גרוניס סקר בפסק דינו את התפתחות המו"מ למכירת החברה ב- 1995: תחילה הוגשה חוות דעת של ד"ר דן לוין, שלפיה שווי החברה 314-271 מיליון שקל. ההסתדרות לא קיבלה חוות דעתזו, והזמינה חוות דעת שניה, של הכלכלנים יעקב גדיש (המנוח) ושלמה שטנר, שקבעו ששווי החברה 814-701 מיליון שקל. נוכח הפער הגדול בין שתי חוות הדעת, הוזמנה חוות דעת שלישית של סומך, ולבסוף נמכרה החברה כאמור במחיר דומה.
שטרית ושותפיו לתביעה - היחצ"נים עמי ועדנה דוראון, יואל קריל ואניטה יונגר, כולם חברי ההסתדרות - ביקשו מבית המשפט המחוזי לאפשר להם לעיין בשלוש חוות הדעת, אך נדחו.
השופט גרוניס מאמץ החלטה זו. הוא מסביר, כי החברה נמכרה לא על פי חוות הדעת, אלא על פי מו"מ בין קונה למוכר, שהתחשב בין היתר בכך שהצעת העובדים היתה יחידה, ולשיכון ובינוי היה הון עצמי שלילי של 270 מיליון שקל.
בכך אימץ בית המשפט העליון עקרון כלכלי חשוב: שווים של חברה, או נכס, לצורך עיסקה, לא נקבע על פי חוות דעת תיאורטית זו או אחרת, אלא על פי המחיר בפועל שהקונה מוכן לשלם בעדם.
בית המשפט העליון ציין, שבדרך כלל יש מקום לאפשר לצדדים לעיין בכל מסמך, המוזכר במהלך כתבי הטענות והדיון. אולם במקרה שלנו, כאמור, יש הצדקה לכך שלא ניתן לתובעים לעיין בחוות הדעת.
עם זאת, דחה ביהמ"ש העליון את תביעתם של ראשי החברה וההסתדרות, לחייב את התובעים בהוצאות. גם שטרית לא ישלם הוצאות כלשהן - חוץ מתשלומים גבוהים ששילמו שני הצדדים לעורכי הדין שלהם.
פסק הדין של בית המשפט העליון מסיים, לאחר 11 שנים, את פרשת מכירתה של שיכון ובינוי. בזמנו קיבלו עובדי החברה מימון לעיסקה מחברת אריסון השקעות, שבתמורה קיבלה 15% מהמניות. לאחר מכן קנתה אריסון מניות נוספות מהעובדים, והגיעה ל-35% בבעלות על החברה.
המניה נרשמה בבורסה, ורבים מהעובדים מכרו את מניותיהם לציבור. עם זאת, מחזיקים עובדי החברה גם כיום, באמצעות התאגדות שהוקמה לשם כך, כ- 17% מהבעלות על החברה. שותפות עיסקית-ניהולית בין שרי אריסון לקבוצת העובדים מאפשרת לשתי הקבוצות יחד להגיע לרוב בחברה, כ- 52% ממניותיה.
